גילי יקרה,
בשבוע שעבר נכחת בחתונה של אח מתוק של אחד השכנים הקרובים לך, הלומד בישיבה ידועה. נדהמת, כך סיפרת לי, מכמות האלכוהול העצומה שטיילה בעזרת הגברים. בר כיד המלך, בקבוקים שהתרוקנו כלעומת שבאו במהירות שיא. כשראית את הריקודים והקפיצות, שאלת את עצמך: האם מדובר בשמחה לכבוד החתן או באפקט השתייה? רצית לדעת אם הכרתי את התופעה גם בצעירותי.
יהודים שתו תמיד בפורים ובשמחת תורה. במועד השני זה רווח יותר במגזר החסידי בארץ ובקהילות בחו"ל. שני מפגשים, אפשר לומר טראומטיים, עם שכרות, זכורים לי מילדותי. האחד דווקא בשמחת תורה. הייתי אז בת שש או שבע, והאירוע הנורא זכור לי כאילו היה אתמול. חתן התורה של השטיבל שבו התפללנו, שהיה יהודי בעל אמצעים ברמה נדירה מאוד בשנות ילדותי, נהג לערוך בביתו קידוש מפואר – גם בקריטריונים של היום. כטוב ליבו ביין, חמד לצון עם אחד הנוכחים, וכשהאיש נעמד, הרחיק את כיסאו מהשולחן. כשהאורח שלא הבחין בכך ניסה להתיישב, הוא נפל ושבר את מפרקתו. במוצאי שמחת תורה יצאה הלווייתו… את הצער, ההלם והכאב קשה לתאר. כבר אז כילדה קטנה נצרבה בי המודעות לנזקים הגופניים וגם הנפשיים ששתייה מרובה יכולה לגרום.
ולשיעור השני: הייתי תלמידת כיתה ח'. אז לא הייתה כל בעיה לקיים מסיבת פורים בשעות הערב בבית ספר 'בית יעקב' בתל אביב שבו למדתי. ישראל הייתה אחרת, גם תל אביב. כשחזרתי הביתה באוטובוס בשעת לילה לא מאוחרת במיוחד, נתקלתי במראה שלא ראיתי מעולם: אישה שיכורה שדיברה בהתאם ואף סיימה בהשתטחות על הרצפה. הלם. כשאמא פתחה את הדלת והבחינה בזעזועי, הגיבה לסיפורי בזעזוע גדול אפילו יותר: "יהודי שיכור? יהודייה שמאבדת את קדושתה לדעת? בפולין", אמרה נחרדת, "ארץ שטופת אלכוהול, ראינו מראות כאלו, אבל רק אצל הגויים".
נשים שותות? גברים שהופכים את "חייב איניש לבסומי" לאורח חיים כל השנה?
סכנת ההשפעה ההתנהגותית והרוחנית הקשה של האלכוהול, אבדן הצלם היהודי בגלל שתייה, נחתמה בנפשי.
לחדירה של האלכוהול למגזר החרדי, ודווקא הצעיר והישיבתי, התוודעתי לצערי בארצות הברית לפני קרוב לעשרים שנה. שמעתי בעל שמחה המבקש מקרוב משפחתו להכניס במכוניתו לחניה של אולם גדול וידוע בשכונה חרדית, כמה ארגזי משקה. "בעל האולם אסר עלינו להביא משקאות מעבר למה שהוא מספק", הסביר את בקשתו, "כי לדבריו, על טוב ליבם ביין של חברי החתן, הוא משלם לא פעם בניפוץ מראות וחלונות". האמת, נדהמתי. ועוד יותר מדהים שהסיפור יוצא הדופן של אז, הפך היום לתופעה נרחבת בחתונות ומחוצה להן גם בארץ. שמות רבים להתמכרות לאלכוהול: שבת אחים גם יחד, קומזיץ, טועמיה, אירוסי חבר ועוד כהנה וכהנה. בחינה של הגידול במגוון, במכירות, במחירים ובשטח בחנויות היין וכן במחלקות היין והמשקאות החריפים ברשתות החרדיות, מדליקה אורות אדומים.
אומנם אין רע בשדרוג איכויות היין והמשקאות החריפים בהכשרים המהודרים, אבל הכל בתנאי שאנחנו זוכרים את הגבולות. והם קריטיים בימים אלו כשהמדינה כולה בטראומה מתמשכת, כולל המגזר החרדי. לא צריך להרחיב בסיבות ללחצים שאנחנו שרויים בהם, נכון? כל אחד ואחת מאיתנו בסביבתו צריך לצאת למאבק ולא לתת לאלכוהול ולכל התמכרות אחרת לנהל את חיינו.
זמני לחץ הם מגרש פעולה נוח להתמכרויות. חובה להעמיק את המודעות לנזקי האלכוהול בקרב מי שעלול ליפול קורבן. שתייה נכונה, אם היא נדרשת, כמו בפורים, דורשת לימוד.
אדם ניכר בראש ובראשונה בכוסו, אמרו חז"ל ולא במקרה. כמה בחורי ישיבה שהשתכרו במהלך איסוף תרומות בפורים, לא היו מעיזים להסתכל על עצמם בראי, אילו היו רואים איך נראו ואיך התנהגו כשהאלכוהול ערפל את ההיגיון והאנושיות שלהם?
דווקא לכם הצעירים, יש כוח גדול כל כך בבתי הכנסת, בשטיבלך, בכוללים, בסמינרים, בשיעורים ובמקומות העבודה, להעלות את המודעות ולהילחם בתופעה. לתמיכה ולפעילות החברתית יש כוח עצום להחדיר את אימת הנזקים, הצורך והאופן של זהירות מאלכוהול. כאמור, כאשר צריך לשתות, יש כללים.
פורים מלא בשמחה אמיתית.
***
סבתא אומרת, סבתא יודעת
דברים שרואים מכאן לא רואים משם. כפי שכבר למדת, כמו יין משובח אני משתבחת עם הגיל. בין השאר למדתי הודות לגיל, שהבריאות והשמירה עליה הן נושא מרכזי בעל היבטים רבים, מה שקשה מאוד בדרך כלל להעביר לבני נוער, ואפילו לבני עשרים-שלושים.
צריכת אלכוהול מופרזת דווקא בקרב בני נוער מסוכנת במיוחד ועלולה לגרום לנזקים גופניים, מוחיים והתנהגותיים ארוכי טווח. חלקם הנכבד בלתי הפיכים: פגיעה בהתפתחות המוח, פגיעה בכבד, בלב, התמכרות על כל היבטיה, אפילו הגדלת סיכון לסוגי סרטן מסוימים. וזה רק חלק קטן מרשימה ארוכה. לא רוצה להרוג לך את מצב הרוח האדרי, רק חשוב לא לשכוח לשאול את עצמנו: האם מצב רוח מרומם מלאכותי שיוצרת השתייה חסרת הגבולות, שווה את נזקיה האדירים?
