ילד הוא ילד הוא ילד

המשימה החשובה ביותר של כל קואליציה נבחרת היא יצירת הלימה בין עבודת השלטון המרכזי לעבודת השלטון המקומי.

עבורנו, ראשי הרשויות, הציבור הם תושבים ועבור חברי הכנסת הם אזרחים. ההבדל במונחים הוא לא מקרי. כשפנה אברהם לקבור את שרה אשתו וביקש לרכוש חלקת קבר אמר: "גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר". אומר הרמב"ן במקום: "והנה אברהם אמר אל בני חת, אני גר מארץ אחרת ולא הנחלתי מאבותי בית הקברות בארץ הזאת והנה עתה אני תושב עמכם". התושבות מבטאת חיבור עמוק למקום. בתחילה, בתקופת המקרא, גר היה מעמד ראשוני ותושב היה בעל מעמד שהשתקע, שהיה מחובר למקום מגוריו. אזרחות מעצם הגדרתה היא חברות רופפת יותר, השתתפות במסגרת רחבה יותר.

בפתיחת שנת הלימודים הנוכחית פתחתי בעיר בית שמש בית ספר חינוך מיוחד עם סמל מוסד רשמי של משרד החינוך לילדי הנטורי-קרתא שמתגוררים בעיר. הצורך בבית הספר נולד באחד מהסיורים הליליים שלי בגינות ובפארקים. הבחנתי בקבוצת נשים בפינה של גינה ציבורית ושאלתי אם הן צריכות משהו. הן ענו לי שלא. המשכתי ללכת ופתאום שמעתי קריאה: "ראש העיר, רגע". חזרתי לקבוצת הנשים, ותוך כמה דקות שקענו בשיחה עמוקה שביטאה מצוקה. יחד עם ממונה החינוך שלנו המשנה לראש העיר הרב ישעיהו ארנרייך יצאנו למסע מרגש, שכלל ועדות השמה בזום שהתנהלו באידיש, עד לסיומו המוצלח וחנוכת בית הספר המיוחד.

עם היוודע דבר הקמת בית הספר נשאלתי: למה? מדוע הובלתי תהליך הקמת בית ספר לאוכלוסייה שלא מביעה תמיכה במדינה? שאלתי בחזרה – הילדים של אותה קהילה שזקוקים לתמיכה מקצועית הם לא ילדים?

***

אני מבקשת להניח כאן את המובן מאליו. ילד הוא ילד הוא ילד. לא מקובלת עליי התפיסה המבקשת ליצור בידול בין ילדים. כראש עיר, יחד עם חבריי, אנחנו פועלים לנקות את כל העיר, אנחנו פועלים לייצר תרבות לכל העיר, אנחנו פועלים להעצים את הפיתוח הכלכלי ואת עולם התעסוקה למען כל העיר. אז דווקא בחינוך נייצר ילדים סוג א' וילדים סוג ב'? דווקא בעולם החינוך ניקח אחריות רק על חלק מהילדים שלנו?

בראשית ימי התפרצות נגיף הקורונה אלפים רבים מתלמידי העיר, מכל זרמי החינוך, למדו בגינות הציבוריות, במרחבים הפתוחים המשותפים העירוניים למידה אחרת. למידה משמעותית בחברותא. מתכונת לימוד המוכרת יותר לעולם הדתי וחרדי ובמסגרת האחריות שיתפנו אותה גם בחינוך הכללי. היכולת לייצר חיבורים, למידה משמעותית ויצירת גשרים זו השליחות החינוכית והיא תבנה רק מתוך אחריות על כל הילדים שלנו.

כשאני נשאלת בביקוריי בבתי ספר מהו מקצוע הלימוד החשוב ביותר, אני משתפת ואומרת שהוא לא מופיע במערכת השעות. המקצוע החשוב ביותר הוא חינוך לאחריות. במסגרת המקצוע הזה, הארוג בכל מערך הלימודים שלנו, כולנו לומדים לחזק את תחושת השותפות. ראוי שלא נחדל מליישם אותה.

הכותבת היא ראש עיריית בית שמש