בשבועות האחרונים זעו אמות הסיפים,
עקב דיווחים הנוגעים להתנהגויות חמורות ובלתי מוסריות.
הכאב גדול, התחושה הציבורית קשה, והלב מתקשה להכיל את הדברים.
איננו גוף שופט. אין זה מתפקידו של איש מן השורה לחרוץ דין. לשם כך ישנן רשויות מוסמכות שתפקידן לחקור ולדרוש ולברר היטב. ההיבטים הציבוריים ואופני התגובה מסורים להכרעתם של גדולי ישראל ומורי ההוראה.
גם מול חשדות חמורים שמצריכים גינוי והוקעה – אין כל מקום לניהולו של שיח ברשות הרבים בדברים שהצנעה יפה להם, ובאופן שאין הנפש היפה סובלתו.
דיני נפשות אלו צריכים להתלבן במקומות המוסמכים, ואינם עניין לפטפטת שמובילה להלבנת פנים תוך נבירה בפצעי הזולת ושפיכת דמו. כציבור שאמון על תורה והלכה, אנו מחויבים לסגל לעצמנו שיח שעומד בכללי ההלכה. עוול אחד לא יתוקן בעוול אחר, ולא כל האמצעים כשרים בדרך למטרה.
עם זאת, הדברים שפורסמו מצריכים חשיבה מערכתית: כחברה שרוצה לשמור על קדושה, ושואפת ליצור סביבה מוגנת, ומחויבת לצו האלוקי של 'והיה מחנך קדוש' – עלינו לחשוב כיצד לפעול ציבורית למניעתן ולמיגורן של תופעות קשות מסוג זה. כחלק מכך, נדרש ליצור בסיס אמון בין הציבור החרדי למערכות החוק, לצורך מניעת פגיעה וטיפול נכון ואחראי במקרים חמורים.
איננו פטורים מהפקת לקחים אחראית לנוכח מקרים שונים. עלינו לפעול להצבת גבולות ברורים שיהפכו את הסביבה של בנינו ובנותינו למוגנת ובטוחה.
וכגוף תקשורת, מוטלת עלינו שליחות ציבורית להתריע ולסייע בפקיחת העין הנדרשת נוכח סכנתן של תופעות פוגעניות. עם כל הכאב, זוהי שליחותנו הציבורית, ואיננו בני חורין לחמוק ממשימה זו.
מבלי להתייחס למקרה זה או אחר, יש לומר באופן נחרץ וברור, ללא גמגום וללא היסוס: כחברה מוסרית, המחנכת לתורה ויראת שמים ומגדלת את ילדיה לאור צו תורתנו הקדושה 'קדושים תהיו!' – אסור לנו בשום אופן לעצום עיניים או להגיב חלילה בסלחנות כאשר מתעורר חשש שכזה ברשות היחיד וברשות הרבים. מול תופעות מסוג זה, טיוח – אינו בא בחשבון בשום אופן; העלמת עין טומנת בחובה השלכות הרסניות ומזיקות כלפי הדורות שלנו, כלפי דמותנו כחברה, וכלפי היחס לפרט הסובל מהתנהגות בלתי מוסרית שהופעלה כנגדו. דפדוף הלאה לסדר היום מול גילויים קשים – גורם נזק שאינו ניתן להכלה. נזק בזה ובבא, לנו ולצאצאינו.
מול מקרים שכאלו, עלינו לעמוד לצידם של הנפגעים, לתת להם את מלוא הסיוע והאפשרות לשטוח את כאבם. לא לעמוד על דמם, אלא לשמוע את מצוקתם, לסייע להם, ולספק להם הגנה ככל שנדרש. לא להפקיר אותם, וחלילה לא לעצום עיניים ולא לאטום אוזניים. צו השעה הוא לפעול כדי להפוך את המרחב שלנו ושל ילדינו לסביבה בטוחה ומוגנת.
מאידך – וגם את זאת חשוב להדגיש – אל לנו להיות חלק משיח המונים שאינו מתנהל על־פי דעת תורה, ואל לנו ללבן נושאים כאלו במסגרת פרועה וחסרת אחריות מהסוג שנחזה לא אחת.
כציבור, שומה עלינו לתת סמכות ואחריות לגורמים שיהוו כתובת אחראית ושקולה לבירור טענות על פוגענות, ולטיפול נחוש ואחראי במקרים של התנהגות לא מוסרית ופגיעות חמורות. גוף רבני־תורני מהסוג הזה נחוץ גם כדי לברר ולעקור שמועות חסרות יסוד שמופצות ללא אחריות.
ושוב: כהורים, כמחנכים, וכבעלי אחריות על הדור הצעיר, עלינו לעשות הכל על־מנת שבנינו ובנותינו יגדלו בסביבה בטוחה, מוגנת מפגיעות קשות ורעות. ובעניין זה יש לומר – כל פגיעה היא קשה ורעה, בעלת השלכות לכל החיים.
מכאן הקריאה להורים לפקוח שבע עיניים, לעודד שקיפות בין הורים לילדיהם, לדאוג למרחב בטוח ולסביבה משפחתית שבה ילד מרגיש ונוחות מירבית לשתף בכל מה שעובר עליו, ולצייד את ילדינו וילדותינו ביכולת להגיב בזמן־אמת כראוי, בנחרצות ובביטחון, להדיפתם של ניסיונות פגיעה מכל סוג.
אם ההשגחה סובבה שהתעורר שיח בנושא זה – עלינו להפיק ממנו את הלקחים החשובים מכל: להוקיע התנהגות בלתי מוסרית ובלתי הולמת, להגיב באפס סלחנות במקרי פגיעה, להקשיב ולזהות מצוקות מבעוד מועד, לטפל בבעיות באופן אחראי, ובשום אופן לא להעלים ולא לטייח.
כאשר הנושא יטופל מתוך תחושת אחריות ודאגה אמיתית, ניתן לקוות שנזכה לסייעתא דשמיא, כהורים וכציבור. בתפילה כי הקב"ה יערה עלינו רוח טהרה ממרום ויחבוש למכאובינו, ונזכה לקיום הפסוק (תהלים קמד): "אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ".
המערכת
