כיצד מבררים

מאז אליעזר, עבד אברהם, דורות של מחותנים ושדכנים ניסו לבדוק את מידותיהם של המועמדים לשידוך.

פרשת 'חיי שרה' יפה נדרשת. זו ה'פרשה של השידוכים'. המקום הראשון והמפורש בתורה שבו יש פסוקים ארוכים שמלמדים אותנו מה חשוב בשידוכים, מה הפרופורציות שבין ייחוס אבות למידות טובות ובין אלו לבין דעות כוזבות. הכל נלמד מכאן ויפה שיחתן של עבדי אבות לתורה של בנים.

מספרים שפעם נשאל מרן ה'חזון איש', מיהודי אחד שקיבל שתי הצעות שידוכים עבור בתו – שני בחורים: האחד ירא שמיים, מתמיד ובעל מידות טובות – אבל לא בורך בשכל טוב; והשני – אומנם לא בורך כל כך במידות וביראה – אבל היה פיקח. איזה שידוך עדיף?

לקח ה'חזון איש' עט ושרטט עיגול. מסביב לעיגול רשם את כל המעלות: התמדה, יראת שמיים, מידות טובות וכו'. באמצע העיגול רשם מילה אחת: 'אַ נַאר (טיפש)'. ואז הסביר: "אדם שאין לו שכל, אז המידות שלו הן מידות של 'נאר', התורה שלו של 'נאר' וכל המעלות שלו הן של טיפש.

והאמת שזו גמרא מפורשת בנדרים: "דדא ביה – כולא ביה, דלא דא ביה – מה ביה; דא קני – מה חסר, דא לא קני – מה קני". כלומר: מי שיש בו דעה – הכל בו. מי שאין לו דעה, מה כן יש בו. מי שקנה דעת – לא חסר כלום, ומי שלא קנה דעת – לא קנה כלום".

פעם אחרת התגלע ויכוח בין שני מחותנים. כל אחד ביקש שהשני ישלם את ההוצאות עבור בני הזוג. בא הדבר לפני ה'חזון איש' שתמה: "על מה הם מתווכחים? הרי הזוג יקבל מהשמיים את מה שמגיע לו, ומי שייתן את ההוצאות הוא צינור שדרכו מעבירים את הכסף מהשמיים לבני הזוג. ומה אכפת לו לתת – אדרבה, כדאי שהוא יהיה הצינור".

וכך היה הצדיק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע אומר: "שימו לב לנוסח התנאים שכתוב בו 'עומד מצד החתן' ו'עומד מצד הכלה' – כי שני המחותנים 'עומדים בצד' ומי שמנהל את הכל הוא הקב"ה".

הגה"צ רבי צבי קופשיץ בא אל ה'חזון איש' לשאול בשידוך על בן אחותו – מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל – שהיה שתקן גדול. העיד בו ה'חזון איש' ואמר: "הוא למדן גדול". כששאל על שתיקתו אמר מרן: "זהו מום משפחתי. אבל עוד תשמעו ממנו הרבה".

על שידוכו של המשגיח רבי אליהו לופיאן זצ"ל מסופר דבר פלא: רבי אליהו למד בישיבת לומז'ה, וכשהגיע הזמן שחשב שצריך לישא אישה נכנס לבית הכנסת ואחר התפילה דפק על השולחן ואמר: "חושבני שהגיע זמני להינשא ואני מעוניין בשידוך".

כולם הביטו תמהים על הנהגתו, אך אחד הנוכחים, רבי יצחק דוד לומז'ר, הגיע אל ביתו וסיפר על התנהגותו התמימה של בחור ירא שמיים. הבת, כששמעה את הסיפור, החליטה שהיא רוצה להינשא לו.

אך נותר ספק אחד: הוריו של רבי אליהו היגרו לאמריקה בגלל בעיות פרנסה ומרוב קדושתו וחסידותו חשש ר' יצחק דוד להכניס הביתה בחור אמריקאי. נסע אפוא אל הצדיק המפורסם רבי חיים אריה לייב מסטאויסק זצ"ל, לשאול בעצתו. מייד כשנכנס לביתו, עוד בטרם הספיק לפצות פה, קידמו רבי חיים אריה לייב בברכת 'מזל טוב'. כך קם והיה השידוך.

בשעת הפגישה לא דיברה הכלה כלום מרוב בושה וכה ישבו זמן מסוים. יצא רבי אליהו ואמר: "נערה שיכולה לשבת בלי להוציא הגה מפיה – מתאימה לי". וענבי הגפן בענבי הגפן.

פעם הציע לי מישהו שידוך עבור בתי תחי'. משום מה לא היה לי חשק לגשת להצעה, אך החלטתי להתייעץ עם דודי ומורי, מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל. הדוד פסק שארד מההצעה והסביר: "היום שידוך הוא עול כספי גדול. לכאורה, אדם בר דעת לא יכול להיכנס לכזה עול. אך הקב"ה גורם להורים להיות קצת 'שיכורים' מרוב שמחה, והם לוקחים את ההתחייבויות מבלי להרגיש. אם השידוך לא מוצא חן בעיניך, הרי שרק נשאר כאן העול הכספי. אדם בר דעת לא יכול להיכנס אליו ללא חשק מיוחד".

הפסוק הכי משמעותי בעניין השידוכים הוא "מהשם יצא דבר". מרן ה'חזון איש' היה אומר, שגם בזמן הזה שיש בו הסתר פנים, אפשר לראות בחוש את ההשגחה הפרטית – כשזה מגיע לשידוכים.

אל ה'חזון איש' זצ"ל בא יהודי ושאל: "איך אני יכול לברר על שידוך? הרי אם אשאל ידיד, הוא יאמר דברים טובים; ואם אשאל שונא, יאמר דברים רעים". השיב ה'חזון איש': "אם רוצים מהשמיים שהזיווג יתקיים, ידאגו שתפגוש ידיד שיאמר לך דברים טובים, ואם לא, כנראה שתפגוש שונא"…

מעשה דומה לזה היה אצל מרן ה'שפת אמת' מגור זי"ע: אחד מחסידיו שהיה כורך ספרים אמר לו שיש לו בת מבוגרת שהוא מתקשה להשיאה. הוא ציין שאין לו ידידים בעיירה וכולם שונאים אותו. "רק ידיד אחד יש לי והוא קצת חסר דעה". ה'שפת אמת' בירכו שימצא שידוך הגון. למחר בא חסיד אחר וסיפר שהציעו לו את בתו של הכורך מאותה עיירה. שאלו ה'שפת אמת' האם בירר עליה בעיירה. החסיד סיפר ש"כן, שאלתי איש אחד ואמר לי שאביה הוא טוב לב". התברר, ששאל בדיוק את אותו ידיד חסר דעה.

"השידוך הזה מן השמיים", פסק ה'שפת אמת'. כששאלו המקורבים: מניין לרבי שכך? השיב: "וכי אין זה סימן מובהק שמכל העיירה לא מצא לשאול רק לידיד היחיד של הכורך?"

ומעשה בבחור מבוגר שהייתה לו אמא זקנה. לפני כל שידוך שהציעו לו, התנה הבחור שהמדוברת תסכים לגור יחד עם אימו – אלא שאף אחת לא רצתה, ולכן התעכב והתבגר.

בני המשפחה באו אל מרן הגרש"ז אויערבך וביקשו שישכנע את הבחור שיחדל מהדרישה הזו. אמר להם הגרש"ז: "דרישתו מוצדקת, אי אפשר להפקיר אמא זקנה". אמרו לו: "רבי, לעולם לא ימצא שידוך". ענה להם: "כך אתם אומרים. אבל אני אומר לכם, הוא ימצא את השידוך".

כעבור כמה שבועות באו בני המשפחה לבשר שברוך ד' הבחור התארס. ביקש ר' שלמה זלמן: "תגידו לחתן שיבוא אליי, אני רוצה לברכו בברכת 'מזל טוב'".

כשהגיע הבחור אמר לו הגרש"ז: "בשידוך צריך לחפש בעלת חסד, ובחורה שאינה מוכנה לקבל את אימך אינה בעלת חסד. אבל עכשיו, אחרי שהסכימה שאימך תגור איתכם, אני מבקש ממך שעכשיו תסדר את אימך במושב זקנים, כי לא שייך להטיל משימה כה כבדה על כלתך החדשה".

מידות הן מבחן חשוב מאין כמוהו.