כתר תורה

שר התורה זכה לא רק לבקיאות בכל מכמני התורה, אלא גם העשיר את בית המדרש בכוח עיונו המעמיק

אחד מתוך הכתרים הרבים, בהם התעטר ר' חיים זללה"ה, היה כתר הבקיאות.

אפשר לקבוע בזהירות, כי בקיאותו המופלאה בכל מכמני פרד"ס התורה, כולל סוגיות עמומות שמעטים מאוד עסקו בהן, אם בכלל, הייתה חריגה ונדירה, לא רק ביחס לדור האחרון, אלא כפלא הדורות האחרונים בכלל.

כך גם שקידתו ללא מצרים. לא של זמן, לא של מקום, לא של נסיבות חיים. כמותה כמעט ולא ראינו.

מתוך שבחו זה, יש מי שבאו לכלל טעות, כביכול, אמנם כוח בקיאותו גדול מאוד, אך בכל הקשור לעיון התורה, אין כוחו גדול במיוחד.

כמה תלמידי חכמים עימם שוחחתי על הנושא, טענו כי אכן בעבר היו מי שטעו לחשוב כך, אבל בעשרות השנים האחרונות – בפרט לאחר התפשטות 'דרך אמונה', ספר היסוד המופלא על סדר זרעים – חלפה הטעות מן העולם. למרות זאת, לא נמנעתי מניסיוני לשרש אותה 'טעות נושנה שנתאזרחה' ועדיין מצויה פה ושם.

תפיסה זו, מעידה על האוחז בה, כי מעולם לא קרא ובוודאי לא שנה, בעשרות ספריו הבהירים והעמוקים.

לא אפרוט את כולם כרוכל. גם מקוצר היריעה (הרשימה לבדה יכולה למלא טור) וגם מכובד המלאכה. רק כדי לסבר את האוזן שלא שמעה בעצמה, אנסה לסקור בקצרה את מפעלו התורני הכביר.

ראשית, חיבורו המקיף 'שונה הלכות' על אורח חיים, אותו חיבר בצעירותו (יחד עם הגרא"צ טורצ'ין) הכולל תמצית של כל הדינים המבוארים בשולחן ערוך, משנה ברורה, ביאור הלכה, שער הציון, ופסקי החזון איש, בצורה בהירה ומדויקת, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

לצד זה עסק ר' חיים זללה"ה, בשלל חיבוריו, על מסכתות קטנות, ירושלמי, רמב"ם, ספרי קבלה ועוד – גם בנושאים המורכבים והמסובכים ביותר, שבהבנתם מתקשים גם תלמידי חכמים מופלגים, כמו קידוש החודש, סוגיה המוגדרת כבר בפרקי דרבי אליעזר כ'סוד העיבור', כולל דיונים מעמיקים בסוגיית קו התאריך, שיעורין של תורה ועוד סוגיות רבות מורכבות ו'נידחות' שכמעט ולא נחרשו, והוא הגבר אשר הניף ידו הגדולה לבארן בעומק העיון ולסדרן בבהירות נפלאה, המעידה על עומק ההבנה.

ועל כולנה חמשת כרכי 'דרך אמונה' שאין לומד סדר זרעים בעיון, שאינו הוגה בהם.

אולי דווקא סגנונו הבהיר, גרם לאי אלו מעיינים שטחיים, להחמיץ את עומק דבריו המאירים, לעיני כל מעיין.

אכן, ר' חיים כמעט לא עשה שימוש במונחים לשוניים שונים, המקובלים בעולם ה'לומדות', אך, כידוע לכל לומד, גם החזו"א לא השתמש בשפה זו ולא מחמת היעדר היכרות או יכולת, אלא מתוך גישה הדוגלת בלמדנות 'פשטנית' "והפשוט אלים מכל", החודרת "בעיון נכון ועמוק" לשיתי הסוגיה, תוך "עיון בבירור הכללים והפרטים של כל סוגיה", ומתעלמת מ"רעיונות ומחשבות בדויות לב ומחידושים שאין בהם ממה שנאמר למשה מסיני, או חקר חיצוני בהלכה".

אין מסגרת זו מתאימה לנתח את דרך לימודו של מרנא החזו"א. הרוצה להחכים יכול לעיין בספרו הנפלא של הרב זוין, 'אישים ושיטות' בפרק על החזון איש ובכלל.

אני כמובן לא טוען לזהות מוחלטת של דרך לימודו של ר' חיים, עם דרך לימודו ועומק עיונו המופלא של ה'חזון איש', שהיה כאחד הקדמונים. אך אפשר להצביע על דמיון בגישה העקרונית, בישרות המחשבה, וב"עיון ההלכה הדק היטב", בשונה מאביו ה'קהילות יעקב', שהיה קרוב יותר לסגנון הלימוד הישיבתי. דור דור ודורשיו.

אף את פרטי דרך לימודו ועומק עיונו של ר' חיים לאשורם, אין כאן המקום להציג. אולי חכמי ורבני 'קולמוס' ייטלו על עצמם את מלאכת הקודש, אך בוודאי שבעת אשכבתיה דרבי, אפשר וחובה לומר, כי ר' חיים זללה"ה לא 'רק' בקי הדורות היה, וכי רב גובריה וחיליה בישרות נדירה ובעומק העיון, לצד השתלמותו בכל מ"ח קנייני התורה ועמלו הרב ויגיעתו בתורה לשמה, אשר בזכותה זכה לדברים הרבה וכל העולם כולו כדאי היה לו ורבים נהנו ממנו עצה ותושייה.

תורתו שבה עסק והשתעשע במסירות ובעיון, אחריה השתגע והתלהט באהבת עולם ועליה המית עצמו, "במסירת האישיות ונתינת הלב", וכדברי החזון איש באיגרת, "המיתה שבכאן הוא הנטייה מפשוטו של החיים, לעומקו של החיים, לתוך תוכו של החיים" – מגן לנו, הוא ימליץ טוב בעדנו.

ר' חיים כמעט לא עשה שימוש במונחים לשוניים שונים, המקובלים בעולם ה'לומדות'