אלי פלאי
ט"ז חשון התשפ"ג
הצלחת המפלגות החרדיות בבחירות מייצרת הזדמנות חד-פעמית להסדרת הזכויות של הציבור החרדי בחשיבה אסטרטגית ומערכתית, שתייתר את התלות בסיטואציה הפוליטית המתחלפת
התוצאה המרשימה שהשיגו המפלגות החרדיות בבחירות האחרונות, משקפת את הרצון המובהק של כל בוחר חרדי בסיומה של האפליה המערכתית כלפי הציבור החרדי. העלייה התלולה באחוז המצביעים החרדיים נזקפת בין היתר לזכותה – או לחובתה – של הממשלה היוצאת; ממשלה שהציבור החרדי לא היה שותף לה, ורבות מפעולותיה התעלמו מצרכיו של הציבור החרדי או אף נועדו לפגוע בו מסיבות פוליטיות.
הבחירות עבור הציבור החרדי – אינן משחק פוליטי; בשיטה הפוליטית הקיימת, זהו אמצעי מרכזי להשגת זכויותיו הבסיסיות של האזרח החרדי בדיור, בחינוך, בכיתות לימוד לילדים, בתעסוקה וברווחה. היעדר כוח פוליטי חרדי – מתורגם באופן אוטומטי לשלילת זכויות יסוד של האזרח החרדי.
מאז עלייתו של מנחם בגין לשלטון בשנת תשל"ז (1977), היוו המפלגות החרדיות חלק מהשלטון, בהפסקות קצרות. למרבה הצער, בכל התקופות הללו הסתפקו נציגי המפלגות בגישה שתדלנית, שמלקטת את הפירורים ומבקשת את חסדיהם של ראשי הממשלה, השרים הבכירים ופקידי המשרדים הממשלתיים. פעמים שהזכויות הושגו באמצעות שליטה במשרדי הפנים והשיכון, כהונה בראשות ועדת הכספים ועוד.
במשך כל השנים הללו נאבקו הנציגים החרדיים להשגת תקציבים בעבור עולם התורה, החינוך והרווחה. הבעיה נעוצה באופי השתדלני, קצר המועד, שנשאה הפעילות הזו: היא נשאה פירות כל עוד היו המפלגות החרדיות קרובות למוקדי השלטון – וקרסה לחלוטין בתקופות של יובש קואליציוני או שממה אופוזיציונית. גם בשנות הקואליציה – הזכויות הבסיסיות הללו הושגו דרך הסכמים קואליציוניים, בקשות, איומי פרישה ואי תמיכה בהצבעות, מאמצים ורישומים עקיפים. הבעיה והקיפוח נותרו בבסיס.
זוהי אפוא נקודת התורפה של הפוליטיקה החרדית – התלות המוחלטת בין הסיטואציה הפוליטית הרגעית לבין חייהם ומחייתם של מאות אלפי משפחות חרדיות.
בעשור האחרון כיהנו במדינת ישראל שתי ממשלות שהחרדים לא היו חלק מהן. את שתיהן זוכר הציבור החרדי בשל העובדה שהתוצאה הישירה הייתה פגיעה ישירה בכיסו ובזכויותיו של האזרח החרדי. תקופה אחת הייתה בשנת תשע"ג (2013), אז קיצצה ממשלת נתניהו-לפיד-בנט בתקציבי עולם התורה.
זה גם מה שקרה בממשלה היוצאת, שאותה בילו המפלגות החרדיות באופוזיציה. מכיוון שהזיכרון הציבורי אינו כה קצר – אין צורך לפרט את הקושי שספג הציבור החרדי בחיי היומיום שלו בשל כהונתה של הממשלה האחרונה.
ניקח לשם דוגמה את 'גזירת המעונות' שהוביל אביגדור ליברמן, שר האוצר היוצא. המזימה שלו – שהוקפאה לפי שעה על ידי בג"ץ – הייתה מזיקה לכלכלת ישראל, לא פחות משהיא הציקה לאימהות חרדיות. העובדה ששר אוצר ושרת כלכלה יכולים לשחק בקריטריונים באופן שישלול זכויות מאֵם חרדית לשלוח את ילדיה למעון – מוכיחה את עוצמת האבסורד.
כאשר שר אוצר מונע מאלפי אימהות חרדיות את הזכות לסבסוד במעונות יום עבור ילדיהן, הוא בעצם מונע מהן להשתלב במעגל התעסוקה. אילו המזימה הייתה יוצאת לפועל – היא הייתה גורמת לאלפי נשים חרדיות לעזוב את מקום עבודתן והפגיעה הייתה לא רק במשקי הבית החרדיים אלא בכלכלה הישראלית כולה.
השיעור הקצר שקיבלנו בתקופת הממשלה היוצאת – עמד בבסיסה של תחושת הבהילות שאפפה את כולנו בבחירות האחרונות, זאת מתוך הבנה ברורה שאסור להפקיר את הזירה ולהותירה ללא מענה. כך קיבלנו את התוצאה המרנינה של קרוב לשני מנייני נציגים חרדיים בכנסת הבאה.
מעבר לפגיעה בעולם התורה והחינוך החרדי, ומעבר לכאב הכלכלי שחשות רבבות משפחות חרדיות – תהליך זה אף שוחק עד דק את האמון במערכות השלטון. המסר שמעבירה השיטה הזו לציבור החרדי היא: ללא מאבקים פוליטיים – אתם משוללי זכויות אזרחיות. שוב ושוב מגלה הציבור החרדי שכאשר נציגיו מבלים באופוזיציה – ילדיו לא יזכו להוספה של כיתת לימוד או לשיפוץ הכביש הקרוב לבית.
בעולם פוליטי מתוקן – אופוזיציה היא חלק אינטגרלי מהמשחק הפוליטי. ניתן לשרוד תקופה כזו ואף להתחזק ממנה – כפי שמפלגות נכבדות צועדות בימים אלו בראש מורם לאופוזיציה ולא חשות שזהו סוף העולם. רק עבור הציבור החרדי – אופוזיציה היא מכת גרזן קטלנית בתחום צורכי היסוד וזכויות האזרח. האם עלינו להשלים עם מצב אבסורדי שכזה?!
את הפרדיגמה המעוותת הזו – חייבים לשנות מהיסוד. כעת ההזדמנות לכך.
*
אבקש לשתף את הקוראים בסיפור אישי, שאותו חוויתי במסגרת תפקידי כיו"ר 'המכון החרדי למחקרי מדיניות'. בשנים האחרונות שקדנו על הכנת תוכנית מקיפה למסלולי לימודי הייטק בסמינרים החרדיים, ברמה הגבוהה והמקצועית ביותר, ותוך שמירה על הגבולות הרוחניים וההלכתיים בתוך החממה הסמינרית.
לצד התמיכה הרבנית – התוכנית הוכנה בשיתוף פעולה עם בכירי תעשיית ההייטק בישראל, בכירים לשעבר ביחידת המודיעין 8200, אנשי ממשל ואקדמיה. כולם בירכו על התוכנית שתכניס אלפי עובדות הייטק חרדיות מוכשרות אל השוק שמשווע למוחות יצירתיים. יודגש: זוהי לא תוכנית שנועדה להיטיב רק עם המגזר החרדי – אלא אף נוצרה כדי לתת מענה למחסור המשווע בעובדים מוכשרים בתעשיית ההייטק בישראל. כמובן, יישומה של התוכנית היה עשוי גם לשנות לטובה את פניה של הכלכלה הישראלית.
גם חברי כנסת חרדיים הצטרפו ליוזמה, אלא שאז הם החלו להיתקל באותן חומות פקידותיות פרוצדורליות ובלתי עבירות. במקרה הזה, גישת השתדלנות – שפעם מצליחה יותר ופעם פחות – הצליחה פחות.
דוגמה נוספת – היא מצוקת הדיור האקוטית בציבור החרדי. ההשלכות של חוסר תכנון ארוך שנים הגיעו בדמותם של זוגות צעירים שנאלצים להתגורר במחסנים ובעליות גג תמורת סכומי עתק, משפחות שקורסות תחת עול של משכנתא בלתי אפשרית, ותמונה עתידית קודרת שמדירה שינה מעיני כולנו.
בשנת תשע"ו (2016) הוכנה ב'מכון החרדי', בשיתוף עם משרד הבינוי והשיכון, תוכנית אסטרטגית לדיור. זיהינו את הצורך בבנייתן של כמאתיים אלף יחידות דיור עד לשנת 2035 עבור זוגות צעירים מהציבור החרדי. התוכנית לא התמקדה רק בהשגת קורת גג לאלפי משפחות – אלא אף לקחה בחשבון את הקרבה לצירי תנועה ראשיים שמובילים למרכזי תעסוקה במרחק נסיעה סביר. זו הייתה תוכנית מושלמת – הן עבור הציבור החרדי, והן עבור מדינת ישראל. היא קודמה, בין היתר, הודות למעורבות הקואליציונית של המפלגות החרדיות ושליטתם של שרים חרדיים במשרדי השיכון והפנים.
התוכנית האמורה הוכנה במשך שנים של חשיבה מקצועית, בשיתוף פעולה עם הגורמים הבכירים בענף הדיור והתעסוקה, ואומצה על ידי הממשלה. כחלק מכך תוכננה הקמתן של שתי ערים חרדיות בשני העשורים הבאים – אחת מהן באזור קריית גת-מערב.
ואז התחלפה הממשלה. שר הבינוי והשיכון היוצא, זאב אלקין, החליט לשנות את הייעוד של התוכנית ולהפקיעה מהציבור החרדי. למה? כי החרדים לא בקואליציה, אז אין מי שיתנגד ויסכל. לנו, הציבור החרדי, נותר רק לזעוק בחוסר אונים. מאבק שהובילו חברי כנסת חרדיים בוועדה המחוזית, כשהם נעזרים בחוות דעת שהפקנו ב'מכון החרדי' – הצליח להקפיא לפי שעה את ביטול התוכנית.
והדוגמאות רבות מספור. בשנה האחרונה, מאות אלפי חרדים חשו את המציאות הזו בכיסיהם, בכיתות לילדיהם, בתחבורה הציבורית, כמעט בכל תחום.
*
בימים אלה נפתח המשא ומתן הקואליציוני. זה הזמן להניף תמרור גדול, ולעצור אחת ולתמיד את הרוטינה הבלתי הגיונית הזו. אין לציבור החרדי פריבילגיה להמשיך את הגלגל הזה. אסור לנו להנציח מצב שבו זכויות היסוד של כל אזרח חרדי תהיינה תלויות בסיטואציה פוליטית משתנה.
הקדנציה הבאה, חייבת להביא לסוף 'עידן השתדלנות' ולפתיחתו של עידן חדש בתכנון מערכתי, מובנה, מתוך אסטרטגיה לטווח הרחוק. כפי שהסברנו, זו לא רק טובת הציבור החרדי, אלא טובתה של מדינת ישראל כולה!
התחזיות הדמוגרפיות מראות שהחברה החרדית היא ההזדמנות הגדולה ביותר שיש למדינת ישראל. הפוליטיקה והפקידות הישראלית עוד לא ממש הפנימו זאת – אבל זו המציאות. כל ילד רביעי בכיתה א' – הוא ילד חרדי. אם נתכנן את הענקת הצרכים שלו בצורה מערכתית, תוך ראיית טובתו וללא שיקולים פוליטיים – העתיד ייטיב עם כל צדדי המשוואה.
*
כעת השתנתה המשוואה הפוליטית לטובה, ולצד השמחה הגדולה, בוערת בציבור החרדי תחושה שלפיה חייבים לנצל את ההזדמנות ולהסדיר את יחסי הציבור החרדי והשלטון באופן שיעצור את ה'לוּפ' הסיזיפי: כשהממשלה לא כוללת את נציגי הציבור החרדי – היא פוגעת בחרדים, וכשהחרדים בקואליציה – הם נאבקים לאסוף מחדש את זכויות הבסיס.
הגיע הזמן שכל השחקנים הפוליטיים יתחילו להסתכל על מדינת ישראל של המחר, ולהבין שבשלה העת לתוכנית אסטרטגית לחברה החרדית בכל תחומי הליבה. מה שהיה נכון למגזר הערבי עם תוכנית החומש 922, עתירת החשיבה, התכנון, התקציבים והחשיבה לטווח ארוך – בוודאי שנכון לציבור החרדים, שמהווים את המגזר המשגשג והצומח במדינה. בממשלה הקודמת החלה 'יהדות התורה', בהובלתו של ח"כ אורי מקלב, בבניית תשתית להקמתה של רשות לפיתוח כלכלי-חברתי של החברה החרדית. היוזמה לא קודמה בידי הממשלה היוצאת. כעת ניתן לחדשה, כתשתית לתוכנית ארוכת טווח.
זו תהיה טעות לא לנצל את הסיטואציה הפוליטית החדשה לטובת תכנון ארוך טווח עבור צורכי הציבור החרדי. השעה מחייבת אותנו לנצל את הכוח שחזר לידיים החרדיות – כדי לדרוש ולקדם תוכניות שמכבדות את הערכים של הציבור החרדי ומסוגלות לתת לחרדים מענים חברתיים-כלכליים לטובת כלל האוכלוסייה בישראל. הגיע הזמן לפעול מתוך אסטרטגיה מערכתית וארוכת שנים ולא להמשיך במשחק הפוליטי הישן.
בעזרת הידברות וחשיבה נכונה ומערכתית – ניתן להגיע לפתרונות בכל תחומי הליבה: חינוך, דיור, רווחה והשתלמות מקצועית. פתרונות שמייצרים ערך כלכלי לחברה הישראלית – מבלי לפגוע בערכים האידיאולוגיים של החברה החרדית.
בידנו הדבר. רק צריכים להרים את המבט, ולחשוב רחוק. ואם זה לא יקרה עכשיו – מי יודע מתי תשוב ההזדמנות.
