כך נבנית דיקטטורה

כאשר המשטרה מפרה את נקודת האיזון היא למעשה מעבירה את המדינה משלטון דמוקרטי לשלטון דיקטטורי • כל עוד ראיות שהושגו שלא כדין ימשיכו לקבל גיבוי מבית המשפט המחדל לא ייפסק

השבוע שוב רעדה הארץ. רעידות אשר המוקד שלהן אינו בין בית שאן לטבריה ומקורן הוא לא חיכוך של הלוחות הטקטוניים זה בזה, אלא משטרת ישראל – חטיבת הסייבר סיגינט, הר חוצבים בירושלים, ומקורן הוא התפרצות של עודף כוח.

למי שפספס, מדובר על כך שמשטרת ישראל החליטה לשתול בטלפונים רבים תוכנת מעקב של חברת הריגול ההתקפי הישראלית NSO, אשר עקבה אחרי בעלי הטלפונים ושאבה מאותם טלפונים מידע אישי רב. מידע אותו ניצלה המשטרה שלא כדין לצרכים שונים.

מעצבי דעת קהל כמו גם כל העיתונאים הפעם באמת הופתעו, זאת בשונה מעשרות מקרים אחרים שבהם הם רק נראו מופתעים: הפריצות לטלפונים של יועצי נתניהו, קבלת חומרים בניגוד לדין מהטלפון של יו"ר לשכת עורכי הדין בעבר, מסמך יצחקי או דוחות מבקר המדינה בשנים 1991 ו-2003 שבהם התריע מבקר המדינה פעם אחר פעם על השימוש הבלתי מידתי שעושה המשטרה בהאזנות הסתר. לזה כבר התרגלנו.

סיבת ההפתעה היא מאחר שזו פעם ראשונה בה משטרת ישראל, ואולי אף הפרקליטות, במלחמתם על ההגמוניה השלטונית, אינן פוגעות רק ב"אויבי העם" כדוגמת אפי נווה או יועצי נתניהו, אלא באזרחים מן השורה, "בלתי מעורבים", כדוגמת רמי לוי. ולא עלינו, זוהתה פגיעה גם ב"כוחותינו", כדומת אמי פלמור מנכ"לית משרד המשפטים בעבר, ממגיני המערכת הגדולים. אפילו הכוחות המיוחדים, הלא הם ראשי ארגון הדגלים השחורים, היו תחת הכוונת. הפעם זה פגע בבשר החי.

חשוב להבין: מאחורי כל מכשיר שנפרץ עומדים אנשים שנחשפו לאותו חומר אישי. יש להם שמות, וייתכן מאוד שגם אם אתם לא יודעים מי הם – הם בהחלט מכירים אתכם. הם יכולים להיות שכנים, חברים, או מכרים ממעגל שני. ואתם לעולם לא יכולים לדעת בוודאות מה ייעשה במידע האישי שלכם או למי הוא יתגלגל.

כאשר תשקע אש המערכה והדי ההדף ייפסקו, נמצא כי המרוויחים הגדולים מאירוע זה הם מגיני זכויות האדם, אשר דרשו עמידה דווקנית על יישום הוראות החוק לגבי נחקרים ועל שמירה של כבוד האדם, בטענה כי ההגנה על עבריינים נועדה להגן למעשה על האזרחים הנורמטיביים.

אנשים רבים לא גילו בעבר הזדהות עם אותם מאבקים של "מגיני העבריינים", כפי שהם כונו לעיתים. הם תהו בקול מה פשר ההתעקשות המסורה על "קטנות"; מדוע לכבול את ידי המשטרה בהגנה על שלום הציבור? הרי אנחנו לא חיים במדינת משטרה רודנית שעושה שימוש לרעה בכוח, אז למה לא לתת לה לעשות את העבודה בשקט? העבריינים עצמם לא נאמנים לחוק יותר מהשוטרים שחוקרים אותם, לא?

זאת תזכורת לכל אותם המפקפקים מה חשובה היא חובת העמידה לצד המאבק על שמירת זכויות נחקרים, נאשמים ושאר אזרחים – לא משנה הסטטוס המשפטי שלהם. לו הייתה המשטרה נצמדת להוראות חוק הגנת הסתר כלפי נחשדים; לו היא הייתה מבקשת אישור מנשיא בית משפט מחוזי לגבי כל פעולת עיקוב; לו היה המפכ"ל מדווח ליועמ"ש אחת לחודש על מספר המעקבים – אולי פריצת הסכר של מעקב עיוור אחר אזרחים רבים, בניסיון 'לדוג' עבירות כאלה ואחרות, לא היה מתרחש.

לאלו שעדיין טוענים שהצר שווה בנזק, והכל כדאי למען ביטחון הציבור, נזכיר את אבחנתו של הפילוסוף תומאס הובס. בספרו 'לווייתן' הוא הגדיר את ההבדל בין שלטון דמוקרטי לדיקטטורי כתלוי במספר הסעיפים שהחוזה שבינו לבין הציבור.

שלטון דיקטטורי מחויב רק בדבר אחד: ביטחון הציבור. מעבר לזאת, הציבור מוותר על כל תביעותיו, העיקר שהשלטון – אותו 'לווייתן' מפלצתי, כפי שמכנה אותו הובס, ידאג לביטחונו. שלטון דמוקרטי משאיר לעם זכויות נוספות שנועדו לרסן את כוחו של השליט, כמו הזכות לפרטיות או לחופש הקניין.

כאשר המשטרה מפרה את נקודת האיזון, היא בעצם מעבירה את כולנו אט אט משלטון דמוקרטי לשלטון דיקטטורי, וכשהיא נכשלת בתפקיד בהגנה על החברה, כפי שאירע במבצע 'שומר החומות', היא מגלה שגם את התפקיד של הדיקטטור היא לא מסוגלת למלא.

כל עוד בתי המשפט בישראל לא יאמצו את ההלכה הנוהגת בארצות הברית ולפיה ראיות שהושגו שלא כדין אינן קבילות ('פרי העץ המורעל'), וכן כל עוד החוקרים רואים בחדרי החקירות כשטח אקסטריטוריאלי בו אין דין ואין דיין – הפגיעה באזרחים תמשיך ותתעצם, ומבנה החברה ישתנה אף הוא. בוודאי כאשר אותם חוקרים פורעי חוק לא רק שלא נענשים, אלא זוכים לקידום בשל אותם הישגים.

הכותב הוא מומחה למשפט מנהלי

המשטרה מפרה את נקודת האיזון, היא בעצם מעבירה את כולנו אט אט משלטון דמוקרטי לשלטון דיקטטורי. בוודאי כאשר אותם חוקרים פורעי חוק אף מקודמים בסופה של חקירה