דוד דמן
י"ז כסלו התשפ"ו
הריקוד, הניגון ומה שמסתתר מאחורי מאחוריהם. וגם: על רבי מיילך ועל סגולות
1. בסוף השבוע שעבר שלח לי מישהו תיעוד מדהים. צפיתי בו שוב ושוב. ולאחר מכן שוב ושוב. וכשסיימתי לצפות בו בפעם העשירית, צפיתי בו שוב ושוב. ושוב ושוב ושוב, עד כי חדלתי לספור. וגם כשחדלתי – צפיתי בו שוב ושוב.
מה רואים בו? מה לא! בחלק הפירוטכני של ההסרטה רואים את מרן הרבי מוויז'ניץ שליט"א בחתונת נכדתו בארה"ב, נשען על השולחן בידו האחת ומנופף בידו השנייה. עיניו הקדושות עצומות, מאירות באור עילאי. למטה, על הקרקע מול הרבי, חבורת אברכים רוקדים בתנועות קדאצ'קע ירושלמי לקול צלילי ניגון שלא הכרתי עד כה:
"יש בורא עולם, יש, יש, יש, יש, יש!"
את ה'יש' האחרון צועקים בקול גדול ועיקש.
"אין עוד מלבדו! אין, אין, אין, אין, אין!"
גם פה, את ה'אין', שואגים בקול מחריש אוזניים.

מה שבאמת רואים בו, מתחת לצלילים ולקולות, הוא יהודי צדיק וקדוש, מנהיג עדה של אלפי חסידים, אדם שעבר לא מעט סבל בחייו, יהודי שבכל שלב בחיים שלו, בירידות כמו בעליות, היה ונותר סמל של אמונה וביטחון ותקווה שיש בורא עולם ובמקרה שלו, כשעלה לגדולה ראה זאת כל העולם בעיניים פעורות. הפעם הוא נלחם בחולי קשה והוא חלש נורא ובמעט הכוח שנותר בו הוא מתריע, מודיע, זועק, שואג, מנופף בידו לכל העולם, שידעו, שיפנימו, שיכניסו ללב שלהם טוב טוב, עמוק עמוק, שיש בורא עולם, יש! ואין עוד מלבדו, אין!
מאז אני מזמזם לעצמי כל היום את השיר הזה, עד שחיימ'ל כבר שאל אותי מה זה ושל מי זה ומה קרה לי פתאום. מצד שני, התחלתי לחפש את מקור השיר. המנגינה עצמה עתיקה ומוכרת לנו מריקודי ה'הורה' בחתונות. אבל המילים, מהיכן הן ושל מי הן? בשבת שאלתי פה וחקרתי שם ואף אחד לא ידע לומר לי בדיוק. ממש לפני 'והוא רחום' של מוצאי שבת, שנהוג להאריך בו, לחש לי מישהו באוזן: "דבר עם ר' מאיר אדלר".
2. התקשרתי לר' מאיר ידידי, בעל המנגן ואיש החסד והלב הענק. הוא בטח היה בדרך לעוד איזה מעשה חסד. הוא עצר את הרכב בצד, הנמיך את המזגן והחל לספר:
"לפני כמה וכמה שנים התבקשנו, אני וידידי בעל המנגן ר' אהר'לה סאמעט, לשמח את ליבו של חולה שכבר נשלח הביתה מבית החולים והיה, לא עלינו, במצב של מה שהרופאים מכנים בלקסיקון המדעי היבש 'סופני'.
"התחלנו לשמח ולרקוד ולפתע נכנס שכן שגר בקומה שמעליו. קוראים לו הרב ר' ישראל שפר שליט"א. אנחנו שרנו את שיר הקדאצ'קע המירוני הזה והוא, השכן, מלמל לעצמו את המילים: 'יש בורא עולם, יש. אין עוד מלבדו, אין'. הרוחות התלהטו, הניגון ביחד עם המילים מילאו את כל החדר בשמחה אין קץ ואיימו לחורר את הגג מרוב התלהבות, עד שר' ישראל עצמו עלה על השולחן שעמד בחדרו של החולה ורקד עליו קאדאצ'קע עם הניגון הזה.
"כשסיימנו וכולנו ניגבנו ממצחנו את אגלי הזיעה, שאלתי את השכן שעד לאותו מעמד לא הכרתי כלל: 'מהיכן המילים?'
"הוא חייך וסיפר: "'לפני כמה שנים שכבתי, לא עליכם, במרכז הרפואי, עם המחלה 'ההיא'. המצב היה קשה והייתי שבור ורצוץ. אבל באותו רגע עלה בליבי השיר המירוני הזה. כירושלמי אמיתי הוא היה שגור על לשוני ובאותו רגע התאמתי לו את המילים האלה: 'יש בורא עולם, אין עוד מלבדו'. שרתי ושרתי והמשכתי לשיר את הניגון הזה לאורך כל התקופה הקשה. וגם היום, שנים רבות לאחר מכן, כשאני מודה להשם על הרפואה השלמה – אני עדיין רוקד איתו ביום ובלילה'".
ממשיך ר' מאיר ומספר:
"בהזדמנות הבאה אצל הרבי שרתי את השיר הזה עם המילים. לאחר מכן קרא לי הרבי וביקש לדעת מהיכן השיר. כמובן שסיפרתי לו את כל הסיפור. ומאז הניגון הזה הפך להמנון של הרבי שליט"א, השיר שאותו שרים בכל זמן ובכל הזדמנות.
"כשהרבי חלה, כשתוצאות הבדיקות הלא משמחות הגיעו לידו בערב ראש השנה, במקום תגובה הוא אחז ביד בנו וביד גבאיו והחל לרקוד סביב השולחן את 'יש בורא עולם, אין עוד מלבדו'. הרבי חידש את השאגה במילים האחרונות של 'יש' ו'אין' וגם ביקש לרקוד קדאצ'קע בשעה שמנגנים אותו, שכן כשמנופפים עם הידיים מראים ליצר הרע 'אז מְ'פַאפְט אוֹיף אִיהְם (שמצפצפים עליו)'.
"והרבי שליט"א, שכלל ישראל ואני בתוכם מכוונים עליו כל יום בתפילת 'רפאנו', מתהלך עם הניגון הזה בכל נתיב הייסורים הזה שנגזר עליו. כשנכנס לחדר ניתוח הוא שורר את הניגון הזה, שמלווה אותו לאורך כל המסע המפרך. בכל רגע, קשה ככל שיהיה, הוא מזכיר לעצמו ולכל סובביו שזה לא הרופא ולא המחלה ולא הטיפולים, אלא שיש בורא עולם, יש!"
3. והנה, רגע לפני שאני מסיים לכתוב אני פותח את תיבת התגובות שלי ורואה את התגובה המרגשת הזאת של ר' ישראל גפנר, חסיד ויז'ניץ. קראתי אותה ושוב זמזמתי לעצמי: "יש בורא עולם, יש!"
"אני מאוד נהנה מדי שבוע בשבוע לקרוא את הטורים המרתקים והמיוחדים שלך, כל שבוע מחדש עם רעיונות והברקות חדשים שמהפנטים את הקוראים. יש בכתיבה שלך מכל הזוויות, פוליטיקה, חדשות, מחצרות הקודש ועוד ועוד.
"כחסיד ויז'ניץ אני מצרף לך תיעוד מאת מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א ברגעי התעלות מאפיינים בעת שמחת נשואי נכדתו שתחי' בשבוע הקודש במאנסי, בעת שירת שיר הדגל 'יש בורא עולם' שבשנה האחרונה נהפך לשירת חייו המופלאים והמדהימים של הרבי שליט"א. כל מי שיודע, הוא עבר וסבל במשך ימי חייו ייסורים קשים מנשוא שאי אפשר לתארם (אני עדיין צעיר, לא זוכר את הימים. משער לעצמי שאתה יודע יותר טוב ממני…) ובפרט בשנה האחרונה, כשהוא מתייסר ל"ע במחלה הקשה ה"י. כל לבב דווי וכל ראש לחלי.
"ועדיין – מה שמרגיעו ומה שהוא מוצא בו נוחם הוא השיר 'יש בורא עולם אין עוד מלבדו'. בכל טיש ושמחה בחצר הקודש הרבי שליט"א מורה לשיר את השיר והוא קם על רגליו חרף חולשתו וכוחותיו הדלים, מפזז ומכרכר כמו בחור צעיר עם מטפחת בידו כשנהרה שפוכה על פני קודשו ומחדיר בקהל החסידים דליים של אמונה וביטחון מוחשיים בבורא עולם.

"בתור מי שמתייחס בטורים לכלל סוגי המגזרים והעדות, מוציא תועלת נכונה מכל אלה, יודע בלשונו המוכשרת להלך בין הטיפות, לכבד כל אחד ולתת לכולם במה מכבדת, אני מצרף לך את הקטע הזה ותעשה בו כטוב בעיניך. לדעתי, זה לימוד לדור כולו – כי בכל מה שעובר על האדם, לטוב ולמוטב, בזמנים הטובים ובזמנים הפחות טובים, תמיד ישנן האדם לעצמו כי יש שמנהיג את עולמו – יש בורא עולם.
"אגב, שמעתי כי לפני ניתוחו הגורלי של הרבי שליט"א בי"ז באדר אשתקד בלוס אנגל'ס, כשהיה בצומת דרכים של בין חיים ולהפך, רח"ל, בדקות הקודמות לכניסה לחדר ניתוח שורר הרבי בהתרגשות ובבכי את ה'חמול' הוויז'ניצאי הידוע שעורר הד רב בכל העולם כולו.
"הרה"צ ר' חיים מאיר הגר שליט"א, אב"ד קריית ויז'ניץ ובנו הגדול של הרבי שליט"א, שזוכה לקרבה מופלגת ולדלת פתוחה במעון קודשו של דודו הגדול כ"ק מרן האדמו"ר שליט"א מבעלזא, ביקר אצל האדמו"ר מבעלזא תקופה קצרה אחרי הניתוח. בעת ביקורו הוציא מכיסו מכשיר הקלטה והשמיע לדוד, כ"ק מרן שליט"א, את ההקלטה המרגשת של אביו. מרן שליט"א האזין בהתרגשות גלויה לשירתו הקטועה מבכי של גיסו והביע התפעלות עמוקה. כשההקלטה הסתיימה הוא ביקש להשמיעה שוב והאזין לה זמן רב".
התְּלוש והתָּלוש
היום, בשעה שאני כותב את השורות האלה, הוא יום ההילולה של הרה"ק בעל 'בת עין' זי"ע. עד לפני כמה שנים שמעו לא היה נפוץ כמו היום, בטח לא בציבור הלא חסידי. אני שמעתי על הספר עוד בתור ילד, כי אהבתי לקרוא את ההקדמה המרתקת לספר, שתיארה את רעידת האדמה בצפת ואת הניסים שאירעו בבית הכנסת של הבת עין.
אם נרצה או לא, נאהב או לא, עובדה היא שסגולת הסעודה לכבודו של הצדיק נפוצה בכל רחבי תבל ואנשים מספרים גדולות ונצורות. לדעתי, בעוד עשר שנים מחותנים לא יוכלו לחתן ביום הזה, כי כולם כבר יהיו תפוסים באיזו סעודה ואנשים יחוגו בביתם ורשתות הענק יערכו מבצעים ובמאה שערים אף תתקיים 'חלוקה' מיוחדת.
למעשה, סעודה לכבודה של נשמה, היא טובה עצומה לנשמה ובטח לנשמה כה קדושה וטהורה. הצלחתה של הסגולה היא גם בגלל שמי ש'קידם' אותה הוא המגיד המופלא, האור של הדור הזה, רבי אלימלך בידרמן שליט"א. מעטים בדור האחרון זכו לזכות את הרבים ולחזק את לבבם כפי שעושה זאת רבי אלימלך, לאורך ימים ושנים טובות.
הוורטים שלו, הרעיונות שהוא מספר, מסתובבים בכל העולם ומסופרים בידי כל סוגי האנשים, החוגים והעדות. הנה, למשל, וורט טרי-טרי ששמעתי השבוע דווקא בקרעסטיר. הציבור היה די מועט אבל היה שם יהודי נלהב, שולמן שמו, שתיאר באופן נפלא וורט של רבי אלימלך שלא שמעתיו עד כה.

וכך הוא אמר בשמו:
"יהודי שיש לו תלוש משכורת, האמונה שלו צריכה חיזוק. שכן הוא בטוח בהכנסתו החודשית, היא מגיעה בזמן קבוע ובסכום קבוע עד שזהופכת לדבר שבשגרה והוא עשוי לשכוח מי שולח לו אותה. מצד שני, נהג מונית שיוצא בבוקר לעבודה קשור כל היום להקב"ה. מבעד לגשם שמציף את החלון, מבעד למגבים שנעים אנה ואנה הוא תר אחר לקוח. מצא לקוח אחד, מה יהיה הלאה? הוא מחפש עוד לקוח. ועוד אחד. כל לקוח הוא פרי של תפילה לקב"ה שישלח את הלקוחות הטובים.
"אמר רבי מיילך:
"'מי שיש לו תְּלוש, הוא תָּלוש!'"