כחוט השערה

וגם: מה הקשר בין דוד בן ארזה למהדורת שוטנשטיין?

1.

אחת ההתייחסויות הראשונות של העולם התורני להתפתחות הטכנולוגית, מוכרת בשמו של החפץ חיים זצ"ל. כשסיפרו לו על ההמצאה החדשה שנקראת 'טלפון', שבאמצעותה אפשר לדבר גם עם אנשים שנמצאים במרחק רב, הגיב ה'חפץ חיים' במבט אחר: עתה, קל יותר להאמין בדברי חז"ל ש'עין רואה ואוזן שומעת'. ללא הפטנטים האלו, קשה לאדם להאמין שכל דבריו ומעשיו מתועדים ומוקלטים. כשהוא רואה במוחש שיש מערכת אנושית כזאת, קל לו יותר להסתכל ולדעת מה למעלה ממנו.

מאז ועד היום, המערכת הטכנולוגית התפתחה והשתלטה על העולם. ברור שהמבט המיוחד של ה'חפץ חיים' על מוצרים 'חדשניים' כמו מצלמה וטלפון, לא נעצר רק בדוגמאות האלו. לפעמים אני חושב מה הוא היה מסביר על חישוב מסלול מחדש גם לאחר שטועים שמייצרת חברת 'ווייז', על קמפיין 'גיוס המונים' שמראה כמה כל יחיד ויחיד יכול להכריע

, ועל עוד אין-ספור (כפשוטו) פיתוחים טכנולוגים, המעידים על אמיתות הבורא, על השגחתו ועל היותו יוצר יחד ליבם ומבין אל כל(!) מעשיהם.

בימים אלו מתנהל במדינת ישראל הליך משפטי ארוך על תיק רצח שנפתח מחדש. אני לא רוצה להתייחס לגרסאות הצדדים ולתיאורים המזוויעים. יש דברים שקוראים רק ב'משפחה' – ויש דברים שברוך השם לא. אני כן רוצה להתייחס להתפתחות טכנולוגית שהציבור נחשף אליה בגלל ההליך המשפטי: 'מיטוכונדריה'. כן. יש מילה כזאת. על בסיס מה שפורסם, הנה ההסבר בקצרה: בעשרות השנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בחקר הגנטיקה, שמאפשרת לזהות את כל ההיסטוריה הגנטית של האדם. בתקופה האחרונה חלה התפתחות בתוך ההתפתחות הזאת, שמאפשרת לקחת שערה אחת מגופו של אדם ולזהות מי הייתה אימו. בהליך המשפטי מדברים שוב ושוב על רמת האמינות של ההתפתחות החדשה והאם היא שוברת שוויון, למרות העובדה שעדיין, בדיקת השערה יכולה להצביע רק על זהות האם ולא על זהות האב.

שתי דוגמאות של מאמרי חז"ל קיבלו אצלי משמעות אחרת מאז פרסום הדברים: האחת, צמד המילים שבכותרת – 'כחוט השערה'. השימוש בו בחז"ל נפוץ מאוד בכל פעם שאנחנו לומדים על אבחנה דקה, שבעין אנושית קשה עד בלתי אפשרי לזהות. הלכות שבת הן כהררים התלויים בשערה. היצר הרע, רק לעתיד לבוא, ייראה לרשעים כחוט השערה. בימים אלו מתנהל מאבק משפטי על יכולת ההכרעה של חוט השערה לא כמשל, אלא כנמשל.

הדוגמה השנייה הרבה יותר מרעישה – בהנחה והיא נכונה כמובן – ויש בה כדי להקל על העוסקים במלאכה: לשון חז"ל: "שלושה שותפין יש באדם: הקב"ה, אביו ואמו". בהמשך, חז"ל מתארים את החלוקה בין השותפים: "אמו… עור ובשר ושערות ושחור שבעין". אני לא תלמיד חכם ואני לא גנטיקאי. אבל ההתפתחות העכשווית, שלא מצליחה בשום או

פן לזהות את האב בחוט השערה ובוודאות מזהה את האם, מעידה על אמיתות חז"ל ועל החלוקה המדויקת בין שלושת השותפים.

2.

יצא לכם לשמוע כבר את האומן והיוצר דוד בן ארזה? האמת, מוזר משהו לשאול את השאלה הזאת בעיצומם של 'בין המצרים'. אבל כששמעתי השבוע את הביצוע הווקאלי הראשון שלו, הצלחתי להבין יותר ממה אני כל כך מתלהב. לא, זה לא שהעיבוד המוסיקלי בשיריו חסר משהו. אבל יש משהו בשירה ווקאלית (נאהב או לא), שמבטא את היכולת האמיתית של האומן המבצע. בלי טריקים ובלי שטיקים. בלי פתיח ובלי קטעי מעבר. בדימוי לעולם התלמוד, ההבדל בין ביצוע מוסיקלי לביצוע ווקאלי, הוא כמו ההבדל בין דף גמרא עם שוטנשטיין לדף גמרא רגיל. ברור ששוטנשטיין הביאו יצירת מופת לארון הספרים היהודי. אבל הדבר האמיתי, היה ונשאר דף גמרא רגיל. בן-ארזה, בנם של קדושים (אביו הוא הרב יוסף בן ארזה שליט"א, מתלמידי החכמים הגדולים והצנועים בירושלים, וסבותיו הגדולים הם הרב אליהו כי-טוב והרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל), נכנס לאולפן ושר את "על אלה אני בוכיה" בלחנו של קרליבך. הביצוע הווקאלי הזה הוא נקי לגמרי. אפילו ללא מקהלה. רק בן ארזה והקול הנדיר והעדין שלו. תנסו לאתר את הביצוע הזה, כדי להבין את יכולות השירה שלו ואחרי 'בין המצרים' תקשיבו לו עם שוטנשטיין.

אני לא יודע עד כמה אותנטי המכתב הזה שקיבלתי מכל כך הרבה כיוונים השבוע, אבל ברור שהתוכן שבו מייצג הרבה יותר מתלמיד אחד בכיתה ו'. את סיום שנת הלימודים במערכת החינוך לוותה שביתת המורים. כמיטב המסורת, גם את פתיחת שנת הלימודים הבאה בעוד כחודש, תלווה שביתה נוספת או לפחות איומי שביתה.

השאלה הגדולה לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה, היא לא הפערים בין נציגי המורים לנציגי האוצר, אלא מי יסגור (או לפחות יצמצם) את הפער האדיר עליו כותב נועם שנה לפני שנכנס לעול מצוות.

חכמת ההמונים

"'ה'ליכוד' הוא הבית שלי', אומר מי שהרס את הבית שלי".

עמיאל ירחי על ההתמודדות של גלעד שרון בפריימריז ב'ליכוד'