"כל שומר שבת כדת מחללו – שכרו הרבה מאוד על פי פעלו"
"ועכשיו הגיעה זמנה של המנה האחרונה", הכריזה אמא ונשאה בזרועותיה את אריזת הגלידה. "מי רוצה להביא את הקעריות והכף?"
"אני!" צעק יוסי בהתרגשות ורץ אל המטבח. הוא שלף מהארון קעריות ופתח את מגירת הסכו"ם. לאחר רגעים ספורים חזר אל שולחן השבת כשכף הגלידה המיוחדת בידו.
"הי הי הי, עצור!" הזדעק שלום הבכור, "כף הגלידה אסורה בשימוש בשבת!"
"אסורה?" תמהו כולם והביטו בשלום בפליאה. "למה?"
"מכיוון שהכף יוצרת כדור עגול ומושלם, והכנת צורה בכלי המיוחד לו אסורה".
"אז איך נגרוף את הגלידה?" שאל יוסי שהיה מודאג מגורל הגלידה הנמסה שלו. "הרי אי אפשר לאסוף אותה במזלג".
"תוכל להשתמש בכף רגילה", הציע שלום, "או אפילו בכף הגלידה המיוחדת, וזאת כל עוד אין לנו עניין בכדור העגול".
"רגע אחד", התערבה אמא. "אם כף הגלידה אסורה בשבת, אז גם הכף שקורצת כדורים מהאבטיח אסורה בשימוש בשבת".
"בדיוק!" הנהן שלום ופתח את ה'שמירת שבת כהלכתה' והחל מקריא:
ההלכה
כף המיוחדת להוצאת גלידה, כשכוונת המשתמש לצורה המיוחדת הנעשית על ידי הכף, אסור להשתמש בה בשבת, אך אם כוונתו היא אף ורק להקל את ההוצאה של הגלידה ואין במחשבתו על הצורה היוצאת ממילא, מותר להשתמש בכף זו. מותר להפשיר גלידה קפואה כשאינו רוצה לאוכלה כמות שהיא.
(שמירת שבת כהלכתה – פרק י סעיף ח)
הסבר
כשם שאין לתת צורה מיוחדת לחמאה וכיוצא בזה, כך אין לתת צורה בשאר מאכלים וזאת על ידי שימוש בכלים המיוחדים לתת צורה. ולכן יהיה אסור להשתמש בכף פריזיאן להוצאת כדורי פרי ממלון, אבטיח וכד' ואין להשתמש בקורצנים מיוחדים לחיתוך.
עזור לשובתים בשביעי
מחנה קיץ בעמק יזרעאל.
זו הייתה שבת חמה במיוחד. האוויר עמד, ומד המעלות והלחות טיפסו בחדות כלפי מעלה.
"איזה חום", גנחו הבחורים שגדשו את אולם חדר האוכל, "ובדיוק השבת ה'פיוז' של המזגן קפץ".
"חברים, החום פשוט בלתי נסבל, זה ממש צער!" קרא מנחם וניגב את אגלי הזיעה שנטפו ממצחו. "אני מציע שנלך לשולחן הרבנים ונבקש מהרב יהושע נויבירט שיתיר לנו לומר לגוי ברמז להדליק את המזגן!"
"אתה צודק", הסכימו הבחורים ועקבו בדריכות אחרי מנחם שפסע לעבר הרב ושטח את בקשתו.
"אוי לא, הרב נויבירט מנענע בראשו בסירוב!" התאכזבו הבחורים. "נגזר עלינו לשבת ב'סאונה' הזו עוד פרק זמן".
"זו גזירת חכמים", חייך מוטי בלאות, עצם את עיניו וקרא: "הנני מוכן ומזומן לקבל עלי את החום לכבוד קדושת השבת ולכבודם של פוסקי ההלכה".
לאחר פרק זמן ממושך הסתיימה סעודת השבת והבחורים נמלטו אל הרחבה, מבקשים לעצמם מעט אוויר צח. בדיוק אז, סימן הרב נויבירט זצ"ל לבחורים האחראים שייגשו אליו.
"לכו אל הגוי", אמר להם, "ורמזו לו שהמזגן לא עובד בצורה כזו וכזו…"
"אבל הרב!" התפלא אחד הבחורים, "מדוע הרב המתין עד כה? הרי סבלנו מהחום במהלך כל הסעודה!"
"גם אני סבלתי איתכם", חייך הרב. "אבל רציתי שהבחורים ידעו שאמירה לנכרי היא סוגיה לא פשוטה וודאי שלא בכל פעם ניתן להשתמש בגוי… אחרי 'כור היתוך' שכזה בטוחני שעכשיו ילמדו הבחורים שיש לשאול וללמוד את ההלכה היטב לפני אמירה לנכרי".
"העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה – אינו רואה סימן ברכה לעולם" (פסחים ד נ ע"ב).
"נוטרי ליום השביעי" – מושגים ביהדות*
*פינה זו נועדה ללמד מושגים ולא ללמד הלכה, כיוון שאין אפשרות לפרט את פרטי ההלכות ביריעה קצרה זו.
המושג: רחיצה לכבוד השבת
"דאמר רב נחמן בר רב זבדא ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב: הדלקת נר בשבת – חובה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית – רשות, ואני אומר – מצווה" (שבת ד כה ע"ב). על פי גמרא זו נכתב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן' רס): "מצווה על כל אדם לרחוץ כל גופו בחמין בערב שבת, ואם אי אפשר לו, ירחץ פניו ידיו ורגליו".
המדור מוקדש השבוע לע"נ בעל ה'שמירת שבת כהלכתה', הרב יהושע ישעיה בן אהרן זצ"ל. נפטר בג' בתמוז תשע"ג
