כך מאפשר בג"ץ הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון

פסיקתו של השופט מינץ בסכסוך בין צה"ל לפולשים ערבים באה לתקן את העוול שנעשה בחסות בג"ץ במשך שני עשורים. ספק אם תצליח

שטח אש 918 בדרום הר חברון הוא מקרה קלאסי בו בית המשפט יוצר מציאות חדשה בשטח. פסק דין חריג של בג"ץ שפורסם לאחרונה, חתם מעל שני עשורים של סאגה משפטית, כאשר דחה מכל וכל את עתירת התנועה לזכויות האזרח בשם הפולשים הערבים הטוענים לזכויות בקרקע בשטח האש. אלא שבמהלך שני העשורים הפולשים קבעו עובדות בשטח וכעת הסיכוי לפינוי, על אף החלטת בג"ץ, הוא אפסי.

בראשית שנות ה-80, סגר צה"ל שטח אש של כ- 30,000 דונם בדרום הר-חברון, כאשר הוא מאפשר לתושבי יטה הסמוכה להיכנס לשטח בתיאום לצרכי מרעה. לאורך השנים, ערביי האזור ביצעו עבודות לבניית בתי קבע בשטח, ללא אישור כמובן. צה"ל ומערכת הביטחון פעלו כדי לאכוף את החוק ולסלק את הפלישות כנדרש. בשנת 2,000 עתרו ארגוני שמאל לבית המשפט בטענה כי ההכרזה על שטח האש נועדה אך ורק במטרה לנשל את הפלסטינאים מאדמתם, בה קיימו לכאורה התיישבות קדומה ודרשו שלא להרוס את המבנים.

בדיון שהתקיים אז, הורה בית המשפט על הוצאת צו ביניים שמשמעותו כביכול הקפאת המצב בשטח: אין הריסה ופינוי של המבנים מחד ואין המשך בנייה לא חוקית מאידך. לאחר מכן, שלח בית המשפט את הצדדים לניסיונות גישור ופשרה. כך עברו להן השנים מדיון לדיון, כאשר מצד אחד צה"ל מכבד את צו הביניים ואינו אוכף את החוק ומהצד השני מנצלים הפלסטינים את המצב ובחוסר תום לב משווע ממשיכים ביתר שאת בבנייה, סלילת כבישים, הקמת מבני ציבור ומבני דת. בשלב מסוים, צה"ל נאלץ להפסיק לחלוטין את האימונים בשטח בשל כמות האוכלוסייה שהשתלטה על המרחב.

ניסיונות הגישור לאורך שני עשורים העלו חרס ולאחר הדיון האחרון בבג"ץ, החליט בית המשפט להכריע סוף סוף בעתירה שהייתה מונחת בפניו. לאחר שהוצגו בפני בית המשפט שורה ארוכה של ממצאים, מפות ותצלומי אוויר, פרסם השופט מינץ את פסק הדין בו דחה את העתירה של ארגוני השמאל והפלסטינאים מכל וכל.

השופט מינץ ביסס את פסק הדין על שני טיעונים מרכזיים; הטיעון הראשון מתייחס לשיהוי בהגשת העתירה מצד הפולשים: העתירות הוגשו שנים ארוכות לאחר שהוצא הצו הסוגר את השטח לטובת אימוני צה”ל, היכן היו אותם "תושבי כפר קדום" בכל אותן שנים? הטיעון השני מתייחס לזעקת הנישול: במהלך הדיונים המשפטיים הוצגו ממצאים רבים לרבות מפות ותצלומי אוויר השוללים לחלוטין את הטענה על קיומה של התיישבות קבע לפני סגירת השטח. כלומר, ניסיונות הפולשים הערבים להמציא את ההיסטוריה מחדש ולטעון כי אבות אבותיהם קיימו התיישבות קבע באזורים אלו עלו בתוהו. גם טענות ארגוני השמאל על נישול הפלסטינאים מאדמתם הופרכו.

בפסק הדין מציין השופט מינץ את חוסר ניקיון הכפיים של הפולשים, כאשר תחת חסות צווי הביניים שהוצאו במשך השנים ואסרו על פינויים מהשטח המשיכו העותרים ביתר שאת בהרחבת ההשתלטות הבלתי חוקית. השופט ציין כי, "עשיית דין עצמי ובקשה למתן סעד אינן יכולות לדור יחד בכפיפה אחת" וכי המציאות החדשה שנוצרה, שבה צה"ל נאלץ להימנע מלקיים אימונים והאינטרס המבצעי והביטחוני נפגע כמו גם היכולת לשמור על כשירות חיילים, בעוד הפולשים עושים צחוק מהחוק ומבית המשפט, היא "לא פחות ממקהמשפט.

מאז שניתן פסק הדין, רשויות החוק החלו באופן הדרגתי להשיב את האכיפה לאזור, אך הן נאלצות להתמודד היום עם מציאות שונה בתכלית מהמציאות שהייתה כשארגוני השמאל הגישו את העתירה לראשונה. מציאות שהתהוותה תחת חסות בג"ץ, שבה הפולשים הקימו בשטח מאות מבנים המאכלסים אלפי תושבים, כחלק ממערך ההשתלטות על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון.

בכך הסתיימה סאגה ארוכה בתחושה מעורבת; מצד אחד, פסק הדין שחושף את השקרים של הפלסטינאים הינו מבורך, מצד שני – אי אפשר לשכוח שבית המשפט עצמו הוא שאפשר להם לקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטח בדרך למדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, וספק אם הפסיקה הנוכחית תצליח להשיב את הגלגל אחורנית.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת רגבים