לומר את הדבר הנשמע

כלל ידוע במלאכת ההסברה הוא, שהסברה נמדדת רק בדבר אחד: כיצד היא מתקבלת. האם הצליחה לשנות תפיסות עולם, להטיל ספק או לפחות להעניק זווית נוספת לצד השני, או לא.

לכישלון בהסברה סיבות רבות, והבולטת שבהן היא: לחשוב כמו חרדי, ולדבר אל חילוני.

אין צורך להתנצל על כך שאני חושב כמו חרדי, כזה אני. אבל אם אציג את תפיסת עולמי כפי שהיא בפני החילוני המצוי, הוא יקבל אותה כהתרסה לעומתית, כקריאת תיגר, כעמדה בלתי רציונלית של אדם שלא ניתן לחדור אל מוחו.

לעיתים, בטקטיקות שונות, נוכל לגרום לו לאבד את המילים ולשתוק. אך שיהיה ברור – זו אינה הצלחה. זהו כישלון מפואר. הכעסים המפעפעים יופנו בסוף נגד הציבור החרדי, וצריך להזכיר זאת: אנחנו עדיין מיעוט חסר כוח בתוך רוב חילוני בעל שליטה מוצקה על כל תחומי החיים שלנו.

כשאני בא לדבר עם חילוני, אני צריך להתחבר אל השקפת עולמו. להסביר לו מדוע הדבר שאני עושה הוא נכון גם על פי משנתו שלו. כיצד הוא מסוגל להזדהות עם זה גם כלא-דתי, אך עדיין כיהודי.

מסיבה זו כה כואב לראות את ההתנהלות הרווחת בקרב רבים בציבור החרדי מאז פורסמו תוצאות הבחירות. חברים, לא "ניצחנו" פה אף אחד. ארבע השנים הקרובות, יסתיימו בסוף. אבל בניגוד אלינו, במחנה השמאל מערכת הבחירות של 2027 התחילה במלוא עוזה. ובעניין הזה, חלק מאיתנו ממש עוזרים להם.

ההצהרות הפומביות על כספים קואליציוניים עוד לפני שנחתם משהו, הן אומללות ומסייעות להציג אותנו –  שלא בצדק –  כסחטנים. הנה, טרם ברור עם הגדלת קצבת האברכים תצא לפועל, אולם הנזק האדיר כבר נעשה, וגם אם בסופו של דבר המלגה תקטן.

***

כך גם ביתר הדברים.

שיהיה ברור: בשל גודלו היחסי באוכלוסייה, לציבור החרדי מגיע בערך פי עשרה ממה שהוא מקבל היום. ביושר, וגם מספסלי האופוזיציה. אולם צריך לעשות בידול חד בין מה שעושים הפקידים, לבין מה שאומרים המסבירנים.

הציבור החילוני כבר התרגל לפחד מהחרדים. זו עוולה תקשורתית שבושלה במשך ארבעה עשורים על ידי מוחות זדוניים וכישרוניים, אבל היא קיימת. וזו תהיה איוולת להתעלם ממנה. אסטרטגיית ההסברה בעת שכזו, כאשר הציבור החילוני חש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו היא: אנחנו לא נושכים, אנחנו נמשיך את הסטטוס קוו, לא נפגע בכם ונעניק לכם את מלוא הזכויות. נשפר את מצבכם מול מה שהיה כאן קודם.

כך נהג הציבור החרדי בשנת תשס"ג, כשהרב אורי לופוליאנסקי נבחר לראשונה כראש עיר חרדי לבירת ישראל. החרדה שככה מהר מאוד, וכולנו זוכרים את השנים היפות שהיו אז, לכולם.

כך, בשקט, הרחק מאור הזרקורים, ימשיכו נבחרי הציבור ושלוחי דרבנן לסייע לציבור החרדי לקבל את המגיע לו ביושר.

הכותב הוא פובליציסט ומרצה בתחום זהות יהודית