כך נרמסים ההקדשים הדתיים

ההקדשים הדתיים זקוקים להסדרה דחופה על מנת להפסיק את הפגיעה המתמשכת בהם

מאמר זה הוא קריאה פומבית לשר הדתות להפעיל את סמכויותיו לטיפול בנושא חשוב שאינו שנוי במחלוקת: הפיקוח על ההקדשות הדתיים במדינת ישראל.

כמה מילים על מוסד ה'הקדשות'; הקדש הוא 'מטרה' שאדם מבקש להגשים באמצעות רכושו לאחר אריכות ימיו ושנותיו. במקרים רבים המקדישים הם אנשים עריריים שמבקשים להנציח את זכרם או את זכרם של היקרים להם באמצעות ההקדש.

במדינת ישראל מוסדר מוסד ההקדש באמצעות שני ערוצים: ההקדש הציבורי-אזרחי, וההקדש הדתי. ההקדש הדתי נוצר על מנת שמקדישים דתיים יוכלו להקדיש את רכושם מתוך ידיעה שהוא ינוהל בפיקוח הלכתי בהתאם להשקפת עולמם. הרגולטור המפקח על ההקדש הציבורי הוא רשם ההקדשות, והסמכות השיפוטית נתונה לבתי המשפט האזרחיים. הרגולטור המפקח על ההקדש הדתי מוסדר בתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים, הקובעות שאת המפקח על ההקדשות הדתיים ימנה הרב הראשי בתפקידו כנשיא בתי הדין הרבניים, כאשר סמכות השיפוט נתונה לבתי הדין הרבניים.

כפי הנראה, משרד המשפטים ולשכת היועמ"ש לא ששו להעניק לרב הראשי את הכוח למנות את המפקח, והעדיפו להשליט את רשם ההקדשות האזרחיים על ההקדשות הדתיים. ##מדובר במצב בעייתי מאוד; כל אלו שהקדישו את רכושם בפני בית דין דתי, ביקשו שהוא ינוהל בהתאם לנורמות הלכתיות ולא בהתאם להוראות היועמ"ש##. ההשלכה על רצונם של אנשים להקדיש בעתיד – ברורה.

לפני כשנתיים, מונתה מנהלת ליחידת הפיקוח של ההקדשות הדתיים, ישירות מרשם ההקדשות האזרחי, זאת למרות שהסמכות אמורה להיות נתונה לנשיא בית הדין הגדול.

אחד הצעדים המרכזיים שננקטו הוא הפרטת ההקדשות הדתיים באמצעות מינוי של עורכי דין חיצוניים בשכר שינהלו את ההקדשים במקום הנאמנים. רוב עורכי הדין שמונו אינם שומרי מצוות, למרות הרגישות המתחייבת בעיסוק בהקדשות דתיים. באופן טבעי, ניתן להניח שהמחויבות שלהם נתונה לגוף הציבורי שמינה אותם, כאשר זו באה על חשבון המחויבות למטרת ההקדש, הדתית ביסודה – אף על פי שזו צריכה להיות המחויבות הראשונית והעיקרית.

• • •

המצב הזה יוצר לא מעט בעיות; ראשית, המינויים הללו מנוגדים לשטרות ההקדש, שברוב המקרים מכילים הוראות למינוי נאמנים. שנית, אמנם חשוב שההקדש יתנהל תחת פיקוח נאות, אבל חשוב לא פחות שהוא ינוהל על ידי גורמים קהילתיים שנכס ההקדש יקר לליבם, ולא באמצעות גורמים חיצוניים שזרים לרוח ההקדש, בעיקר כאשר הם אינם שומרי תורה ומצוות.

הבעיה מחמירה אם עורכי הדין הממונים מבקשים להצדיק את המינוי על מנת שיוכלו לחלוב את הפרה שנמסרה להם בפעלתנות יתר, שכן התוצאה עלולה להיות יצירת סכסוכים והתערבויות לא ענייניות – וכך אנו עשויים למצוא את עצמנו מקלקלים במקום לתקן. מלבד זאת – אין שום סיבה להעמיס על ההקדשים בעלי תפקיד בשכר גבוה, בפרט שבמקרים רבים אין דרך לתקצב אותם. כך נוצר אבסורד שלא יהיה מנוס ממכירת נכסי ההקדש, על מנת לממן את הוצאות עורכי הדין שמונו לשמור עליהם. מדובר בהשלכות רוחב עצומות וגרימת נזקים שבמקרים רבים לא יוכלו לתקון.

אם בכך לא די, קיימת בעיית השקיפות. ##את המידע הקשור להקדשות הציבוריים ניתן להשיג בלחיצת כפתור, אך אין דרך לקבל מידע על ההקדשות הדתיים ועל ניהולם, כביכול מדובר בנחלה פרטית של מאן דהו.## במילים אחרות, אם קורא שורות אלו יודע שסבו הקדיש נכס להקדש דתי לפני עשרות שנים אך הפרטים עליו אבדו בצוק העיתים, הוא לא יוכל לקבל את רשימת ההקדשים הדתיים כדי לנסות לאתר אותו (אך רוב הסיכויים שיש כבר עו"ד שמתפרנס ממנו).

את התקלות הקשות הללו יכול שר הדתות החדש לתקן בהחלטה פשוטה אחת: הסדרת מינוי מפקח חרוץ, נמרץ והגון באמצעות נשיא בתי הדין. עיניים רבות נשואות אליו בעניין זה – והרי לכם נושא ראוי שהוא יכול לזכות בו בברכת כולם.

הכותב עובד במשרד עו"ד דוד שוב, המשמש כב"כ הוועד הציבורי לשמירה על הקדשים בתל אביב ומוביל עתירה שהוגשה לשקיפות בהקדשות הדתיים

מדובר במצב בעייתי מאוד; כל אלו שהקדישו את רכושם בפני בית דין דתי, ביקשו שהוא ינוהל בהתאם לנורמות הלכתיות ולא בהתאם להוראות היועמ"ש