"כל שומר שבת כדת מחללו – שכרו הרבה מאד על פי פעלו"
"אמא! צריך להחליף לדודי טיטול!" קרא ראובן. "אני רואה את הפס הצהוב בטיטול, והסברת לי שאם הפס הצהוב מתגלה, סימן שהגיע הזמן להחליף טיטול!"
"אתה צודק מאוד, ראובן", הסכימה אמא ושיבחה אותו על האחריות והאכפתיות שהוא מגלה. "מאז שהיצרנים המציאו את הפס הצהוב, אני רגועה יותר, כיוון שאני יודעת שלדודי נעים ויבש".
"אבל אמא…" הרהר לפתע ראובן, "שבת היום, וצביעה אסורה בשבת! איך מותר להשתמש בטיטולים האלה? הרי דודי עובר בלי שהוא יודע על מלאכת 'צובע'!"
אמא שתקה לרגע ארוך, ולבסוף הודתה: "האמת היא שלא חשבתי על זה… כדאי שנשאל את אבא מה הדין".
ראובן הנרגש מיהר אל חדר הלימוד ושאל את אביו את השאלה שהונחה לפתחם. אבא, מיהר להוציא את ספר 'שמירת שבת כהלכתה' והקריא את הסעיף לראובן.
"אמנם ה'שמירת שבת' מדבר על סימון שנעלם, ובמקרה שלנו הסימון נוצר – אך הדין שווה במחיקה או בכתיבה כיוון שלי ולאמא אין כל עניין במחיקה ובכתיבה, וכל מה שאנחנו רוצים לדעת זה אם לדודי הקטן נעים וטוב".
ההלכה
טיטולים שיש בהם סימני היכר הנעלמים עם הרטבת הטיטולים על ידי התינוק (כגון נקודות כחולות), מותר לחתל בהם, ולית לן בה במה שהתינוק 'מוחק'.
(שמירת שבת כהלכתה – פרק טו סעיף פח)
הסבר
השימוש בטיטול המסמן ב'קו צבע' מתי יש להחליף טיטול לתינוק – מותר בשבת כיוון שלהורים אין להם עניין בצבע או במחיקתו, אלא רק חשוב להם לדעת שיש צורך להחליף טיטול, וכן משום שהקטן עושה זאת מעצמו ולצרכיו, וכל הפעולה נעשית שלא מדעתו והוא בבחינת מתעסק בעלמא, ולכן אין כל חשש.
עזור לשובתים בשביעי
בבית מדרשו של הרבי הגה"צ ה'שר שלום' מבעלזא הייתה השירה בוקעת ועולה בלילות השבת, ואם כך הדבר מדי שבת בשבתו, על אחת כמה וכמה בשבת שירה, שאז בקעה השירה למרחוק, ורבים היו באים ליהנות מזיו שירתם של חסידי הרבי, שהנעימו מזמירותיהם עד שעה מאוחרת.
והנה החלו החסידים את השיר 'כל מקדש שביעי' בלחן המיוחד שהתנגן בחצר בעלזא, ומשהגיעו לתיבות 'כל שומר שבת כדת מחללו' התעכב הרבי וחזר וניגן שוב ושוב את אותן המילים. החסידים לא הבינו מדוע משנה הרבי ממנהגו וחוזר דווקא על מילים אלו כשהוא מפנה מבטו לכיוון אחד.
החסידים הרהרו בדבר אך התקשו לגלות את פשרו ולא מצאו מנוח לנפשם.
רבי לייבוש, מחסידיו הנאמנים של הרבי, שם לב כי הרבי מפנה את מבטו לכיוונו, וניסה לאתר בקרב סובביו אולי יש משהו בכוונתו של הרבי. והנה הוא מבחין באדם העומד לצידו והוא כוסס את ציפורניו ותולשן בין שיניו בעיצומה של השבת.
החסיד שנבהל לראות זאת, סימן לאותו אדם בצנעא שיש בכך משום חילול שבת וכי עליו להפסיק מיד את מעשיו. אותו אדם אכן נרתע והפסיק מיד את מעשהו. והנה, רק האדם הפסיק, והרבי הורה להמשיך בשירת השבת, וזו הלכה וסחפה עימה את ההמונים לשבת שירה פשוטה כמשמעה.
רק מעטים הבחינו בתעצומותיו של הרבי הקדוש והבינו שברוח קודשו הבחין באותו יהודי שעמד במרחק רב ממנו, כשהוא מחלל את השבת, וזהו הדבר שהפסיק אותו במילות השיר 'כל שומר שבת כדת מחללו', שלא יחלל אותו יהודי את השבת בנטילת ציפורניו.
"תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו: 'ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום להשם, היום לא תמצאוהו בשדה'. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום – לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא'" (שבת קיז ע"ב).
(החילוק בין רבי יוחנן לרבי חידקא הוא שרבי יוחנן סופר שלוש סעודות בכל השבת, ורבי חידקא סופר שלוש סעודות ביום השבת דווקא, וזאת מלבד הסעודה שבליל שבת. ונמצא ארבע סעודות בסך הכל.)##
"נוטרי ליום השביעי" – מושגים ביהדות*
*פינה זו נועדה ללמד מושגים ולא ללמד הלכה, כיוון שאין אפשרות לפרט את פרטי ההלכות ביריעה קצרה זו.
המושג: הדלקת שני נרות
מעיקר הדין אפשר להדליק נר אחד לשבת (שו"ע סימן רסג סעיף א) וז"ל: "יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכוונים לעשות ב' פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור", ולכן נוסח הברכה הוא בלשון יחיד: "להדליק נר של שבת". ולמרות זאת, נהגו כל ישראל להדליק שני נרות, אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'.
וישנם מנהגים שונים במספר הנרות, אבל ישתדל לא לפחות משני נרות כנגד 'שמור' וכנגד 'זכור'. ויש לציין, כי אף הנוהגים להרבות בנרות בהדלקה בבית, כשמדליקים מחוץ לבית נוהגים להדליק רק שני נרות.
ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל
המדור עבר ביקורת הלכתית ונועד לעורר את לב הקוראים
