כיצד נמנע את השיטפונות הבאים?

 משבר האקלים כבר כאן, ואירועי מזג אוויר קיצוניים הולכים ומתרבים ברחבי העולם – כולל בישראל

בשבועות האחרונים ראינו מראות חסרי תקדים של שיטפונות עזים ומאות מתים בלב אירופה ולאחר מכן בסין, ובבת אחת השיח העולמי על משבר האקלים קפץ עוד מדרגה. לאמיתו של עניין, שיטפונות עזים, מוות ופגיעה ברכוש וביבול חקלאי הם עניין כמעט שגרתי בעולם, אולם האסון של אירופה סייע במשימת ההסברה והעלאת המודעות הכללית.

משבר האקלים כבר כאן, ואירועי מזג אוויר קיצוניים הולכים ומתרבים ברחבי העולם. אחד המאפיינים שלו הם מטחי גשם עזים, במהלכם יורדות כמויות מים של חודש שלם ויותר, בתוך שעות ספורות. גם בישראל מורגשים אירועי גשם כאלה בחורפים האחרונים בקצב גובר והולך, ועל-פי התחזיות שכיחותן תלך ותגדל בשנים הקרובות.

לבעיית האקלים מתווספת העובדה שיותר ויותר שטחים הופכים לשטחים בנויים, בנייה המכונה: נגר עירוני. מי הגשם אינם מצליחים לחלחל לקרקע האטומה בבטון ובאספלט, מה שמעצים את עוצמת השיטפונות שגורמים לפגיעה עצומה ברכוש ואף גובים חיי אדם. ככל שיותר שטחים יתכסו בבטון ובאפסלט, הבעיה רק תגדל.

• • •

למרות שמדובר בתופעה שכולם יודעים שתלך ותתעצם עם השנים, הרשויות המדינתיות והמקומיות מתעלמות ממנה, ומקדמות טעויות תכנון שעלולות לעלות בחיי אדם. ברחבי המדינה מאשרת הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) שכונות חדשות באזורים רגישים, מבלי להתחשב בטבע, בנוף ובצורך לאפשר למים לחלחל. התוצאה היא אובדן של מים שהיו יכולים לשמש לשתייה ולהשקיה חקלאית, ועלייה בכמות ההצפות שעלותן הסביבתית והכלכלית כבדה מאוד.

במדינה שאוכלוסייתה גדלה ב-1.8% בשנה חייבים לקדם תכנון דירות ואזורי תעסוקה, אך חובה לצד המהירות להקפיד על האיכות ולוודא מזעור בעיית הנגר. במקום להקים שכונות חדשות בשטחים הפתוחים, חשוב לקדם התחדשות עירונית ולצופף את מרכזי הערים, כדי לשמור טבע פתוח גם לדורות הבאים.

בלא מעט מקומות אנו רואים את ההשלכות של תכנון לקוי; בהרצליה בנו תחנת רכבת על ערוץ נחל, והיא מוצפת כמעט בכל שנה; בנהריה נבנו שכונה וקניון על אפיק נחל הגעתון. ברעננה, בהוד השרון, בכפר סבא, באשדוד ובערים רבות נוספות – שכונות שלמות מוצפות בכל שנה, כאילו מדובר בגזירת גורל ולא בתכנון שגוי שגורם לפגיעה כלכלית קשה ולאובדן חיי אדם.

על המדינה להתנות מתן היתרי בנייה לשכונות חדשות ולשכונות מתחדשות בקיום פתרונות לצמצום הנגר, תוך הטלת האחריות על המתכנן. למשל, יש לשקול מתן הנחה מהיטל תיעול (כיום 10 שקלים לכל מ"ר מגרש ו-20 שקל לכל מ"ר בנייה) ליזם שיוכיח שהשכונה שהוא בונה אינה מחוברת למערכת הניקוז העירונית, וכי הוא בנה מערכות שמחדירות את הנגר לקרקע. מנגד, על בניין חדש הכולל מרתפים וחניות, הבנוי עד לגבולות המגרש ואינו מאפשר למי הנגר לחלחל לקרקע, אפשר להטיל היטל תיעול גבוה יותר שיבטא את תוספת הנטל על המערכת העירונית. עובדה זו תגרום לקבלנים לשקול ברצינות אימוץ אמצעים לטיפול בנגר ולרוכשי הדירות לדרוש אותם מהקבלנים.

גם לרשויות המקומיות תפקיד לא מבוטל. הן צריכות להקים גינות קולטות גשם במקומות רבים בעיר, למנוע כריתה של עצים המגבירים את החלחול ולטעת עצים חדשים. עליהם גם למנוע חיבור של מרזבים למערכת הביוב, ולאתר חיבורים צולבים בין מערכות הניקוז והביוב הגורמים לפריצת ביוב ברחובות הערים ולתקלות קשות במכונים לטיהור שפכים המוצפים בימי הגשם.

משבר האקלים כבר כאן והוא מחייב את כולנו לנהוג באחריות. אחרת, העולם כפי שאנו מכירים אותו עלול להפוך למסוכן לנו ולדורות הבאים.

• הכותבת היא מנהלת תחום נחלים ומים, עמותת 'צלול'