ישראל זקוקה לדמוקרטיה אחרת

הממשלה הנוכחית, כמו גם הפלונטר הפוליטי שהביא להקמתה, מחזקים את הצורך בשינוי שיטת הממשל

וינסטון צ'רצ'יל הגדיר את הדמוקרטיה כ"שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". ואכן, המציאות הפוליטית הקיימת כיום בישראל מבליטה ביתר שאת את הצד הגרוע של הדמוקרטיה.

שיטת השלטון הנהוגה במדינת ישראל מוגדרת כדמוקרטיה פרלמנטרית, לפיה האזרחים בוחרים את נציגיהם לכנסת והנציגים קובעים מי יעמוד בראש הממשלה. על פי רוב וכפי שניתן לצפות, הנציגים הנבחרים פועלים על פי התחייבותם למצביעיהם. אולם מה קורה כאשר הם מחליטים לפעול בניגוד לדעת המצביעים? במצב כזה העיקרון הבסיסי של הממשל הדמוקרטי לפיו רצונם של האזרחים בא לידי ביטוי בדרך של הצבעה – אינו מיושם, וזהו למעשה המצב הקיים כיום בישראל.

הממשלה הנוכחית נשענת על מפלגת ימינה שהפרה הבטחת בחירות בסיסית לפיה המפלגה לא תצטרף לממשלת שמאל-ערבים. לפי מרבית הסקרים שנערכו מאז הוקמה הממשלה, 'ימינה' איבדה חלק ניכר ממצביעיה שנטשו אותה בגין אותה הפרה. כך נוצר מצב אבסורדי שלמרות שעל פי החוק היבש הממשלה הינה חוקית, בראש הממשלה עומד נציג מפלגה קטנה שמאחוריה אין תמיכה ציבורית שמצדיקה את מעמדו.

אך זו לא הבעיה היחידה עם הממשלה הזאת; ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה טוען כי הפער האידיאולוגי הקיצוני הקיים בין המפלגות שמרכיבות את הממשלה הנוכחית גובה מחיר מהציבור. בשל הצורך להסתדר עם כולם, הממשלה נאלצת לוותר על עיסוקה בסוגיות מהותיות רבות הנתונות במחלוקת בין מרכיבי הממשלה – והאזרחים יוצאים נפסדים.

מהצד השני, אי אפשר להתעלם מהתיקו הפוליטי שקיים בישראל שהביא עד כה לארבע מערכות בחירות ואילולי הקמת הממשלה הנוכחית ייתכן ואזרחי המדינה היו ממשיכים להיגרר לסבבי בחירות נוספים ללא הכרעה, וזהו מצב לא סביר לניהול תקין של המדינה.

מתברר כי ישראל היא לא המדינה הדמוקרטית הראשונה שהתמודדה עם מצב מורכב שכזה. בגרמניה ובאסטוניה על מנת להימנע מהגעה למצב כזה ולהגיע להכרעה בבחירות, נקבע בחוק כי במידה וראשי המפלגות הגדולות אינם מצליחים להקים ממשלה – נערך סבב בחירות נוסף בין שתי המפלגות הגדולות בלבד ומי שזוכה במרבית הקולות מתמנה לראשות הממשלה ללא צורך בתמיכת הממשלה.

נראה כי גם מדינת ישראל תידרש במוקדם או במאוחר לערוך שינויים באופן הבחירה של ראש הממשלה, וזאת לא תהיה הפעם הראשונה; בשנות התשעים בעקבות 'התרגיל המסריח' ועל רקע תחושת המיאוס בציבור מההתנהלות הפוליטית שהתאפיינה בציניות וסחר-מכר של חברים בממשלה – נחקק חוק בחירה ישירה שנועד לחזק את מעמדו של ראש הממשלה ולמנוע את כל אותן רעות חולות שאפיינו את הפוליטיקה הישראלית.

אולם במהלך השנים שלאחר מכן התברר כי בחירה ישירה אמנם מקנה יציבות שלטונית מסוימת, אך לא מבטיחה משילות, מכיוון שאין לראש הממשלה די השפעה על החלטות הממשלה והחוק בסופו של דבר התבטל. דוגמה לחולשה של החוק הזה ניתן לראות בארה"ב, שם קיימת בחירה ישירה לנשיאות, הנשיא אמנם נהנה ממעמד איתן, אך לצד זאת מתקשה להעביר יוזמות חשובות כמו רפורמת הביטוח הרפואי של אובמה או למשל התקציב של הנשיא ביידן.

כדי להחזיר את הדמוקרטיה הישראלית למסלול הנכון, סבור ד"ר אסף שפירא כי הפתרון המתאים ביותר כיום למדינת ישראל הוא שראש המפלגה הגדולה ייבחר באופן אוטומטי לתפקיד ראש הממשלה, ללא צורך באישור הכנסת. היתרון בשיטה הזאת הוא שהאזרח כבר בשלב הטלת הפתק לקלפי ידע לאיזו ממשלה ההצבעה שלו הולכת ויעשה בחירה מושכלת יותר שתשפיע בפועל על התוצאה הרצויה ותממש את בחירתו באופן מלא.

מה קורה כאשר הנציגים מחליטים לפעול בניגוד לדעת המצביעים? במצב כזה העיקרון הבסיסי של הממשל הדמוקרטי לפיו רצונם של האזרחים בא לידי ביטוי בדרך של הצבעה – אינו מיושם, וזהו למעשה המצב הקיים כיום בישראל