אליעזר שולמן
ג' אדר ב' התשפ"ב
באופן רשמי מדינת ישראל שומרת על מרחק משדה הקרב בין אוקראינה ורוסיה. למעט התבטאות של שר החוץ יאיר לפיד כי "ההתקפה הרוסית על אוקראינה היא הפרה חמורה של הסדר הבינלאומי", וכי "ישראל תצביע בעד גינוי רוסיה אם יעלה הנושא באו"ם" (כאשר לא השגריר גלעד ארדן נשא דברים בדיון חירום על המצב באוקראינה אלא סגניתו, נעה פורמן), נזהרו בכירי המדינה מלהביע את דעתם בנושא.
באופן מעשי ישראל שלחה סיוע הומניטרי לאוקראינה, אך מעבר לכך נמנעה מכל אמירה מפורשת ביחס לתקיפה ולמי שעומד מאחוריה. לא רק מאמירות נמנעה ישראל אלא גם ממעשים. בשיחה עם עיתונאים ביום שלישי השבוע התלונן שגריר אוקראינה בישראל, איבגן קורניצ'וק, "למיטב ידיעתי, עשרות (אזרחים אוקראינים) נעצרו (לפני כניסתם לישראל) ונשלחו בחזרה (מהמדינות מהן הגיעו) בששת הימים האחרונים". לדבריו הם נדרשו להפקיד "ערבות של עשרת אלפים או עשרים אלף שקל", שתבטיח את עזיבתם בתום תקופת השהות.
שרת הפנים איילת שקד התייחסה לנושא והפריכה את דבריו: "כדאי להיצמד לעובדות. מהבוקר, הגיעו לארץ 97 נוסעים ממדינות שונות בעולם עם דרכון אוקראיני ומתוכם סורבו רק שניים. נוסעת אחת הגיעה מגיאורגיה עם זהות שאולה והשנייה הגיעה מפולין למטרות הגירה, שתיהן חזרו לארץ ממנה הן הגיעו בהתאם לכללי התעופה הבינלאומיים".
דווח גם על שיחות טלפון עם הנשיא האוקראיני (ביוזמת האחרון), ועם הנשיא פוטין (ביוזמת ראש הממשלה בנט), בהן נדונה לכאורה אפשרות, כמובן לא מעשית, של תיווך ישראלי.
משטף הדיווחים הללו ניתן להעריך שמדובר במעין 'חלוקת עבודה' של האיש הנחמד והאיש הקשוח בין ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד. היא מבטאת את הדילמה הישראלית כיצד לנהוג מול המלחמה באוקראינה ואת ההחלטה לנהוג בגישה זהירה מאוד. בדיונים שהתקיימו עם בכירי מערכת הביטחון הם העריכו כי פוטין יגיב בחומרה אם ישראל תתערב.
לדברי מקורות במערכת הביטחון, למעט המודיעין של ארה"ב, רוב סוכנויות הביון בעולם – כולל אמ"ן, המוסד וגופי המחקר שלהם – לא העריכו שפוטין יעז לפלוש במלוא עוצמתו למדינה ריבונית וינסה לכבוש את בירתה. זאת הסיבה שישראל דיברה השבוע בשני קולות ועשתה מאמץ להרחיק מעליה כל עדות להעדפת אחד הצדדים. שר החוץ לפיד גינה את הפלישה, אך בנט נמנע מלהזכיר את רוסיה בהודעותיו והסתפק בהבעת סימפתיה לעם האוקראיני ובהצעה לסיוע הומניטרי.
בשיחה השבוע עם ראש הממשלה בנט הבהיר פוטין, באופן שיש מי שמגדירים כבוטה, כי אינו מעוניין במשא ומתן לסיום הלחימה, אלא בכניעה ללא תנאי של אוקראינה, סילוק נשיא אוקראינה זלנסקי והקמת ממשלת בובות בקייב, בדומה למצב בבלארוס.
לעומת מדינות העולם, לישראל שני אינטרסים ייחודיים: האחד הוא הקהילות היהודיות הגדולות שחיות ברוסיה ואוקראינה והצורך שלה לשמור על יחסים הדוקים עם שתיהן. והשני, ואולי אף החשוב יותר, הוא חופש הפעולה של ישראל, ובמיוחד של חיל האוויר, בסוריה. אם יתעורר זעמו של פוטין על ישראל, הוא יכול למשל לאפשר לסוריה להפעיל את סוללות ה-S-400 שמוצבות בבסיס הרוסי בלטקיה ובכך לשנות את תמונת המצב בזירה הצפונית ולמנוע מישראל לתקוף בסוריה.
בנט ולפיד שמרו על חזית אחידה. יש מי שטוענים כי השניים שוחחו בשבוע האחרון לא מעט עם שר הבינוי והשיכון זאב אלקין, השר היחידי בממשלה הנוכחית שישב עם פוטין שעות ארוכות וחבר כמעט אישי עם המנהיגים באוקראינה ובראשם זלנסקי, וביקשו לשמוע את התובנות שלו לנושא. לצד התייעצות שקיימו השניים עם גורמי הערכה של מערכת הביטחון גובשה המדיניות של ישראל, כאשר לאלקין ולשר האוצר ליברמן ניתנה זכות הבכורה.
לדוגמה, בניגוד לעמדתם של גורמים במערכת הביטחון היה זה אלקין שהמליץ כי ישראל תעביר לאוקראינה סיוע הומניטרי בלבד. הבקשות של נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי מישראל לסייע בהעברת נשק לארצו שישמש ללחימה מול רוסיה, נענו בהודעה של משרד הבריאות כי נרתם למאמצי הסיוע לאוקראינה וישלח 17 טון של ציוד רפואי ותרופות. "ישראל מתייצבת לצד העם האוקראיני בשעתו הקשה – זאת חובתנו המוסרית וכך ראוי שנפעל", הצהיר שר הבריאות ניצן הורוביץ.
להערכת גורמים יודעי דבר במערכת הביטחון, דחיית הבקשה המפורשת של זלנסקי היא שעמדה מאחורי דבריו של שגריר אוקראינה בישראל בריאיונות לתקשורת השבוע, כי ארצו זקוקה למלאי של קסדות ומגנים. "זה לא מיועד רק לחיילים אלא גם לשירותים אזרחיים – כבאים, שוטרים, כולם זקוקים לציוד מגן", הדגיש והצליח להביך מעט את ישראל, שנכון ליום שלישי השבוע העבירה ציוד רפואי רב לצד מטהרי מים ושמיכות, אף שלא היו ברשימת הבקשות של אוקראינה.
זה היה מביך, כיוון שהשגריר חשף בגלוי שישראל בחרה במקרה הזה בצד של פוטין ולא בצד של ארה"ב, שם העבירו מסרים לישראל לפיהם החלטה להעביר נשק לאוקראינה תתקבל בממשל האמריקני בעין יפה, אך נתקלו בסירוב. בממשל הבהירו כי הם מאוכזבים אולם לא ילחצו על ישראל בעניין.
למעשה, בשאלה עם מי כדאי להעכיר את היחסים, ראש הממשלה יחד עם שר החוץ ושר האוצר בחרו בנשיא ארה"ב ביידן על פני פוטין. בנט יודע שצריך יותר ממשבר על רקע מלחמה שלא שייכת לשתי המדינות כדי לסדוק את הברית האיתנה עם ארה"ב. לעומת זאת פוטין מצטייר בעולם כמנהיג אטום ונקמן, וסכסוך עימו יעלה לישראל במחיר כבד. הדרך לפיוס בין מנהיגים ביום שאחרי המלחמה תעבור אצל ראשי המדינות, ובנט יודע היטב שהרבה יותר קל להשלים עם ביידן מאשר עם פוטין שידוע כמי שסוגר חשבונות ארוכי טווח.
ההחלטה הזאת היא שהביאה ביום שלישי השבוע את קנצלר גרמניה אולף שולץ לביקור ראשון בישראל. שולץ, שנבחר בחודשים האחרונים לרשת את אנגלה מרקל, נפגש עם ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד וביקר ב'יד ושם'. ביקורו קוצר משלושה ימים ליממה בלבד בגלל המלחמה באוקראינה.
במל"ל שעוסק באינטנסיביות רבה בנושא אחד: שכנוע של ישראל למכור לגרמניה גז ממאגר לוויתן. מבחינת הגרמנים מדובר בפוטנציאל כלכלי אדיר לישראל. בישראל הסבירו לשולץ כי הם חוששים מתגובתה של רוסיה, שכן המשמעות היא צמצום בשיעור של 50% מהגז שרוכשת גרמניה מרוסיה לטובת רכישתו מישראל. את ההחלטה שעלולה להרגיז מאוד את ממשלת רוסיה יידרשו לקבל ראש הממשלה בנט ושרת האנרגיה קארין אלהרר. בישראל מבינים שאת החבל המדיני אפשר למתוח רק עד גבול מסוים.
מאיפה הנשק?
טבען של מלחמות שהן מושכות עניין רב בנשק שהצדדים השונים משתמשים בו ומאין מקורו. במערכת הביטחון בישראל עקבו השבוע אחר דיווחים לפיהם האוקראינים משתמשים בטילי כתף בריטיים מסוג NLAW (Next generation Light Anti-tank Weapon) ובמל"טים טורקיים מסוג Bayraktar TB2. מדובר בכלי נשק שעד לפני כשבוע איש לא ידע שהם נמצאים בידי אוקראינה. הדיווחים על כלי הנשק הללו פורסמו במקביל להודעות על השליחים של רוסיה ואוקראינה שנפגשו אתמול, יום רביעי, לסבב שני של שיחות. כאילו מחד רוסיה ואוקראינה מנהלות משא ומתן וללא כל קשר הורגות וטובחות האחת את השנייה.
המל"טים הקרביים מתוצרת טורקיה רשמו בשנים האחרונות שורה של הצלחות בסוריה, בלוב ובאזרבייג'ן. בימים אלה מקווה ארצו של רג'פ טאיפ ארדואן לנצל זאת כדי להפוך ליצואנית מובילה של כלי התקיפה האוויריים האלה. כך היא מקווה גם להגביר את השפעתה בשלל זירות, צעד התואם את מדיניות החוץ שלה שנעשתה בעשור האחרון אסרטיבית יותר ויותר.
בסוריה, למשל, השתמשה טורקיה במל"טים מתוצרתה-שלה כדי לתקוף ולנקום על מותם של עשרות חיילים טורקים בצפון המדינה וכדי לעצור את התקדמות כוחות אסד במחוז אידליב שבמערבה; בלוב סייעו המל"טים הטורקיים לממשלה הלובית היושבת בטריפולי במלחמתה נגד כוחותיו של הגנרל חליפה חפתר, שהגיעו עד לשערי הבירה; ובאזרבייג'ן סייעו בסוף השנה שעברה המל"טים הטורקיים לממשלה בבאקו להכניע את הכוחות הארמניים הבדלניים בחלקים מחבל נגורנו קרבאך והאזור הסובב אותו, ולרשום הישגים צבאיים היסטוריים מול היריבה הגדולה ירבאן.
העובדה שכל הסכסוכים האלה זכו לכותרות ברחבי העולם, זימנה לטורקיה הזדמנות מושלמת להציג לראווה את התוצרת שלה, בניסיונה להפוך ליצואנית נשק גדולה – במיוחד של מל"טים חמושים.
בניגוד לדיווחים לפיהם המתקפה של רוסיה כנגד אוקראינה אינה בעוצמה הצפויה, במערכת הביטחון סבורים כי פוטין היה מעוניין לרסק את מערכות ההגנה האוויריות שיש באוקראינה ורק לאחר מכן הכניס את הצבא שלו פנימה. אם בתחילת השבוע היה רושם של גמגום רוסי על הקרקע, במהלך יום שלישי ורביעי הבהירה רוסיה כי היה זה מתן הזדמנות לאזרחים להימלט על נפשם לפני תחילת המתקפות האגרסיביות, כפי שבאו לביטוי ביום רביעי השבוע כאשר צנחנים רוסים נחתו בשעות הלילה בחרקוב וערכו קרבות קשים עם כוחות מקומיים.
לפי הדיווח של שירותי הביטחון האוקראיניים, יעד התקיפה של כוח הצניחה היה בית החולים צבאי בעיר. בשנים האחרונות דיברו קציני צה"ל לא פעם על החידושים המקצועיים שהביאו עימם הרוסים לזירת המערכה המודרנית. מי שזלזל בכך, ראה השבוע רק את תחילת הפגנת הכוח.
סדר עולמי חדש
לישראל הייתה התראה בת כמעט שבועיים על הפלישה הרוסית הצפויה לאוקראינה. בזמן ששרים, פרשנים ולעיתים גם אנשי מודיעין הטילו ספק ברצינות כוונותיו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לממש את איומיו, בני השיח האמריקנים היו נחרצים. במגעים עם עמיתים בישראל, בלשכת ראש הממשלה ובמועצה לביטחון לאומי, לא הותירה ארצות הברית מקום לספק: פוטין רציני. ההסלמה תסתיים בפלישה.
הממשל, שנשען על מודיעין מהימן, שידר ביטחון מלא במסקנותיו. דברים דומים נאמרו בהדרגה גם בהצהרות הפומביות של הנשיא ג'ו ביידן. זרועות המודיעין האמריקניות הכינו רשימה של סימנים מעידים, שהצטברותם תגביר את הוודאות לפלישה – וסימנו בה 'וי' אחר 'וי'. לפני שלושה שבועות החלו בישראל בהכנת התוכניות, שבהתאם להן פונו אלפי אזרחים ישראלים מאוקראינה.
רוסיה, להערכת גורמי ביטחון, נערכת למערכה ארוכה. קרבות בשטח בנוי יכולים לארוך חודשים, כפי שלמדו כוחות צבא עיראק שנעזרו בסיוע מערבי בלחימה מול אנשי דאע"ש בעיר מוסול רק לפני שנים אחדות. לפי ניתוחי המודיעין בישראל, לנוכח ההתנגדות בשטח והתמיכה הבינלאומית הנרחבת באוקראינה החליט פוטין להגביר את הכוח שמפעילה רוסיה, במטרה לשבור את רוח ההתנגדות המקומית.
זה כבר הוביל לשפיכות דמים גדולה, בשני הצדדים. העימות הוא ברוטלי וקטלני ופוטין צופה שיתפתח בהמשך גם למלחמת גרילה עירונית, שתגלוש למלחמת התשה, אותה הוא נערך למחוץ. מוסקבה צפתה את הבידוד הבינלאומי, אך הנשיא ולדימיר פוטין לא הראה אף כוונה לעצירת או למתן את הפלישה לאוקראינה, בה קרבות עזים והפצצות רוסיות הרגו מאות רבות ועוררו משבר פליטים במזרח אירופה.
על פי ההערכות במערכת הביטחון, פלישתו לאוקראינה נועדה לממש את שאיפתו לבנות סדר עולמי חדש. סדר שבו רוסיה לא רק תשיב לעצמה את מעמדה כמעצמה שוות משקל לארה"ב, אלא תאפיל עליה, תציג את וושינגטון כרופסת, תקבע את כללי המשחק של מדינות אירופה, המזרח התיכון ואסיה, ותנתץ את ההגמוניה המערבית־אמריקנית שמאז פירוקה של ברית המועצות הכתיבה את מבנה הגושים, הבריתות והנאמנויות ואת אופן חלוקתו של ההון העולמי.
המזרח התיכון הוא שחקן חשוב לביצורה של האסטרטגיה הרוסית החדשה, ופוטין פסע בו באופן הדרגתי אבל שיטתי ונחוש כדי לבסס את חלון הראווה הצבאי והמדיני שלו. ב-2015, שנה אחרי סיפוח חצי האי קרים, החליט פוטין לנצל את המלחמה בסוריה כדי להפגין את כוחו ולהעביר מסר למדינות ערב ולארה"ב. חיל האוויר הרוסי וכוחות רוסיים סדירים, יחד עם מיליציות של שכירי חרב הכפופים לפיקוד הרוסי, יצרו בפרק זמן קצר יחסית את המהפך הצבאי והפוליטי המוצלח, שהעניק לאסד שליטה על כ-80% משטח סוריה. זו לא הייתה רק עזרה לידיד או כוונה להשתלט על מקורות הנפט של סוריה.
רוסיה יצרה מאזן כוחות חדש, שהתחיל בסוריה ונמתח גם למדינות ערביות ומוסלמיות אחרות, באופן שהחל לסדוק את הבלעדיות האמריקנית בניהול משברים אזוריים. כחלק מחדירתו למזרח התיכון הציע פוטין לאיראן שותפות אידיאולוגית שנשענת על הגדרתה של ארה"ב כאויבת משותפת. אבל כדרכו, יד אחת ליטפה והשנייה סטרה.
כששותפות זו עמדה למבחן מעשי בסוריה, פוטין דחק את איראן לשוליים, מנע ממנה הישגים כלכליים, הניח לישראל לתקוף מטרות איראניות ואיים בכך על יכולותיה להשפיע על ההתפתחויות בלבנון. באותה עת ממש יצרה מוסקבה מראית עין של שותפות אסטרטגית עם איראן, דרך חתימת הסכמי שיתוף פעולה מסחריים ארוכי טווח וחוזים לאספקת נשק. החוזים עדיין ממתינים ליישום, אבל איראן יכלה להשתמש בנייר החתום כהוכחה לכך שהיא אינה בודדה בעולם.
דוגמה אחרת היא מעורבותה של רוסיה במלחמת האזרחים בלוב, שבה היא פרשה את חסותה על הגנרל הבדלן חליפה חפתר, והפכה לבעלת בריתן של איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים, ובמקביל קיימה פגישות ופיזרה הבטחות לממשלה המוכרת. העיקרון האסטרטגי שמנחה את פוטין באזור, ולא רק בו, הוא זה שעליו נשענה המלחמה הקרה – 'משחק סכום אפס', שלפיו כל הישג לארה"ב הוא בהכרח הפסד לרוסיה ולהפך. אסטרטגיה זאת תורגמה למבנה של 'שיתוף פעולה קונפליקטואלי', שבו רוסיה מתמרנת בין שותפותיה לאינטרסים לבין מאבק נגד מי שמאיים עליהם, ובלבד שהתוצאה תהיה הכרה בחיוניותה של המעורבות הרוסית.
עיקרון זה הנחה אותה לבנות מערכת יחסים הדוקה יותר עם איחוד האמירויות ועם סעודיה, ואף להציע מחדש את רעיון 'הביטחון הקולקטיבי של מדינות המפרץ', פורום שבו יהיו חברות מדינות המפרץ הערביות ואיראן תחת מטרייה רוסית.
ההצעה, שהעלה שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב בעת שביקר במדינות המפרץ לפני כשנה, נענתה בהנהון מנומס ונדחתה באותו נימוס, שכלל הענקת אות כבוד מיוחד ללברוב מידי שליט איחוד האמירויות.
מדינות המפרץ, ובמיוחד סעודיה, לא שכחו את מלחמת הנפט שניהלה רוסיה נגד סעודיה ב-2020. רוסיה דחתה אז את הצעת ארגון אופ"ק־פלוס, שבו הייתה חברה, לקצץ את תפוקת הנפט על רקע צמצום הדרישה העולמית בעקבות מגפת הקורונה, והחליטה לפרוש מן הארגון. סעודיה הגיבה במתן הנחה של שישה־שמונה דולר לחבית ללקוחותיה, ובכך ריסקה את מחירי הנפט בעולם לרמה חסרת תקדים של פחות מ-20 דולר לחבית.
הנזק לרוסיה וליצרניות נפט אחרות, בהן חברות אמריקניות, היה אדיר, וסעודיה עצמה נאלצה לבטל פרויקטים בהיקף של מיליארד דולרים. עד שהנשיא לשעבר טראמפ הפעיל לחץ מסיבי על סעודיה ואיים למנוע ממנה סיוע צבאי אם לא תחזור בה ממדיניות ההנחות ותגיע להסכם עם רוסיה, כפי שאכן קרה באפריל.
הענק הסיני מוכן
בישראל עקבו השבוע בדאגה אחר הידיעות כי במקביל למדינות העולם שמחריפות את הסנקציות הכלכליות והפוליטיות על רוסיה, ענקית האנרגיה הרוסית גזפרום דיווחה השבוע כי היא בדרך לחתום עם סין על עסקת הגז הגדולה ביותר אי פעם של החברה.
גזפרום חתמה על חוזה לתכנון צינור גז שיעבור דרך מונגוליה לתוך סין, וייקרא סויוז ווסטוק, כך מסרה החברה. אם רוסיה אכן תחתום על ההסכם החדש לאספקת גז, הצינור החדש יזרים לסין כ-50 מיליארד מטר מעוקב גז טבעי מדי שנה.
הסכם אספקת גז חדש עם סין, גם יאפשר לגזפרום לחבר בין מערכות הצינורות המערביים שלה למזרחיים, מה שיקנה לרוסיה את האפשרות להזרים לסין גז משדות שכיום מגיעים לאירופה בלבד. זה עשוי להפחית את התלות של גזפרום באירופה, שהיא הלקוחה הכי גדולה של הגז הרוסי.
רוסיה מייצאת המון גז, נפט ופחם. ייצוא הדלקים האלו מהווה 50% מהכלכלה הרוסית, ואם מסתכלים על הכלכלה הגלובלית – הוא מהווה כ-11% מכלל ייצוא הדלקים העולמי. רוסיה היא יצואנית הדלקים מספר אחת בעולם, לפני איחוד האמירויות, ארצות הברית וסעודיה.
הלקוחה הגדולה ביותר של הדלקים שיוצאים מרוסיה היא סין. בייג'ינג קונה כמעט חמישית מכלל ייצוא הדלקים של רוסיה. זה ממחיש את התלות של רוסיה בסין. אבל גם ההפך הוא הנכון. 12% מהדלקים שסין צורכת מגיעים מרוסיה, כלומר: סין חייבת את רוסיה לפעילות הכלכלית שלה. אם רוסיה תסגור את הברז, הכלכלה הסינית תיכנס למיתון רציני. לכן הקשר בין סין ורוסיה הוא קשר שלא ייפרם בקלות.
באירופה התמונה אפילו קיצונית יותר. עבור חלק גדול מאוד מהמדינות ביבשת, הדלקים שמגיעים מרוסיה הם מרבית הדלקים שהן צורכות. המצב נכון במיוחד למדינות מזרח וצפון אירופה. מאגרי הגז ביבשת מדולדלים, בין השאר כי האירופים התחילו לעבור לאנרגיה מתחדשת. בקיץ האחרון לא הייתה מספיק רוח והם שרפו יותר מהגז שהיה להם במאגרים, וכיום המאגרים חצי ריקים. במילים פשוטות, פוטין יודע שהאירופים יהיו תלויים בגז שלו בחורף הזה, והימר על כל הקופה.
השאלה שטרם ברורה היא האם האירופים יהיו מוכנים להחמיר את הסנקציות ולמנוע מהרוסים למכור להם גז, בידיעה שזה יפגע גם בהם, עמוקות. בינתיים זה לא קורה. כל הסנקציות שהוטלו בימים אלה נבחרו בקפידה, כדי להשאיר את סקטור הגז, הנפט והפחם מחוץ לתמונה. אחרי הכל, גם באירופה יודעים שהם ופוטין תלויים זה בזה, ובינתיים מעדיפים את זה על פני להיות תלויים זה לצד זה.
המתרחש עם סין זוכה להתעניינות רבה במערכת הביטחון. ישראל מנווטת זה שנים בין הרצון להעמקת הקשרים עם סין, לבין החשש להכעיס את ארה"ב, שעדיין רואה בבייג'ינג (חרף המשבר האחרון עם מוסקבה) את יריבתה הגדולה ביותר. נכון לתקופה הנוכחית קיים ווטו אמריקני על עסקאות ישראליות עם סין לרכש תשתית סלולרית מהדור החמישי, כמו גם לשדרוג המנגנון הממשלתי בישראל לפיקוח על השקעות זרות (לבקשת הממשל בראשות ביידן, שעדיין אינו מרוצה).
ניר בן משה שימש עד לפני כשנה כממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב), ועסק באופן אינטנסיבי בשאלת החדירה הסינית לישראל. באחרונה הוא פרסם מאמר בנושא באתר של המכון למחקרי ביטחון לאומי וצוטט השבוע ב'הארץ'.
בן משה כותב כי "ישראל נתפסת על־ידי סין כמעצמה טכנולוגית מובילה. ליכולותיה המתקדמות יש פוטנציאל תרומה כמעט לכל תחום של תוכניות התעצמותה של סין. לפיכך, סביר מאוד שמאמצי ריגול של סין מתקיימים גם בישראל, כמו במדינות אחרות הערכיות עבורה. סביר שגם בישראל פועלים גופי המודיעין של סין להשגת יעדיה בדרכים אחרות, בדומה למה שמדווח מארה"ב.
"אין לשלול כי גם משרדי ממשלה, תעשיות ביטחוניות וחברות אזרחיות בישראל הותקפו בשירות התכלית המודיעינית של סין. סביר גם כי מוקד עניין מהותי בעיני המודיעין הסיני הוא מערכת הקשרים המסועפת בין ישראל לארה"ב. מערכת הביטחון וצה"ל הם יעד סביר מאוד למאמצי מודיעין של סין. היעדים למאמצים אלה כוללים בוודאי מערכות אמצעי לחימה עיקריות בישראל, המפותחות בשיתוף פעולה עם ארה"ב או מתוצרתה".
לדבריו, "נראה כי ישראל חשופה ביותר לתקיפות במרחב הסייבר, שתכליתן גנבת ידע. זאת, בשל השימוש הנרחב של ישראל בתשתיות מחשוב, מידע ותקשורת ובשל הקלות היחסית של השגת נגישות מרחוק, בסיכון נמוך לתוקפים". בן משה מזכיר כי באוגוסט האחרון נחשפה מתקפת סייבר מתואמת מסין על עשרות גופים פרטיים וממשלתיים בישראל.
"סין", מסכם בן משה, "אינה אויבת ולקשרי הכלכלה עימה ישנה חשיבות רבה. אולם, שיטות הפעולה שלה מציבות אתגר ניכר בפני ישראל, "כיעד אטרקטיבי וכמקור לטכנולוגיה מתקדמות. יש אינדיקציות פומביות מועטות לריגול סיני בישראל, אך סביר שקהילת המודיעין רואה תמונה רחבה ועמוקה יותר. האיום המודיעיני על המערכת הביטחונית־תעשייתית, בדגש על קשריה עם ארה"ב, משמעותי במיוחד. צעד ראשון והכרחי הוא הגברת המודעות לסיכון".
כשרואים את מדינות העולם מטילות סנקציות כלכליות על רוסיה באיטיות ובהדרגה, נשאלת השאלה – למה לא לנקוט בשיטה תוקפנית ומהירה יותר? התשובה הקצרה היא שהכלכלה העולמית, ובפרט הכלכלה האירופית, כרוכה מאוד בכלכלה הרוסית, ולהפך.
