הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן
כ"ו ניסן התשפ"א
היא מוזכרת בפרשה כעוף שאסור לאוכלו, אך כאשר מתבוננים בכתבי גדולי הדורות, מגלים יצור מופלא ומרתק
אין לך ילד בישראל שלא מכיר את הציורים שבסוף חומש ויקרא. הציורים של העופות והבהמות המתוארים בפרשתנו, כאלו שרק אותם מותרים אנו לאכול.
אחד העופות אשר אינם טהורים, הוא היָעֵן. יצור שמרתק לעקוב אחרי שפע הידיעות שיש לנו על אודותיו בכתבי רבותינו. לדברי חז"ל במסכת חולין, שמו המקורי הוא יָעֵן וכן יַעֲנָה, והוסיפו לקרוא בת-יענה, לומר שגם ביצתה אסורה.
התכונה הכי מופלאה שלה, היא אכזריות יוצאת דופן. "שמניחה את בניה למות בצמא ואינה מניקה אותם". ועל כך אמר הנביא (איכה ד, ג): "בת עמי לאכזר כיענים במדבר". ולכן שמה גם יענה, מלשון עינוי (בעל הטורים).
כוח מיוחד יש לבת היענה ב'עין' – שאינה יושבת על ביציה וגם אינה מניחה אותן על עץ גבוה, מכיוון שאינה יכולה לעוף – רק מניחה אותן בחול ובעיניה מביטה עליהן מרחוק ומכוח זה מופרית הביצה (האר"י הקדוש ב'עץ חיים'). לכן נקרא שמה 'יען' – אותיות 'עין'.
בכיה של בת היענה משפיע עליה לטובה, שהדמעות משפרות ומנקות את העין. מכיוון שכל כוחה של בת היענה הוא בעין, תכונתה שמרבה בבכי, כמו שאמר הנביא (מיכה א, ח): "אעשה מספד כתנים ואבל כבנות היענה".
מאחר שהיא עוף מסורבל ואין לה כלי נשק להינצל מרודפיה, עשה לה הבורא צוואר ארוך. כך ראשה גבוה ובכוח ראייתה למרחוק, כשרואה טורף – בורחת במהרה.
אגב, מכיוון שכל כוחה בעין, כשרואה צייד מרחוק, היא טומנת ראשה בחול וחושבת שעל ידי שתעצום את ה'עין' תוכל להינצל, ומכאן הביטוי 'לטמון ראש בחול'.
מצינו דבר מיוחד בבת היענה, שאוכלת זכוכית, כמו שהובא ברש"י (שבת קכח.): "שברי זכוכית מאכל לנעמית". וכן הובא במדרש, שנֹח הכניס זכוכית למאכל הנעמית.
…
נהגו בארצות תורגמא שתולים ביצת בת יענה בבית הכנסת, כדי לעורר את האדם על הכוונה, שלא יביט הנה והנה ושיתרכז בעיניו בתפילה, שביצת היענה מוכיחה שיש השפעה לעין והיא נוצרה מכוח ראיית העין (יעב"ץ).
לעין יש שבעים קרומים ולכן היא נקראת 'עין' (מעשה תורה להגר"א). מפני שהיא רוחנית, אין העין סובלת נגיעת אצבע גשמית (אור החיים). לכן תינוק רך אינו רואה, כי כדי להשתמש בכוח רוחני, צריך מעט דעת. בעין נרשמות כל פעולות האדם, כדי להראות לו את פעולותיו לעתיד, ואי אפשר לקלוט את כל הרישומים אלא בדבר רוחני (אבן שלמה לגר"א). ראיה לכך שהעין רוחנית היא יכולתה להביט בתמונות רבות בבת אחת, קרובות ורחוקות (אבן עזרא).
הכוח של העין יכול גם להזיק מאוד, כמו שאמרו במסכת בבא מציעא (קז:): "תשעים ותשעה מתים בעין". גם האדם השלם וירא השמים, יכול להשפיע בלי כוונה ולהזיק בעיניו. לכן אסרו חז"ל לעמוד בשדה חברו בזמן שאוסף התבואה, כדי לא להטיל עין רעה. וכבר מצינו בגמרא שכשהצליח רב אחא בר יעקב לכתוב ספר תורה שהתאים היקפו כרוחבו – וצריך לזה אומנות עצומה – 'נתנו בו חכמים עיניים' והוא נפטר, אף על פי שלא הייתה כוונתם להזיק חלילה.
בדרשות אבן שועיב מסופר, שבזמן שהיה אלכסנדר מוקדון יוצא עם חיילותיו למלחמה, העמידו השונאים חיות רעות סביב החומה שיביטו בחיילי אלכסנדר וישלחו בהם ארס דרך ה'עין'. מה עשה אלכסנדר? לקח זכוכית מלוטשות (מראות) והעמיד לפני החיות. כתוצאה מכך, חזרה ראיית החיות אל עצמן ומתו מכוח ראייתן העצמית. וכן כתב בתוספות רי"ד (בבא קמא פג.), שעין רעה על עצמו מזיקה יותר מכל אשר ייתנו בו אחרים עין רעה.
לפני כמאה וארבעים שנה פורסם בעיתון רוסי, על אודות אדם שנידון למיתה. הרעיבו אותו במשך שלושה ימים ולאחר מכן הניחו לפניו מאחורי הסורג כיכר לחם, באופן שהיה יכול רק להביט עליו ולא לאוכלו. האיש שלח בכיכר את חיצי עיניו והביט בו במבט עמוק, מרוב צערו ורעבונו. לאחר מכן חתכו לחם זה ומצאו שיש בו הרבה ארס ורעל.
הכל תלוי בעין. היא ראש לכל החטאים, כמו שאמרו חז"ל במשנה: 'העין רואה – ולב חומד'. ובשם הקדמונים נאמר שלכן "העין דומעת", כי היא הראשונה לאיברים שבגללה בא חטא האדם.
…
רבנו המלבי"ם בביאורו לספר איוב אומר דבר מעניין: חסד השם הוא שהיענה לא שמה לב לביציה – כי הבורא לא רצה שיתרבה זה המין הרבה ומכיוון שמטלת הרבה ביצים (כשלושים ביצים), לא נתן לה שכל לשמור על זה ויירמסו חלק מהביצים על ידי חיות השדה. כדי שלא יושמד זה המין לגמרי, מטלת הרבה ביצים, שחלק מהן נשאר למפלט. כמו כן, מכיוון שלא מרחמת על גוזליה, ברא הקב"ה ביצה מוזרה בין ביצי היענה, ומאותה ביצה יוצאים תולעים, אשר הן למאכל האפרוחים.
וכמו שהקב"ה מרחם על ביצי בת היענה, כך הקב"ה מרחם על בני ישראל. ורמז לדבר נתן רבנו המקובל הרמ"ע מפאנו (מאמר מאה קשיטה סי' ע"א) ש'ישראל' עם הכולל עולה כמניין 'בת היענה'.
וכמו בת היענה שאינה דוגרת על ביציה, ישנה ציפור נוספת, שמה הוא 'מלי'. ציפור זו מתעצלת לדגור. היא חופרת גומה קטנה באדמה, ולתוכה היא מכניסה רקבובית וטחב של עלים ועצים. רקבובית זו מפיצה חום, ומעל שכבה זו היא מטילה את ביציה. את הקן כולו היא מכסה בחול שמשמש כמבודד ושומר חום.
כיצד היא יודעת בדיוק את כמות החום הדרושה? ובכן, מקורה של ציפור זו משמש לה כמדחום מדויק! היא תוחבת אותו ברקבובית וחשה את החום. מוסיפה מעט רקבובית או ממעיטה לפי הצורך, עד שהיא מגיעה למידת החום הנדרשת להבשלת האפרוחים והתפתחותם.
אכן, מה רבו מעשי ד', כולם בחכמה עשה. אך החכם 'עיניו' בראשו, ומכל החי יוכל ללמוד דרך חיים טובה.
