לא שררה; תכל'ס

הגיע הזמן לשאול את השאלה: האם תפקידים בממשלה עדיפים על עבודה למען הציבור?

במשך שנים רבות נטתה העסקנות הציבורית החרדית לומר שיש לקחת תפקידי ביצוע מיניסטריאליים על מנת להביא כמה שיותר הישגים לציבור החרדי. גם כשלא נלקחו תפקידי שרים, מצאו דרכים אחרות לקבל משרדים ממשלתיים על ידי סגני שרים במעמד שר, או ראשות ועדות חשובות ומשפיעות, כמו ועדת הכספים ואחרות. יש בכך היגיון רב, כי הפוליטיקה היא מקצוע של 'כוח לתת וכוח לקבל'. אם אין לך סמכות לתת לזולת, כיצד תבוא לבקש ולקבל נדבות?

בחצי השנה האחרונה, הופיע לפתע מנסור עבאס וסיעת רע"מ של האחים המוסלמים, והציג משנה פוליטית חדשה. מה סוד ההצלחה של מנסור עבאס? את התשובה לכך יש למצוא קודם כל בעובדה שזו ממשלת 61. אבל גם בדרך החדשה שמציג עבאס: לא עוד תפקידים ומשרות רמות דרג, אלא אמירה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: באנו לסייע לבוחרים שלנו, ואנחנו מבקשים תוצאה מעשית. תהיה לנו? נשב בקואליציה, לא תהיה? נעזוב. אין לנו מה להפסיד.

מנסור עבאס לא עטף עצמו בסוללת עוזרים ויועצים. הוא נשאר ח"כ פשוט מהשורה. בקושי סגן יו"ר כנסת ויו"ר ועדת הפנים. את מלוא ההישגים הוא רשם לטובת ציבור בוחריו. הישגים בעלות אדירה של עשרות מיליארדי שקלים. כוחו בחולשתו ובחולשת הממשלה. עבאס לא חיפש דיבורים, שתדלנות, צינורות והשפעה. הוא רצה תכלס. כסף ביד ובמזומן עבור צורכי בוחריו, חשמל בשטח והפסקת נטיעות בנגב.

כאשר הממשלה חוטאת לדעתו של עבאס למגזר הערבי, הוא נעמד על שתי רגליים וקורא: "או שאתם חוזרים בכם, או שאני פורש". שום דבר אישי לא ישתנה בחייו הפרטיים אם יפרוש מהקואליציה. גם החשש הציבורי שפרישתו תגרום לזעזוע פנימי במפלגה או בסובבים אותה, כלל לא קיים. הוא מלכתחילה בחר להישאר מחוץ למשחקי השררה. מה לו עם כל זה?

בדרך הזו, הפשוטה כל כך אבל הגאונית, הצליח עבאס להשיג תקציבי עתק לציבור בוחריו; פי עשרים מהישגי הנציגות החרדית בימי ממשלת ה-61 עם נתניהו. עבאס מדבר בקול ברור ואחיד. קול שאינו מתחשב כלל בתפקידים ומעגלי שליטה. כך הצליח עבאס לעצור את הנטיעות בנגב.

מה שלצערנו לא הצליחה השמיטה לעשות, הצליח לעשות מנסור עבאס. הוא הסביר לראשי הקואליציה, שהצמחים בשטח של אל-אטראש, עלולים לעלות להם בנפילת הממשלה ולשלוח אותם לארץ גזירה. עד מהרה עשו מקבלי ההחלטות סיבוב פרסה מרשים, וחזרו בהם. באותה דרך הצליח עבאס, לחבר את רבבות המתיישבים הבדואים לחשמל. מדובר במהלך מדהים, שאף אחד אחר לא הצליח לעשות אותו לפניו. לא עבור יהודים ולא עבור ערבים.

התזה החדשה שמציג מנסור עבאס, משנה לגמרי את כללי המשחק. כמובן שלא עלינו מוטלת המלאכה להכריע כיצד לנהוג הלכה למעשה, השמורה אך ורק לרבותינו שליט"א. אבל עלינו לבחון אותה היטב בשבע עיניים. זה אולי מתאים יותר לממשלת 61. ממשלה גדולה יותר, אינה תלויה בנו. אך ככל שהחובה מוטלת עלינו, להתבונן בהצלחות פוליטיות אפשריות, זו הדרך המוכחת ביותר בעת הזאת. "מאויביי תחכמני מצוותיך".

דווקא כאשר אוחזים בהגה השלטון, בדמות משרד כזה או אחר, הפחד מפני איבודו הוא רב. לא בגלל החשש האישי, אלא ברמה הציבורית. מי שהצליח לקבל תפקיד משמעותי בממשלה, לא ימהר לעזוב אותו. הוא ישאל את עצמו שוב ושוב, האם אכן כדאי לו לפרוש מהקואליציה במחאה על עוול כלשהו שנעשה לבוחריו, או שעדיף לבלוע את הגלולה המרה? שאלת מחיר ההפסד הופכת משמעותית מאוד, ככל שחשיבות התפקיד עולה במדרג.

עלינו לשקול את האפשרות, ככל שיתקיימו מו"מ להקמת ממשלה, להסביר כי אין מבקשים שום תפקיד לעצמנו. אנו דורשים אך ורק הישגים עבור המגזר אותו אנו מייצגים. הישגים ישירים. כאלו שאפשר ללכת איתם למכולת, לא תפקידים על הקרח.

הכותב הוא חבר הכנסת ויו"ר סיעת יהדות התורה מטעם מפלגת אגודת ישראל