להשתנות נכון

על מנת להגיב נכון צריכים להיות גמישים ומוכנים להפתעות

את הסיפור הבא שמעתי מאדם שאני מכיר באופן אישי:

"כשהייתי ילד, הייתי שומע לא פעם מתחת לבית שלי בבני ברק שדברים אינם כשורה, גם אם לא הבנתי מה זה בדיוק. רק כשגדלתי נאמר לי שאלו היו שתי משפחות עברייניות שהשתמשו בחצר האחורית של הבניין על מנת לבצע את זממן. מסתבר שהמבוגרים שסביבי ידעו היטב ממה שמתרחש, אבל מעולם לא חשבו להזעיק משטרה".

הסיפור הזה אולי נשמע קיצוני, אבל למרבה הצער הוא לא יחיד מסוגו. הוא הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי בעבר מקרובת משפחה על חברה שלה שהתגוררה בשכונה חרדית. ביחידת דיור בבניין שבו היא גרה התגורר גם זוג צעיר, שכלפי חוץ היו נראים נורמליים לגמרי. יום אחד היא מצאה את האישה הצעירה במצוקה אמיתית.

גם כאן, התברר לה שהשכנים האחרים היו מודעים למעשה, ושמדובר היה באירוע שבשגרה. כשהיא שאלה אותם למה הם אף פעם לא דיווחו על כך למישהו, הם השיבו שחששו מאיסור לשון הרע. על איסור 'לא תעמוד על דם רעך' הם פשוט לא שמעו. כנראה שלחשש מהאיסור נלוו חששות נוספים, כי כאשר אותה שכנה הזעיקה את המשטרה הם ניסו לסייע לבעל להימלט. אני יכול להביא עוד לא מעט דוגמאות על אותה דרך, אבל נראה לי שקלטתם את הכיוון הכללי.

הציבור שלנו משופע בחסד, באכפתיות ובאנשים בעלי יוזמה, אבל איכשהו – לא פעם קורה שכאשר מגיע לפתחנו מקרה שדורש עזרה ראשונה – ישנו פער קיצוני בין התגובות של האנשים; בעוד חלק יגלו יוזמה ויפעלו כמו שכל בר דעת מבין שצריך לפעול, אחרים פשוט יגיבו בצורה לא נכונה, או שלא יגיבו כלל. למעשה, בחלק לא מבוטל מהפעמים הם אפילו לא יעלו על דעתם שעליהם לנקוט בפעולה, או שלא ישימו לב שמשהו חריג.

לא צריך להרחיק לכת לסיפורים מהסוג המתואר לעיל. כל אחד יכול לחשוב לעצמו האם פעם הוא נתקל במישהו שהיה זקוק לעזרה, אבל הבחין בכך רק כשכבר היה מאוחר מדי, או שהוא מאלו שתמיד ידעו להושיט יד כשהיה צריך. ישנו ספקטרום רחב של מודעות סביבתית ונכונות ליטול יוזמה לטובת הזולת, וכולנו צריכים לחשוב האם אנחנו נמצאים בקצה הטוב ביותר שלו, או שיש לנו להיכן להתקדם.

הנקודה המעניינת היא שאלו שנהגו באדישות או אפילו הגיבו בצורה לא נכונה לא תמיד נתפסים בהכרח כאנשים רעים, או אפילו כלא-אכפתיים. מסתבר שבהקשר הזה לא די ברצון לעשות טוב לאחר או ברמת העניין שאנו מביעים כלפיו; ישנה תכונה חמקמקה אחרת שגורמת לאנשים מסוימים להגיב נכון, ולאחרים להגיב באופן שגוי.

ייתכן שהתופעה הזו נעוצה במוכנות שלנו להפתעות; בשאלה האם אנו מסוגלים להתמודד גם עם מצבים של חוסר ודאות, ספקות או תרחישים לא צפויים.

לאדם שניחן בגמישות המחשבתית הראויה ובמוכנות להיות מופתע, יש סיכוי גבוה יותר לשים לב שמשהו לידו חריג ואינו כשורה, ואדם שמסוגל לגלות גמישות בתקשורת שלו עם הסביבה ובאורח החיים שלו – יהיה מסוגל גם לקבל החלטה לעשות צעד לא-רגיל אם כך יהיה מתבקש לעשות.

במובן מסוים הגמישות הזו היא מהדברים שאצל חלקנו חסרים במיוחד. אנחנו רגילים לחיות בצורה כזו שבה אנחנו יודעים מראש מה עלינו לחשוב, כיצד עלינו להתנהג ובאיזה מסלול חיים צריך לצעוד. בתוך התבנית המושלמת הזו ישנו מעט מאוד מקום להפתעות ולשינויים, והתוצאה היא שישנו מעט מאוד מקום לגילויים של גמישות בחיים. אולי מעט מדי.

אם יש דבר שחוזר על עצמו בתקופה האחרונה שוב ושוב, הוא שאין דבר חסר תוחלת יותר מלנסות לאחוז בשגרה, בהרגל ובאורח החיים המוכר בכל הכוח. זה פשוט לא עובד; ומבט מפוכח לעתיד הלא-רחוק מלמד שעוד נכונו לחברה שלנו לא מעט שינויים שעלינו להתרגל אליהם ולדעת להגיב להם כראוי.

בשביל יהודי מאמין, כאשר תופעה כזו חוזרת על עצמה שוב ושוב זה צריך להתפרש כאמירה ברורה של הקב"ה, ובשביל יהודי ירא שמים קריאה מהקב"ה היא תמיד קריאה להשתנות לטובה, ולא להמשיך באותה הדרך כמצוות אנשים מלומדה.

השאלה שעלינו לשאול את עצמנו אינה האם עלינו להשתנות, אלא כיצד והיכן עלינו להשתנות, ולהתפלל שנעשה את זה בצורה הנכונה.

בשביל יהודי מאמין, כאשר תופעה כזו חוזרת על עצמה שוב ושוב זה צריך להתפרש כאמירה ברורה של הקב"ה