ימי הניקיונות הם הזדמנות להבריק כל מה שרק חלמנו. אבל רגע לפני שמשפריצים שוב את הנוזל הכחול, כדאי לעצור רגע ולהתבונן
הסימן הראשון הוא 'פתק המשימות' שתולה אם המשפחה על דלת המקרר.
מדובר בדף ארוך במיוחד, בדרך כלל בכתב עגול וצפוף עמוס כוכביות בשוליים, ובו מצוינות כל המשימות שצריך לבצע עד ליל בדיקת חמץ.
אלא שלצערנו, עם ההכנות מגיע גם הלחץ. לחץ טבעי שאולי אפשר להבין מהיכן הוא נובע, אבל טומן בחובו סכנות גדולות. שלום הבית נמצא בירידה, האווירה חמה וקצת חונקת, וטרדות הילדים והמסתעף רק מוסיפים שמן למדורה.
מכל הסיבות דלעיל, מומלץ מאוד למלא את משימות הניקיון באופן מאורגן ככל האפשר. לציין כל משימה מתי ואיך תבוצע, וכן על ידי מי. זה לא רק למען הסדר הטוב, אלא בעיקר כדי להוריד מהראש כמה שיותר מטלות ולהגיע אל החג כמה שיותר רגועים.
וכאן חשוב להדגיש: אף על פי שהניקיונות לפסח הם הזדמנות נהדרת לנקות גם את התריסים, אין שום חובה כזו בהלכה. היות שמדובר במקום שלא הגיע לשם חמץ אי פעם, אין עניין של ממש להשקיע במקום הזה אנרגיות פיזיות ונפשיות.
למעשה, מן התורה מספיק לבטל את החמץ כדי לסיים את כל ההכנות הנדרשות לפסח, וחז"ל הם שתיקנו לעשות בדיקה בחורים ובסדקים שבהם עלול להימצא חמץ (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק ב). זאת אומרת, אדם יכול לחשוב שהוא 'מחמיר' גדול בכך שהוא מתאמץ לנקות גם מקומות שלא נכנס אליהם חמץ, אבל אם בעקבות כך הוא פחות סבלן לבני ביתו – יצא שכרו בהפסדו.
תחשבו על זה: "הכועס – כאילו עובד עבודה זרה" (זוהר בראשית דף כז ע"ב), ואין זו מליצה. רבנו הרמב"ם קבע את הדברים בספרו משנה תורה (הלכות דעות, פרק ב הלכה ג), משום שהכועס מראה חוסר אמונה במה שקרה לו (איגרת הקודש לבעל התניא זי"ע, איגרת כה). נוסף על כך, הכעס מטבעו גורר את האדם לדון את הסביבה לכף חובה, להתרשל בקיום המצוות ולהיות פחות קשוב לצרכים של בני הבית.
בואו נשאל את עצמנו: האם שווה להרוויח עוד תריס מבריק אך להרוס את הבית? הרי החובה לנקות את הבית היא מדברי סופרים, ואילו הכעס מביא לאיסורי תורה. האם זה משתלם?
במקום להחמיר ולנקות את המחסן שאליו בקושי נכנסת בתקופה האחרונה, ודאי שלא עם אוכל ביד, כדאי יותר להחמיר בהלכות 'בין אדם לחברו', לשמור על אווירת השמחה בבית ולשמש דוגמה לאחרים בדרך ההתנהלות הנכונה עם הלחץ של ימי הניקיונות.
כמו כן, אם תשומת הלב תעבור מהילדים לאקונומיקה, עלול לצאת מכך נזק ארוך טווח. אם הבן יסתובב בחוצות קריה כמה שעות, יראה מה שיראה ויעשה מה שיעשה, שום ניקיון לפסח לא שווה את המחיר.
חשוב לנסות לשמור על השגרה שלהם ולא לתת להם תחושה שהם שווים פחות מהכורסה. לא תמיד אפשר להכין ארוחת צהריים מלכותית, אבל צריך לעשות מה שאפשר בשביל לשמור על העולם שלהם שיישאר טהור וזך, לא פחות מהבית.
וכאן אני רוצה לפנות לגברים: נכון שעיקר אחריות הניקיונות מוטל מטבע הדברים על האישה, אבל זה לא פוטר את הבעל מלהציע עזרה בכל דבר שהיא צריכה.
בימים כאלה שהבית כולו על גלגלים, לא ראוי לבעל להשאיר את האישה מאחור ולצאת לעיסוקיו כשהוא לא מעיף מבט לאחור על בני הבית. אם האישה מעדיפה שהבעל ילך ללמוד ולא שיסייע בניקיון הבית – אשריה ואשרי חלקה, אבל הגיוני שהיא תצטרך עזרה בימים טרופים כאלה, וחובת הבעל להיות קשוב לצורכי האישה בכל דבר.
אדם שמשאיר את אשתו לנקות לבד את כל הבית, בעצם מתעלם מהקושי שלה ומתנהג בכפיות טובה. בעל אכפתי ומסור, כזה שאכפת לו באמת מצב הבית שלו – גם הרוחני, גם הגשמי, לא משאיר את האישה מאחור.
סיכת ביטחון / /
הרבה פעמים יהודי רוצה לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, אבל שלא בכוונה הוא מחטיא את המטרה.
זה קורה בלא מעט סיטואציות בחיי היום-יום, והחכמה במקרים כאלה היא לדעת להפריד בין עיקר הדין לבין מה שהוא לא עיקר הדין. כשלא עושים זאת, גורמים ללחצים, למתחים, ובמקום לתקן – נמצאת מקלקל.
אבל יהודי שמאמין בבורא יתברך לא נלחץ. הוא יודע שהכל כתוב בשמיים, ומה שהוא עושה זה רק בשביל ההשתדלות. כן, הוא ישתדל לעזור בבית מה שצריך כמה שצריך, אבל הוא מבין את המקום שלו בעולם. בשונה מאחרים, הוא לא באמת חושב שבזכות הלחץ המיותר הוא ייכנס לליל הסדר רגוע יותר.
לרוב, בן אדם נלחץ במצבים שבהם הוא חושב שיש לו יכולת השפעה על המציאות, לטוב או למוטב. אבל המאמין השלם יודע שהוא צריך רק להתניע את הרכב ולצאת לדרך – ואם יהיו פקקים, זה כבר עניין של בורא עולם. ואם הוא אכן יחליט שבנסיעה הזו יהיו פקקים ותתעכב בדרך – כנראה זה מה שטוב.
אגלה לכם משהו על עצמי. בכל ערב שיש לחץ של שיעורים בערים מרוחקות, אני אומר בתחילת הנסיעה: "בורא עולם, אני השתדלתי לצאת לדרך בזמן, אבל מתי אגיע זו החלטה שלך".
אולי לא תאמינו, אבל במקרים שאני זוכר לחשוב על זה קודם הנסיעה, הכל עובר חלק ואני מגיע בזמן. אבל במצבים שאני מנסה להשתלט על הטבע ולנסות לנסוע מהר מהמותר כדי להגיע בזמן, דווקא במצבים כאלה אני מאחר.
"השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך".
