כנגד ארבעה דורות

כך מתגלגל לו סיפור משפחתי בין-דורי שמתחיל בחכמה ומסתיים בניתוק. מחשבות אקטואליות לחג החירות

הגיע הזמן לחשוב על זה מחדש.

כבר שנים שציירי ההגדות, הלמדנים ועורכי הסדר נוהגים להמחיש את 'ארבעת הבנים' שכנגדם דיברה התורה – כארבעה אחים, בנים לאותו זוג הורים. כל אחד שונה מאחיו במבנה ההגיוני שלו, באופי המסוים שלו, בדרכי ההתנהגות והמעשים ובעיקר בסגנון הלמידה.

אבל הפעם ננסה לספר את סיפורם של ארבעת הבנים, כסיפור משפחתי ארוך ומתמשך. לא ארבעה האחים – אלא ארבעה דורות: אב, בן, נכד ונין. משפחה יהודית שמנסה להעביר את המסורת מדור אל דור. סיפורו של הדור המיוחד שלנו. סיפור חברתי היסטורי כואב אך גם אחוז בתקווה.

לצורך ההמחשה נתמקם באחת ממדינות אירופה של ראשית המאה העשרים. באותה תקופה הבנים היהודים לא מסוגלים להמשיך עוד להסב על שולחן האב. הם בורחים, מתנתקים, מחפשים להם אידיאולוגיות חלופיות.

אך כשמדברים על ארבעת הבנים הללו, חייבים להביא בחשבון גם את הדור הראשון, זה שלא נזכר פה – האב. הוא האיש היהודי התמים והפשוט, שעליו אמר חבקוק 'צדיק באמונתו יחיה'. הוא מעולם לא שאל שאלות, לא חקר ולא הקשה. כשראה שכתוב בתורה לבער את החמץ, הוא מיהר לבער; כששמע על אכילת מצה ומרור, הוא אכל בהידור. קיים את כל החומרות וכל הדינים גם של שאר המצוות. החוקים והמנהגים היו בשבילו קודש קדשים. אם הקדוש ברוך הוא ציווה, זה הספיק לו. 'זאת חוקת התורה'.

והנה נולד לו בן. התנאים השתנו והילד הזה כבר קיבל גם השכלה כללית מחוץ למסגרת היהודית. הבן הזה אמנם נשאר נאמן למורשת התורה, אבל הוא כבר חקרן יותר. הוא מציג את השאלה של הבן ה'חכם' – 'מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציווה ד' אלוקינו אתכם'. הוא רוצה לדעת לָמה.

והוא גם לא מכליל. אצלו יש הבדל גדול בין 'עדות' לבין 'חוקים' ו'משפטים'. הוא חקרן, הוא משכיל, וחייבים לענות לו כהלכות הפסח.

ואז הבן הזה מתחתן, ואחר כך נולד לו בן. וכשהוא מגיע לחינוך, האב 'החכם' לא ממהר לשלוח אותו לישיבה. הוא רוצה שיקבל השכלה יותר טובה. הוא משלח אותו ללמוד בחברה נוכרית, רחוק מתורה ומצוות. אין לו לא טלית ולא תפילין, בהמשך גם לא שבת ולא מועד. רק כאשר מגיעה חופשת הפסח הוא מגיע הביתה אל הוריו. כאן הוא מגלה מנהגים מוזרים – פה אסור לאכול חמץ, שם כבר ניקו לפסח וכן הלאה והלאה.

מגיע ערב החג, והוא נעשה רעב, כי החל משעות הבוקר מפסיקים לאכול חמץ ועדיין לא אוכלים מצה. הוא צריך להסתפק באיזה רבע עוף או בתפוח אדמה וביצה. הדברים ממש לא לרוחו. ואז מתקדש ליל החג, אביו הולך לבית כנסת, והוא נשאר להמתין בבית. עד שאבא חוזר מהתפילה הארוכה בלוטות הטעם שלו כבר זועקות מרעב.

והנה מתחילה ההגדה. הקדש ורחץ, כרפס ויחץ ובעיקר המגיד הארוך-ארוך של האב ה'חכם'. עד שמגיעים ל'שולחן עורך' הנשמה שלו כמעט פורחת. כל העסק הזה מכעיס אותו. הוא מטיח ארבע מילים 'מה העבודה הזאת לכם?!' אצלו זה לא עדות, לא חוקים ולא משפטים, אלא נטל ועול. 'בגלל שלפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה יצאנו ממצרים והבצק לא הספיק להחמיץ, אני צריך לסבול עד עצם היום הזה?!'

– זה הבן הרשע.

והדורות ממשיכים. הוא נושא אשה שדומה לו, אמנם יהודייה, אבל רחוקה מאוד משמירת המסורת. הילד שנולד להם, כבר לא רואה בבית שום סממנים יהודיים. אבל כשהילד מגיע לגיל עשר, מחליטים סוף סוף הוריו שיש להכיר לו גם את סבא וסבתא, שמדי שנה היו טורחים להזמין את בנם, כלתם ונכדם אל שולחן הסדר שלהם, אך אף פעם לא נענו. והנה סוף-סוף הסכימו והם מגיעים לשם בערב פסח.

הילד לא מכיר את סבו וסבתו, והם מחכים לו עם חליפה חדשה לחג, עם כיפה יפה לראשו וכאשר מגיעה שעת הערב, וסבא שואל: "מי בא איתי לבית הכנסת?" הילד מתנדב, אפילו משתוקק ואומר: "סבא, אני יכול ללכת איתך". הסב מושיט זרת, כף ידו של הילד הקטן מקיפה אותה והם הולכים לבית הכנסת.

בפדגוגיה קוראים לזה 'פירמידה הפוכה', ככל שפער הגילים גדול יותר, כך הזיקה הנפשית עמוקה יותר. הילד נקשר בנפשו של סבו, הוא בא לבית הכנסת מלא השתאות. פעם ראשונה הוא רואה בית כנסת מבפנים. הוא רואה אנשים מתפללים ושמים יד על העיניים ב'קריאת שמע' – הוא לא ראה כדבר הזה; עומדים לתפילת לחש ומתנועעים חרש – הוא משתומם; שרים את ההלל השלם בלילה הראשון של פסח – והשירה הזאת מדברת אל ליבו.

מלא רשמים הוא מגיע הביתה. סבתא פותחת את הדלת, שולחן מבהיק של ליל הסדר. הכלים המצוחצחים בוהקים. סבתא מדליקה נרות לחג, ואז מתגלות לנגד עיניו המצות, הקערה של פסח, כוסו של אליהו ושאר מראות הסדר.

זה הבן התם. הדור השלישי שמצליח לפלוט רק שתי מילים 'מה זאת'? – לא ראיתי את זה מעולם, לא בבית אבא ואמא.

דור נוסף חולף. הסב החכם הולך לעולמו. הבן 'התם' נושא אשה דומה לו. נולד להם בן. וזה כבר הדור הרביעי שמייצג את 'שאינו יודע לשאול'. הוא לא יודע אפילו לשאול את שתי המילים 'מה זאת', כי אין לו סיבה לשאול. אין מה שיעורר אותו לשאול. הוא בכלל לא רואה סדר פסח לא בבית אביו התם, ולא בבית סבו הרשע.

ו"כנגד" ארבעה דורות הללו דיברה תורה. התורה מזהירה ומתנגדת לסיפור ירידת הדורות הזה. היא מתחננת ומזהירה 'והגדת לבנך', שמור על רציפות הדורות, החזק במסורת, הידבק בתורה, 'זכור ימות עולם', 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' – הנחל ערכי יהדות מדור לדור.

ומי ייתן שנזכה לראות את התקיימות הנבואה 'ודור רביעי ישובו הנה' 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם', במהרה בימינו.

חג כשר ושמח.