לחשב הסתה מחדש

וגם: מה הייתה העבודה של ר' יצחק נחשוני ז"ל?

1.

המבצע הצבאי הקצר והמוצלח הצליח לאפס את סדר היום הציבורי במדינת ישראל. מה שרגע לפני המבצע היה נדמה לנו כנושא החשוב ביותר (ההצלחה המרגשת וההיסטורית של הילולת מירון למשל), הפך להיות שולי החדשות, אם בכלל. 'מגן וחץ' העניק לתקשורת הזדמנות לעשות אתחול מחדש לסדר היום. למה לדבר על יוזמת 'מרתון דרכון' של שר הפנים החדש משה ארבל, אם אפשר לדבר על כספים קואליציוניים שמוזרמים לחרדים (במקום לחתולים)? אני רק מדמיין איזו חגיגה תקשורתית הייתה פה אם הממשלה הקודמת הייתה מודיעה שתוך ימים ספורים משבר הנפקת הדרכונים מאחורינו. לא היה ח"כ בימין שלא היה נשאל אם הוא מברך על כך. אבל עכשיו זה לא הנושא. אפשר לחשב הסתה מחדש ולשכנע את כולם שהנושא הוא שוב השוד חרדי של הקופה הציבורית. צמד המילים 'קרן הארנונה' של משרד האוצר, נשמע בציבור כמו 'קרן ההסעות' של ה'חינוך העצמאי'. גם אם הכלכלנים יסבירו שמדובר ביוזמה ישנה שנרקמה במסדרונות משרד האוצר והיא בכלל מושתתת על ארנונה עסקית, עדיין, הנרטיב התקשורתי יטפטף ש'מגזרים קרובים לשלטון' (מתנחלים וחרדים) ייהנו מהכסף של הישראלי העובד.

2.

רק להסביר במה מדובר: עסק הפועל בעיר מודיעין למשל ומעסיק נשים חרדיות ממודיעין עילית הסמוכה. הארנונה היקרה שלו מופרשת לקופת העירייה (מודיעין. בלי עילית). האם דמי הארנונה מסוג זה בהכרח שייכים לתושבי העיר מודיעין? את השאלה הזאת שואלים כבר תקופה ארוכה. לא בקופת העיר. בקופת המדינה. זה נושא לוויכוח כלכלי הכי לא מגזרי. ההכרעה, לפי התוכנית החדשה, היא שהחל מגובה מסוים, הכסף שייך למדינה ולא לעירייה. אלא שאף הפסקת אש לא תעצור את הארטילריה התקשורתית שלא מחמיצה הזדמנות לקשר בין כסף-חרדים-מתנחלים.

"כעת בוועדת הכספים דנים על 'קרן הארנונה'", שיתפה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מחדר הוועדה בתחילת השבוע. "אז בואו אני אספר לכם משהו: מדובר בלקיחת כספים מרשויות מקומיות מבוססות והעברתם לרשויות מוחלשות. זו עוד דוגמה לחוסר השוויון שהממשלה מקדמת. זו לא 'קרן הארנונה', זו קרן להונאה וגנבה מאזרחי ישראל". רגע, זה לא בדיוק הפוך? אם עיריית הוד-השרון משלשלת לקופתה את מלוא גביית הארנונה היקרה של מקום העבודה שאליו נוסע מדי בוקר מתנחל מהיישוב אלקנה (20 דקות נסיעה), זאת לא דוגמה לחוסר שוויון והונאה וגנבה מאזרחי ישראל? איך נסתכל על אברך חרדי מבני ברק, לו היה מספר לכולם שהוא תורם המון לכלכלת המדינה, כי בעיר שבה הוא גר יש מפעל ענק של קוקה-קולה? מצחיק, נכון? אז ככה נראה הערבוב בין ארנונה לעסקים לארנונה למגורים.

סליחה שבכלל התייחסתי לח"כית לא חכמה. מה לעשות שהציטוט המטופש שלה הוא הדעה הרווחת. העיתון 'כלכליסט' פרסם השבוע מאמר מנומק: "תעלול 'קרן הארנונה' מצטרף לכספי השיא הקואליציוניים, לתלושי המזון של שס ואריה דרעי ובמידה רבה גם להפיכה המשפטית-משטרית. בכולם ממשיכה הממשלה לפעול בניגוד לאינטרס הציבורי הרחב; בכולם נמשכת ההטיה לכיוונם של מתנחלים וחרדים".

הכרת הטוב מיוחדת ומאוד ספציפית פיתחתי השבוע כלפי יוגב גרדוס, ראש אגף התקציבים באוצר. גרדוס שייך למה שנקרא 'פקידי האוצר', אלה שמושכים בחוטים אבל לא נמצאים בחזית לחטוף את האש. באין ספור החלטות אחרות שגרדוס הוביל, ייתכן שהוא בכלל האיש הרע בחשבון הבנק שלי. אבל השבוע הוא החליט לצאת לחזית, להתיישב מול המצלמות ולומר את האמת בנושא, ועל כך תודתי. הנה: "לא איש דברים אנוכי. אני כ־15 שנים במשרד ואני לא זוכר רפורמה שהשיח הציבורי והכלכלי לגביה עבר מתמיכה נלהבת להתנגדות נחרצת במספר קצר של חודשים. אני אישית מציג את הרפורמה הזאת בכנסים זה שלוש שנים. אני תומך נלהב שלה. בעבר הייתי מקבל בכל כנס שבחים מכלכלנים. כל העיתונות הכלכלית תמכה בצעד. לכן אני קצת מופתע מהשינוי החד הזה".

הבנתם? לקשר בין החרדים לקרן הארנונה מופרך כמו לקשר בין החרדים לקרן הארנונה.

מבט

היה לי קשה עם המילה 'העיתונאי' שהוצמדה לשמו של 'ר' יצחק נחשוני ז"ל' בהודעה על פטירתו. למה? אני מתבייש במילה הזאת? חלילה. נחשוני הוא אחת ההוכחות הטובות לכך שהעיתונות היא עבודה שמכבדת את בעליה. אבל מי שזכה להכיר אותו בבית הכנסת צאנז בפתח תקווה, מי שזכה להכיר אותו בחיק משפחתו (צמד המילים 'איש משפחה' לא מספיק בשביל לתאר את יצחק בחיק משפחתו), מי שזכה להכיר אותו כשכן של המרכז הרפואי 'בילינסון', ולמעשה של כל הבאים בשעריו, מי שזכה להכיר אותו בשולחן שבת (נטול פוליטיקה. אני זוכר שברגע הראשון התאכזבתי משהו, עד שהחלו הזמירות) ומי שזכה להכיר אותו בהשתפכות הנפש בסעודת פורים, מבין שהמיתוג 'עיתונאי' רחוק מלהקיף את אישיותו. ומה כן בלט אצלו כעיתונאי? הפרגון. בכל פעם שפגשתי אותו הוא פרגן. כשהטור שאתם קוראים החל להתפרסם כאן בעיתון, הופתעתי לקבל ממנו שיחת טלפון שבה הביע את התרגשותו מהקידום האישי שלי ומכך שאנחנו כותבים באותו עיתון (הוא יכול להיות אבא שלי). אישית, התרגשתי מאוד מהמחמאות שלו. רק ביום שני השבוע הבנתי שהנפטר עבד בלפרגן לכולם. המילה 'פרגון' חזרה על עצמה בכל הספד שנכתב או נאמר עליו, ולא רק מחברים למקצוע. בדרך ללוויה שמעתי את המוזיקאי ירון בר מספר, שכשהוציא את השיר 'להתחבר לצדיקים', יצחק נחשוני התקשר אליו להגיד לו שהוא נגע בו. הרב אלחנן שרון, גבאי בית הכנסת שבו התפלל ר' יצחק ז"ל, שיתף בדברים מרגשים שכתב לו במוצאי חג הפסח תשע"ז, לאחר העבודה הקשה של ניהול חג בבית הכנסת. תקראו את זה ותגידו אם זה 'הרגשים' (במלעיל) של עיתונאי:

"אינני נוהג לחלוק את רגשותיי האישיים עם אחרים, אבל מאחר שהפעם הם עולים על גדותיהם, ובטוחני שכך זה גם אצל שאר חברי הקהילה המכובדת שלנו, אני מוצא לנכון לחרוג מדרכי. כוונתי לכל ימי החג שעברו עלינו יחד בהתעלות ובתחושה שנמנינו עם 'משפחה' אחת בעבודת הקודש לענפיה, כפי שנידרש לעשות, אם ירצה השם, לכשנקריב את הזבחים ואת הפסחים".

תודה יצחק. תודה שנתת לנו להרגיש חלק ממשפחה בעבודת הקודש שלך. נעמת ופרגנת לנו מאוד.