כתובת לפרוטקציה

כלל ידוע אומר: אם אתה רוצה לגרום למידע מסוים להתפשט כמה שיותר, תדגיש מראש שמדובר בסוד. שכחתי את הכלל הזה כשסיפרתי בשבוע הקודם על האנשים שרואים בי כתובת סיוע לענייני ארה"ב למרות יכולתי המוגבלת לעזור, ברוב המקרים. זה פעל הפוך, זרם הפניות רק גבר. מצד שני אני שמח לבשר לכם שכנראה מצאתי את מי שאולי כן יכול לעזור במקרים שבהם אני לא יכול, אך על כך בהמשך.
אחד מאלו שפנו אליי השבוע בבקשת עזרה היה מכר שהכרתי בנסיבות פחות משמחות, בימים שאחרי הטבח, בהם העם היהודי כולו בארץ ובתפוצות היה בחרדה קיומית ועשה כל שביכולתו לעזור לאלו שצריכים עזרה. הצטרפתי אז למיזם ששלח ארוחות חמות למשפחות בדרום הרחוק שהיו נצורות בבתים ימים רבים, וכך הכרתי את אותו יהודי.
השיחה איתו החזירה אותי באחת לימים ההם, הכל כך כואבים מחד גיסא, אך מדהימים מאידך גיסא. נזכרתי ברוח הנתינה שאחזה בכל יהודי באשר הוא, בסופרים שהתרוקנו על ידי יהודים טובים שקנו מכל הבא ליד כדי לשלוח לחזית, במאות המיליונים שנתרמו על ידי כל שכבות העם, בארגוני הסיוע שהוקמו בספונטניות והתמלאו בעשרות אלפי מתנדבים שחיפשו רק כיצד יוכלו לעזור ולו במשהו, בקבלות הטובות שכל אחד קיבל עליו למען החטופים. והנה עברה פחות משנה וכמעט כלום מזה לא נשאר. קל תמיד לברוח למקום של האשמות, אל השמאלנים ששוב הרסו את האחדות, אך בואו נתמקד בעצמנו.
חשבתי לעצמי, מה בעצם הניע אותנו באותם ימים לעשות את מה שעשינו? הרגש היהודי? הידיעה שמדובר במצווה? לעניות דעתי זה הרבה יותר עמוק. אדם קרוב אצל עצמו ובאותם ימי חרדה, כשמחבלים עדיין הסתובבו חופשי בערי הארץ ומהצפון החל נסראללה לשלוח את טיליו, הרגיש כל אחד שיום הדין הגיע, שהגרוע עוד לפנינו ושאף אחד לא בטוח ולכן עלינו לעשות הכל ברוחניות כדי שנזכה להינצל.
עברה כמעט שנה ובעוד פחות משבוע מגיע היום הזה שבו הכל, אבל הכל, נקבע. אילו רק ידענו לפני ראש השנה הקודם מה עתיד להתרחש 23 יום לאחר מכן, לא רק שהיינו נכנסים לסופר, היינו מוכרים את בגדינו ותכשיטינו וקונים את כל תכולתו כדי לחלק לכל נצרך. בזמן שנותר היינו יושבים בבית המדרש מבוקר ועד ליל, לומדים, מתפללים, מתחננים. היינו מתפייסים זה עם זה, עוזרים זה לזה, מוכרים אפילו את הבית, אילו רק ידענו שזה מה שיעצור ולו חטיפה של יהודי אחד.
אחרי השיחה עם המכר הכתה בי ההכרה; השנה עוד יש לנו אפשרות לעשות זאת. אילו נחוש באמת רק עשירית מאותה תחושה אמיתית של יום הדין שחשנו לפני פחות משנה, נגיע ליום ההמלכה זכים וראויים.

וברוח הימים, בואו ואפגיש אתכם עם דוגמה חיה לאדם שתפקידו מחייב אותו לחוש כל יום את יום הדין הפרטי שלו. הוא בכלל גוי, אומנם אוהב ישראל מושבע. קוראים לו מייק לולאר, חבר קונגרס אמריקאי מטעם המחוז שבו אני מתגורר. והנה על הדרך קיבלתם גם את שמו של מי שיכול לעזור לכם בהרבה מהבקשות שלכם.
הכל התחיל בעזרה מסוימת שהייתי צריך מאחת הסוכנויות הפדרליות. כישראלי הייתי בטוח שאני חייב פרוטקציה כדי לקבל את מבוקשי, אז פניתי לידידי היקר ר' משה שפיצר, ראש עיריית ניו-סקווירא, וביקשתי את עזרתו. ר' משה לא התמהמה והפנה אותי ליהודי בשם ר' רפאל זילברברג, שמשמש כ'דיסטריק דיירקטור', מנהל המשרד המחוזי של הקונגרסמן מייק לולאר.
הרמתי אליו טלפון ושטחתי את מבוקשי. לפליאתי הוא שאל אותי אם אני נמצא כרגע באזור והציע לי ברוחב לב לפגוש אותו פנים אל פנים בחנות האוכל המוכן 'ליל שישי', של ידידי ר' ישראל גולדברגר.
בדרך לשם הכנתי נאום שלם שישתמש בכל העזרים הרלוונטיים, כדי שבכלל יסתכל לעברי. אך כשהגעתי לשם ופגשתי את החיוך הרחב שלו, גיליתי שאין שום צורך בכך. כשבכל זאת ניסיתי, ר' רפאל חייך אליי ואמר לי: "אני אחיינו של המשפיע רבי צבי מאיר זילברברג. גדלתי בארץ. תאמין לי שכאן לא צריך שום פרוטקציה כדי לקבל עזרה".
ואז התוודעתי לאחד היסודות הדמוקרטיים שהופכים את ארצות הברית למה שהיא. בארה"ב, כידוע, חברי הקונגרס נבחרים כל שנתיים מחדש. מעולם לא הצלחתי להבין את ההיגיון שבדבר. עוד לפני שהקונגרסמן מתיישב על כיסאו, הוא כבר צריך להתחיל את הקמפיין הבא.
כעת ר' רפי הסביר לי. אך קודם קצת רקע. הקונגרס האמריקאי מורכב משני בתים: 'הבית העליון', הסנאט אליו נבחרים שני נציגים מכל מדינה בארה"ב, לתקופת כהונה בת שש שנים, ו'הבית התחתון', בית הנבחרים, שמורכב מ-435 נציגים המכונים כאן 'קונגרסמן' שנבחרים אחת לשנתיים. בשונה מחברי הסנאט, שמייצגים את המדינה כולה, הקונגרסמן מייצג מחוז בחירה בן 750,000 תושבים שבוחרים בו באופן אישי.
ועכשיו לגילוי: מתברר שבכל משרד פדרלי קיימת מחלקה מיוחדת שאמורה לטפל בתיקים של תושבים שנשלחים אליה על ידי הקונגרסמן, ותפקידו העיקרי של הקונגרסמן להיות נציג התושבים מול הממשל, לדאוג להם באופן אישי, לקדם חוקים שטובים למחוז שלו. כי אם לא, הוא לא ייבחר שוב. לכן אפשר למצוא לפעמים מחוזות דמוקרטיים שמצביעים לקונגרסמן רפובליקני, כפי שאכן התרחש במחוז שלנו.
היופי בשיטה הזאת הוא שלנציג אין שום יכולת לזרוק את האשמה על מישהו אחר. אין חברי כנסת נוספים, אין עוד מפלגות, הוא הנציג ועליו מוטלת ההוכחה, לפחות בכל מה שקשור בעזרה לפרט.
כל קונגרסמן חפץ חיים מחזיק לצד המשרד בוושינגטון גם משרד מקומי במחוז הבחירה, שתפקידו אך ורק לסייע לאזרחים בכל פנייה. במחוז שלנו מינה מייק את ר' רפי לעמוד בראש המשרד, והוא עושה מלאכתו נאמנה. תוך שעה פנה אליי נציג, וליווה אותנו עד השלמת התהליך.
"זה לא פרוטקציה", מסביר לי ר' רפי את הרציונל שמאחורי השיטה. "תפקידו של השלטון לשרת את הציבור ותפקידו של הקונגרסמן לוודא שזה קורה. לכן הבחירות מתקיימות אחת לשנתיים, כדי לא להעניק לנו תירוץ לחמם את הכיסא שנתיים ולהתעורר לקראת הקמפיין. אם אתה לא עושה את תפקידך, אתה תעוף. אני יודע שבארץ זה אחרת וכל עזרה אישית של נציג ציבור יכולה להוות עבירה. לפני תקופה פגש הקונגרסמן שר ישראלי, וכשסיפר לו על הפעילות של המשרד למען התושבים, אמר לו השר: 'אצלנו עוד הייתי מגיע לכלא'".
ברוח הימים לקחתי מסיפורו של לולר וצוותו דוגמה, שכשיש צורך גשמי כל אחד זוכר יום-יום שעה-שעה את יום הדין שלו. עוד לפני היבחרו צריכים לולר וצוותו להכין את עצמם ליום הדין הפרטי שלהם. הלוואי שגם אנחנו נזכה לחוש כל יום באותה צורה מוחשית שיש מישהו למעלה שקובע את העתיד שלנו לפי המעשים שלנו, והיום הזה מגיע בעוד פחות משבוע.
כשאני מספר לר' רפי שאני הולך לכתוב על כך בטור, הוא מבקש בקשה אחת: "מאז שמייק נבחר לפני כשנתיים ומינה אותי, כיהודי חרדי, לעמוד בראש המשרד שלו, אנחנו מקבלים בקשות עזרה מהארץ בנושאי הגירה ועוד. הבחירות הבאות קריטיות עבור יהודי ארץ הקודש כמו עבור יהודי ארצות הברית, ובתוכם תושבי המחוז שלנו. על פי החוק האמריקאי, כל בעל אזרחות אמריקאית, אפילו מי שלא גר בה מעולם, יכול להירשם ולהצביע דרך האימייל. אשמח שתכתוב שכל מי שהוא או הוריו היו בעלי זכות בחירה במחוז רוקלנד, יממש הפעם את זכותו ויצביע עבור הנציג שנתמך על ידי היהודים, כדי להבטיח ניצחון רפובליקני בבית הנבחרים וגם להעניק לנו, באופן מקומי, את היכולת להמשיך לעזור לכל יהודי".
אז הנה כתבתי. כתיבה וחתימה טובה (תרתי משמע).