כובש הלבבות

1.

יגידו מה שיגידו על ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, הישג אחד יירשם על שמו ולזכותו בדפי ההיסטוריה: הגפת שערי מדינתו בפני גל ההגירה ששטף את אירופה בסבב הראשון של מלחמת האזרחים בסוריה.

אירופה עוברת בשנים האחרונות מוות מייסר, מוזר. המוני פונדמנטליסטים מציפים את עריה ופרבריה ומשפיעים על צביונה ואורחות חייה.

לפני כמה שנים ביקרתי בפריז. הגעתי לשם בעקבות מותה הטרגי של ד"ר שרה חלימי, רופאה יהודייה, שנרצחה בידי שכנה האסלאמיסטי. היא התגוררה בשכונת בלוויל, הממוקמת במה שמכונה רובע היהודים. הוא היה כזה עד לפני כמה שנים. המהגרים הבריחו ממנו, פסיבית, את מרביתם. שרה, שנותרה שם כמעט בגפה, שילמה על כך בחייה.

במרכז פריז, סמוך ונראה לסמליה הגאים של עיר האורות, הציפו את הרחובות אוהלי עקורים. הצרפתים חלפו על פניהם, במבט מיואש, מותש, והמשיכו לעמל יומם.

המשבר הפוליטי שפוקד בימים אלו את המדינה הוא תוצר לוואי, ישיר, לצדקנות פרוגרסיבית שהצטלמה מהזווית הנכונה וכעת משלמת את המחיר. למפרע התברר, שהתמונה הייתה יקרה מדי.

אותו מחזה פגשתי בברלין, וינה ואמסטרדם.

שתי מדינות ביבשת יוצאות מהכלל: פולין והונגריה. בצעד בלתי פוטוגני החליטו שני מנהיגיהן לעמוד בפרץ, תרתי משמע, ולמנוע את כניסת הפליטים. הונגריה, בשונה מפולין המנוכרת, מעניקה לישראלים שלוש הטבות בכרטיס אחד: היא חפה מאנטישמיות, מרובת יהודים ונעדרת אסלאמיסטים.

הגעתי אליה בימים רגישים. לפני שבועיים הוציא בית הדין בהאג צו מעצר לרה"מ נתניהו. הראשון שהצהיר שאינו מחויב לו היה ר"מ הונגריה, ויקטור אורבן.

החברות בין נתניהו לאורבן נולדה עוד בימים שהשניים בילו באופוזיציה. אי שם, בראשית שנות האלפיים. קווי הדמיון ביניהם מדהימים: אורבן אינטלקטואל; איש ספר; פנומן בתכסיסנות פוליטית. נתניהו הוא נתניהו. מנהיגה הכריזמטי של הונגריה, כמו ראש ממשלתנו, זוכה להערצה סוחפת מתושבי הספר והפריפריה ולתיעוב עמוק מהאליטות ומאנשי אקדמיה.

באופן פרדוקסלי, דווקא הם, אנשי הגות, מאמצים טקטיקה פוליטית שנוגעת-לא נוגעת באזור החיץ שבין דמוקרטיה ליברלית להתנהלות בלתי דמוקרטית.

אורבן, מתוחכם לעייפה, מצליח לשלוט ביד רמה במדינתו. השיטה הפוליטית הנהוגה בהונגריה מעניקה לו ממשלה יציבה, פרלמנט ידידותי והיעדר לחצים קואליציוניים משמעותיים.

ביריביו מחוץ הוא מטפל בשיטות מעניינות. כך למשל, הביא לסגירתו של העיתון הנפוץ במדינה: 'חופש העם'. בשונה מישראל, שבה, לפי שעה, הממשלה מחויבת לחלק את עוגת הפרסום באופן שוויוני בין כלל גופי התקשורת, בהונגריה החוק המתוקן מעניק לשלטון מרחב בחירה. עיתונים שביקרו אותו איבדו את תקציב הפרסום הממשלתי שהועבר לכלי תקשורת המזוהים איתו.

עיתון 'חופש העם' נקלע מהר מאוד לקשיים פיננסיים. השלב הבא היה מתוסרט: איל הון, שהאופוזיציה מכנה "איש קש", רכש את העיתון. בתחילה מונו לו עורכים וצוות תוכן תומך ממשל. מאוחר יותר העיתון נסגר. הקורא ההונגרי לא נותר בוואקום. החלופות החדשות, שהוקמו במקביל, קרצו לו עם חומר עשיר. הן, מיותר לציין, מזוהות עם אורבן.

האם זה חוקי? כן. האם זה דמוקרטי? גם כן. האם היעדר יכולת לבקר את פעולות הממשלה בריא לדמוקרטיה? תשפטו בעצמכם.

כיהודים, במיוחד בתקופה הנוכחית, המדד היחיד שצריך לעניין אותנו הוא מי אוהב אותנו יותר. כשהעולם הנאור, הדמוקרטי, הפסאודו-ליברלי, מעדיף לחבק את אזרחי עזה ומתעלם מהשואה שעברה עלינו, לא באמת צריך להיות אכפת לנו מערכים שמצטלמים טוב לעיתון אבל מתעלמים התעלמות פושעת מאחינו החטופים ומאחינו הנופלים.

כשהעולם החופשי רואה במנהיג דמוקרטיה מתגוננת פושע מלחמה, הדבר האחרון שצריך להטריד אותנו הוא התעלולים המבריקים של אורבן.

הוא, כמו טראמפ, תומך בנו באופן שאף מנהיג בעולם המערבי לא תמך בנו מעולם. כולל גדולי ידידינו.

זה, ורק זה, צריך להעסיק אותנו.

2.

הרב שלמה כובש, רבה הראשי של הונגריה, עומד מאחורי הברית האמיצה בין המדינות.

ויקטור אורבן, איש חושב, סקרן, רצה ללמוד על העם היהודי; להתקרב לקהילה המקומית; ולהדק את היחסים עם ממשלת ישראל. אני מניח שגם שיקולים פוליטיים עמדו מאחור. למשל, המוטיבציה של מנהיגי ימין באירופה להדוף את מתקפות השמאל על היותם ממשיכי דרכם של מנהיגי הימין משנות ה־30 וה־40 שהיו מזוהים עם מדינות הציר של גרמניה הנאצית.

הרב כובש, חבר קרוב, ניווט את ההערכה המיוחדת שלה זכה לטובת חיזוק יהדות הונגריה והידוק היחסים בין מדינת היהודים למדינת ההונגרים.

בראשית המלחמה ממשלת הונגריה הטילה איסור גורף על קיומן של הפגנות פרו פלסטיניות. הרב כובש, עם צוות משפטנים שעובדים מטעמו, ניסחו את מראי המקומות; אורבן עלה להתראיין ברדיו והודיע על החלטתו. "מחאות פרו טרוריסטיות", כינה אותן.

בבוקר רביעי שעבר פגשתי אותו בלשכתו. מבעד לאדיבות קשה לפספס את הכריזמה. היא מתכתבת עם האימפריה התורנית, מפעלי הרווחה, מערך הכשרות והממלכה החינוכית שייסד בעשר אצבעותיו.

סיפור חייו מרתק. מאפס למאה ביהדות; מאפס למאה ברבנות. יליד הונגריה, דור שלישי לשואה. הוריו לא הסתירו ממנו את יהדותם, אך גם לא הפגינו לכך חשיבות מיוחדת. "זה לא נכח בילדות שלי יותר מדי", הוא אומר.

סקרן מטבעו, בגיל 11 גילה את ארון הספרים היהודי. מה שהחל בחיפוש סתמי אחר משמעות, כל משמעות, הפך לנקודת מפנה דרמטית בחייו. "פתחתי את העיניים", הוא מתאר זאת.

בגיל 12 ביקש מאביו מתנת יום הולדת לא שגרתית: ברית מילה. ביקש וקיבל. חודשים ספורים לאחר מכן, לקראת בר המצווה, הודיע כי ברצונו ללמוד בישיבה. אבא ואמא, אתאיסטים שנשבו, קיבלו זאת במורת רוח אך לא עמדו בדרכו.

התחיל בישיבת חב"ד בצפת וממנה המשיך לישיבה תיכונית בעיר פיטסבורג שבמדינת פנסילבניה. "בתוך שנתיים השלמתי בגרויות", הוא מספר. "זה היה השלב שאבא אמר לי 'אתה משוחרר'".

מפיטסבורג המשיך לישיבה היוקרתית בעיירת ברינואה בצרפת. שנתיים אינטנסיביות של השלמת פערים ורכישת ידע תורני נרחב, ואז, שוב ישראל, שוב ארצות הברית, ובחזרה לנקודת המוצא, הונגריה. בזמן הזה למד ספרות ומילה, והוסמך לרבנות.

בשנים האחרונות ביקרתי בלא מעט מדינות ופגשתי לא מעט רבנים. המקרה של הרב כובש יוצא דופן. מקומי שגדל כמו גוי, מגלה כילד את אמונתו וחורש בתלמים לבדו. עם אפס תנאים ולא מעט התנגדויות מבית, הוא דואג לעצמו לברית מילה, נודד בין ישיבות ומוסמך לרבנות בגיל צעיר במיוחד. אדם שהגיע מכלום, והפך לרבה הראשי של מדינתו.

ההורים, שאלתי, התקרבו בעקבותיך? הוא חייך במבוכה. "לא הייתי אומר שהתקרבו, אבל כן התחילו לצום ביום כיפור ולמדו עברית כדי שיוכלו לשוחח עם הנכדים".

הוא סיפר לי על בנו הבכור, כיום בראשית שנות השלושים לחייו. "כילד הוא שאל פעם את אבא שלי, סבא שלו, אם יש לו אמונה. 'עד לאחרונה', אמר לו אבא, 'לא האמנתי. עכשיו יש לי ספקות'".

תחתיו פועלים מאות עובדים, עשרות רבנים, אנשי חינוך, ואין ספור נושאי תפקידים. הפעילות חובקת יהדות, מפעלי חינוך ורווחה, ועסקים שמזינים את האימפריה שהקים.

לפני כמה שנים רכש את רשת בתי האבות הגדולה בבודפשט: עשרה סניפים, שאליהם הצטרף סניף נוסף שהקים. בקרוב יצטרף אחד נוסף.

לפני כשנה רכש את מפעל האלומיניום המוביל בהונגריה. שני העסקים פונים לכלל האוכלוסייה; ההכנסות קודש לטובת הקהילה. "כשלא מצאתי פילנתרופ", סיפר, "החלטתי להיות פילנתרופ בעצמי. הקמתי ורכשתי עסקים מניבים שיממנו את המוסדות וצורכי הקהילה".

הפעילות מרשימה: מוסדות חינוך מגיל אפס ועד בכלל; קמפוסים להשכלה גבוהה; מכון הסמכה לרבנות; מרכזים קהילתיים ללימודי יהדות; בתי ספר הנחשבים למובילים בלימודי אנגלית; בתי כנסת, שנים עשר במספר, שעוצבו בידי גדולי האומנים של בירת האדריכלות האירופית; שתי משחטות אווזים, בכשרות מהודרת, שמשווקים בלעדית בישראל; רשת מסעדות ובתי קפה.

3.

בעיני ישראלי כמוני, נכד לניצולי שואה, הסיפור פשוט למכירה; קל למשתמש. סבא וסבתא שרדו את התופת, מרבית המשפחה נכחדה, ואז הם באו לארץ הקודש והקימו הכל מחדש.

הזווית האירופית שונה. היסטורית, היא הרבה יותר מרתקת; הרבה יותר מורכבת. ניצולים שנותרו לגור ביבשת, מרביתם חילונים מבית או שהפכו להיות כאלו, בחרו להעלים סממנים ולהיטמע. הילדים בבית לא ידעו על יהדותם. המיעוט שידע, לא ידע את יהדותו.

הוריו של הרב כובש, שכבת הבכורים של הדור השני, התוודעו לסוד המשפחתי בגילי העשרה. כמותם, רבים אחרים. "אבא ואמא סיפרו לנו שאנחנו יהודים", אומר הרב כובש, "לא כדי שנקיים חיי דת, אלא כדי שלא נעבור את הטראומה שהם עברו".

לצידו של הרב כובש יושב הרב יהונתן מדיירי. פורמלית, הוא משמש כדובר הקהילות היהודיות בהונגריה וכעורך ראשי של אתר החדשות הפופולרי 'ניאוקון'. הסיפור שלו הרבה יותר גדול מזה. הרב מדיירי, הונגרי מלידה, דובר עברית רהוטה. הוא הוסמך לרבנות לפני יותר מעשרים שנה. עד גיל 14 לא ידע דבר על יהדותו. אימו גילתה לו את מוצאו רק אחרי שחזר מבית הספר וציטט בדיחה מגעילה על תאי הגזים באושוויץ. בגיל מאוחר עשה ברית מילה; היתר היסטוריה.

בבודפשט הוא נחשב סלב; כוכב תקשורת מוכר. התוודעתי לכך כשהתנדב להתלוות אליי בסיור שעשיתי במוסדותיו של הרב כובש. עוברים ושבים עצרו אותו, שאלו לשלומו. סמוך ונראה לארמון הנשיאות פגשנו איש כמורה נוצרי שסיפר לו בהתלהבות כי הוא צופה בהרצאותיו המופצות ברחבי הרשת.

"הסיפורים האלו", אומר לי רבה הראשי של הונגריה, הרב שלמה כובש, "מתרחשים כאן על בסיס יומי. אנשים מגלים באמצע החיים את דתם ומתקרבים".

האירוע המפורסם ביותר התרחש לפני יותר מעשור.

צ'ואניד סגדי, סגן יו"ר המפלגה האנטישמית בהונגריה, "יוביק", הודח ממפלגתו אחרי שהואשם בשחיתות.  האיש שהיה מנהיגו הבלתי מעורער של הימין הניאו־נאצי במדינה, נבעט החוצה מהמפלגה.

היום זה נראה בלתי מציאותי, אבל הודות לו ובתקופתו הונגריה הייתה אחת המדינות האנטישמיות באירופה. שנאתו ליהודים, לישראל, הייתה שיטתית וחסרת בושה. "הגיע הזמן לומר", נראה אומר מול מצלמות הטלוויזיה, "זה הם (היהודים) או אנחנו".

סגדי, כיום דוויד (בהגייה אידישאית), לא ידע כי הוא יהודי. את הבשורה קיבל בשעת עימות פוליטי בתוך מפלגתו. אחד מיריביו השיג מידע סנסציוני: סבתו הייתה יהודייה. לא סתם יהודייה, אלא ניצולת שואה. משך שנים דאגה להסתיר את "הכתם האפל" מילדיה; בבוקר בהיר זה היכה גלים בכל הונגריה.

בעיתון התקופתי שמוציאה הקהילה היהודית העלה הרב כובש, בצל הסערה, סוגיה לדיון: האם ניתן לצרף למניין יהודי אנטישמי? "זה היה דיון לגמרי תאורטי; משעשע", מספר לי הרב. "הסברנו שהתשובה היא כמובן חיובית. מבחינתי, העניין הסתיים בכך".

חלפו מספר ימים והטלפון הנייד מצלצל. מכיוון שהיה עסוק, לא הרים. חשב לחזור מאוחר יותר. אלא שאז קיבל מסרון מפתיע: "זה חבר הפרלמנט האירופי, צ'ואניד סגדי", נכתב בהודעה. "אשמח לשוחח עם כבוד הרב".

"חשבתי שמישהו חומד לצון", הוא אומר. "מה הסיכוי שהאיש הכי אנטישמי בהונגריה, אולי באירופה בכלל, יחפש דווקא אותי. אמרתי למזכיר שלי שיחזור אליו ויבדוק. אחרי כמה דקות הוא חזר ואמר לי: 'הרב, זה באמת הוא. הוא רוצה לפגוש אותך'".

בפגישה ביקש סגדי להכות על חטא; לבקש סליחה מהעם היהודי. "שאלתי אותו, איך ייתכן שלא ידע שהוא יהודי, הרי סבתא שלו הייתה באושוויץ והיה לה מספר על היד. בתשובה סיפר לי שהייתה שמה תמיד פלסטר על אותו מקום ורק למפרע הבין את הסיבה".

מאוחר יותר החליט הנכד לקחת אותה לבית הקברות של הוריה. כשהגיעו, נדהם לראותה מוציאה מהתיק סידור קטן וישן. "היא לא סיפרה למשפחה שהיא יהודייה, אבל סידור אחד, מוסתר, שמרה לעצמה", מסכם הרב כובש.

סיפור נוסף, לא פחות מדהים, התרחש עם שותפו ההונגרי לחוות האווזים שהוא מגדל. "משך שנים", סיפר, "הוא ניסה לשכנע אותי להצטרף אליו ל'ציד אווזים'. חשבתי שלא מתאים שרב ישתתף באירוע כזה והתחמקתי. פעם אחת הילדים שמעו אותו מבקש והחלו ללחוץ עליי. בשבילם זאת אטרקציה. נכנעתי ונסעתי. הלכנו ליער, התיישבתי באיזו פינה ונרדמתי אחרי שתי דקות. הם המתינו עם הרובה שלוש שעות ולא מצאו כלום.

"כשחזרנו לאוטו, הילד הקטן שלי, שהיה אז בן 6, שאל את השותף הגוי: 'תגיד, אתה יהודי?' זאת הייתה שאלת תם של ילד קטן; בלי כוונה מיוחדת. למפרע התברר שזה היה משהו שמימי, כי השותף ענה לו: 'לא, אני לא יהודי, אבל סבתא שלי, אמא של אמא שלי, הייתה יהודייה'. אז הבן שלי אמר לו מייד: 'אם כך, אתה יהודי'.

"אמרתי לילדים שלי, 'אתם רואים?! כשרב הולך לעשות ציד הוא לא מוצא אווזים, אבל מוצא יהודים'".

4.

מרחק הליכה של כמה דקות מבניין הפרלמנט ההונגרי מוביל אותנו למרכז הקהילתי 'ז'יליפ', הממוקם בלב שכונת יוקרה. כעשרת אלפים יהודים מתגוררים בה; מרביתם מתבוללים. יש בהם שופטים, פרקליטי צמרת, רופאים בכירים ועוד.

בשטח שבו שכן בעבר חדר האוכל של ראש הממשלה בתקופת הקומוניזם, יאנוש קאדאר – רודן אכזר בזכות עצמו – הקים הרב כובש מבנה אדיר ממדים; מדהים ביופיו; רב תכליתי.

במרכזו בית כנסת. באולמות הנספחים פעילות עשירה ומגוונת: ספרייה יהודית בשפה המקומית, מועדון קהילתי, חדרי לימוד, מקווה ברמת האלפיון העליון, משחקיית ג'ימבורי ענקית לילדי המתפללים, אולם כנסים רחב ידיים ובית קפה אקסקלוסיבי.

הרב המקומי הג"ר שמואל גליצנשטיין מקבל את פניי במאור פנים. "יהדות הונגריה", הוא אומר, "הפסידה אלפי צעירים. אתה יודע למה?! כי כשלקחו אותם לבית הכנסת לא נתנו להם להרגיש חלק. בתי הכנסת היו מוזנחים, קטנים, לא היה מה שיסחוף אותם חזרה הביתה, לאידישקייט. הכל נסוב סביב השואה; האווירה שהתקבלה אצל הדור השני הייתה מאוד עגומה. רבים התרחקו בגלל זה או סירבו להתקרב.

"את זכר השואה", אומר הרב גליצנשטיין, "חייבים לשמר. במקום שבו אנחנו עומדים, בגשר הסמוך, השליכו יהודים למים. השאלה היא באיזו דרך עושים זאת. הרב כובש עשה כאן משהו שהוא מאה שמונים מעלות אחרת. כיום הרבה ילדים מגיעים אלינו קודם כל כי הם שמעו שזאת חוויה. מתוך שלא לשמה, הם באים לשמה. בסוף, הם סוחבים גם את ההורים, שעושים ברית מילה בגיל 40 או 50.

"לפני חצי שנה התקשרה אליי מורה נוצרייה שלימדה את התלמידים דתות וביקשה להראות להם איך נראה בית כנסת יהודי. אני יודע שבכל בית ספר לא יהודי יש גם יהודים. בכלל, הגישה שלנו היא להנגיש את היהדות גם לגויים, כי זה מוריד את מפלס האנטישמיות. אמרתי לה, 'תבואי'. הם ישבו בבית כנסת ואני עמדתי ודיברתי שעה. בתוך כדי הדברים, אמרתי להם: 'בטוח יש כאן כמה ילדים יהודים'".

שלושה מהם הרימו אצבע.