עמליה אוהבת את עבודתה וחוזרת ממנה כל יום מלאת סיפוק.
אולם הכל יכול לקרות, ולגודל הצער, ביום קודר אחד, שבה עמליה לביתה כשמכתב פיטורין בידיה.
תקווה חושבת שקצת מנוחה יכולה דווקא לעשות לה טוב. “תחתמי אבטלה, תנוחי ותנקי את הפלורסנטים מלמעלה”, היא מעודדת אותה.
“לא נורא”, כך חנוך, “עוד תמצאי עבודה חדשה, ובינתיים יהיה לך קצת זמן לשופינג, מה רע?”
“שאין עכשיו ממה לשלם את השופינג, זה מה רע”, משיבה עמליה בקול בוכים.
“רגע”, קורא לפתע חנוך, “פיטרו אותך, אז את יכולה להשתמש בכספי הפיצויים, הלא כן?”
בן רגע מוארות פניה של עמליה. “ואו, נכון, איך שכחתי מזה? ודאי מדובר בכמה עשרות אלפי שקלים”, היא זורחת.
“אתה יודע מה? תמיד חלמתי לשדרג את הבית, אבל אף פעם לא היה לי זמן לכך וגם לא כסף. וכעת – נראה לי שהגענו לרגע הנכון, יהיה לי בשפע משניהם”.
“כמה עולה השיפוץ שאת חולמת עליו?” בוקע קולו של חנוך מבעד לענן הוורוד המקיף אותה.
“נראה לי שמשהו כמו 150,000 שקל”.
“ויש מספיק כספי פיצויים בשביל כך?” הוא מקשה.
“בהחלט”, היא עונה, “יש לי בעבודה ותק מכובד”.
כ-27 שנה לאחר מכן:
עמליה יושבת מול מתכננת–הפרישה ומחכה במתח שהיא תסיים את החישובים ותאמר לה מהו סכום הקצבה החודשי שיהיה לה החל מהחודש הבא, שבו תצא לגמלאות.
כשמתכננת הפרישה אומרת לה את הסכום – עמליה קופצת: “מה?! את בטוחה שלא התבלבלת?!”
“בטוחה לגמרי”, משיבה המתכננת ביובש.
“אבל איך יכול להיות???” זועקת עמליה, “כל השנים שעבדתי הקפדתי להפריש לפנסיה מדי חודש בחודשו, ואף הלכתי לייעוץ פנסיוני שבעקבותיו טיפלתי היטב בדמי–הניהול ושמתי את הכסף במסלולים מעולים, והיועצת הפנסיונית אמרה לי אז שהסכום המשוער של הקצבה הפנסיונית יהיה יותר גבוה בכ-2,500 ש”ח מהסכום שאת אומרת עכשיו! זה לא ייתכן!”
מתכננת הפרישה בודקת שנית את הנתונים ומסבירה לעמליה: “כאשר עובד עוזב עבודה וזכאי לפיצויים – הוא אומנם יכול למשוך את הכסף וליהנות ממנו, אולם הוא גם יכול להשאיר את הכסף בקרן הפנסיה עד למועד הפרישה, וכך, כאשר יפרוש – לא יחסר לו הסכום שמשך כפיצויים. במילים אחרות, העובדה שהעובד מתפטר או מפוטר – היא מעין הזדמנות שבה העובד יכול למשוך סכום כסף מסוים מהחיסכון הפנסיוני שלו עצמו. כי באופן רגיל, אי אפשר למשוך כספים מקרן הפנסיה”.
“ואיך זה גורם לכך שהקצבה החודשית תהיה נמוכה יותר?” מתקשה עמליה להבין.
“פשוט מאוד”, מסבירה המתכננת, “גובה הקצבה הפנסיונית מחושב לפי הסכום הצבור בקרן הפנסיה במועד הפרישה (מונה), שאותו מחלקים למקדם הפרישה* (מכנה), והתוצאה המתקבלת היא גובה הקצבה החודשית שתהיה לעובד.
(*מקדם פרישה הוא מספר החודשים שיש מגיל הפרישה ועד לגיל של ממוצע תוחלת החיים בזמן הפרישה.) ברגע שמושכים כספי פיצויים – יש פחות כסף בצבירה, כך שהמונה קטן יותר, וממילא התוצאה, שהיא גובה הקצבה החודשית – נמוכה יותר”.
“אבל עדיין זה נשמע לי מוגזם”, מוחה עמליה. “אני משכתי רק 150,000 ש”ח. אם נחלק את הסכום הזה במקדם, הפער לא משמעותי כל כך”.
“לגמרי נכון”, מסכימה מתכננת הפרישה, “אבל אילו היית משאירה את הסכום הזה בקרן הפנסיה לפני כ-27 שנים, הוא היה צובר רווחים במשך השנים, וכעת היה שווה לפחות פי שלושה, שזה בערך כ-500,000 ש”ח, וזה כבר סכום משמעותי מאוד!”
ועמליה מתמלאת חרטה על העבר. כזאת חרטה, שעושה לה חשק להיוולד שוב ולהתחיל שנית את המסלול (אפילו שזה ידרוש ממנה להתחיל את כיתה א’ מחדש…) בלי טעויות, מהתחלה.
במשפט אחד זה נשמע כך
כאשר עוזבים עבודה לא כדאי למשוך את כספי הפיצויים ללא התייעצות עם איש מקצוע מומחה. משיכה של כספי פיצויים עלולה לפגוע פגיעה קריטית בגובה הקצבה הפנסיונית בגיל הפרישה!
עוד קצת מידע מעשיר
בכל המדינות המתקדמות ישנו מנגנון של תשלום פיצויי פיטורין, אולם יש הבדלים בין המדינות:
באיטליה למשל, העובדים תמיד זכאים לקבל פיצויי פיטורין, גם במקרה שהם עוזבים את העבודה מרצונם.
בסינגפור, הממשלה היא שמנהלת את כספי הפיצויים.
ביפן, ככל שיש לעובד ותק ארוך יותר במקום עבודתו, כך הפיצויים שלו יהיו גבוהים יותר. ובישראל? אומנם פרטי החוק חשובים, אבל חשוב מכך הוא להפנים שלא מושכים פיצויים!
השבוע הזה נצעד צעד קטן לקראת הפנסיה
נתלה ברחוב הראשי שלט גדול עם הכיתוב הבא: ’לא מושכים כספי פיצויים’
במספרים זה נראה כך
להלן המספרים בסיפור של עמליה רוטשילד. תזהרו מאוד שזה לא יהיה גם הסיפור שלכם:
עמליה משכה פיצויים בסך 150,000 ש”ח, וכיוון שכך, הצבירה בקרן הפנסיה שלה במועד הפרישה קטנה בכ-500,000 ש”ח, וקצבת הפנסיה החודשית שלה הייתה נמוכה ב-2,500 ש”ח.
כלומר, היא לא שילמה עבור השיפוץ 150,000 ש”ח, אלא 500,000 ש”ח.
