ליל ירושלים

מה באמת קורה במזרח העיר? איך הפכו השכנים למחבלים ומדוע?

כיצד הפיקו לקחים מאסון אלעד? שיחה עם אנשי היחידה החדשה באזור

וגם, שיחה מדאיגה עם יו"ר 'אם אשכחך' על מה שידוע לשב"כ מהמתחולל בירושלים

במערכת הביטחון נערכים בימים אלה לחודשים ארוכים של התמודדות עם טרור עממי ביישובים השונים ביהודה ושומרון. במקביל מתרגלת מערכת הביטחון מערכה רב זירתית בלבנון, סוריה ועזה.  בצה"ל מודים כי חלק מהפיגועים שהצליחו הם כישלון של צה"ל, ולפחות בשני מקרים היה ניתן לפעול טוב יותר לסיכול פעילות הטרור. עם זאת, בשבועות האחרונים נבלמו וסוכלו עשרות פיגועים וחיי רבים ניצלו.

בהתאם להערכות נערכים בצה"ל לגיוס כוחות מילואים נוספים כדי לתגבר את הכוחות הפועלים ביהודה ושומרון ולמנוע כניסת פלסטינים ללא היתר לשטחי ישראל. גורמים ביטחוניים סבורים כי למרות האחריות שקיבלו ארגוני טרור על כמה מהפיגועים בתקופה האחרונה, המחבלים פעלו ללא הכוונה או מימון מצד ארגון כלשהו.

בצה"ל אומרים שהממד הלאומי נחלש מעט בחברה הפלסטינית, בעוד הממד הדתי של הסכסוך הוא שמתגבר. מדובר בנתונים מטרידים, שכן הממד הדתי נחשב לכזה שקשה יותר להגיע להסכמות לגביו.

חוט השני המקשר בין אירועי הטרור הוא מודל ההשראה, אומר גורם יודע דבר. ארגוני הטרור אומנם ממשיכים לתחזק את מנגנון ההסתה המשומן, אך לא החמאס ולא הג'יהאד האסלאמי הם שמכווינים את מתקפות הטרור עצמן. בצה"ל מבחינים שההשראה לפיגועים האחרונים נובעת מהמתיחות סביב מסגד אל-אקצא ומנקמות אישיות על מות קרוב משפחה. אנשי החמאס כאמור לא עמדו מאחוריהם – לא במימון ולא בסיוע, כי הצעירים הפלסטינים נוטים להזדהות פחות עם נרטיבים לאומיים ויותר עם נרטיבים דתיים.

עם זאת, בצה"ל ניסו בימים האחרונים לשרטט את מקורות ההסתה. פילוח הגורמים שעומדים מאחוריה דווקא כן מפנה זרקור לחמאס ולג'יהאד האסלאמי, שאחראים כל אחד מהם על כרבע מפעילות ההסתה. כ-10% נוספים מנפח פעילות ההסתה משויכים לחיזבאללה, וכ-40% לפעילות של מחשבים (בוטים) מרחבי העולם שאין מאחוריהם זיהוי ודאי.

בשל ההסתה וההשראות לביצוע פיגועים, בצה"ל ממשיכים בימים אלה להגביר את המאמץ בפעילות המבצעית בג'נין ובמרחב צפון השומרון. מאז שהחל מבצע 'שובר גלים' נעצרו יותר מ-350 מבוקשים ביהודה ושומרון, אך במערכת הביטחון לא מסתפקים בכך. אלו מצטרפים לעוד כ-900 פלסטינים שנעצרו בחשד לעבירות מתחילת השנה האזרחית.

בחודש האחרון פועלים בצה"ל עם השב"כ על הקמת 'מרחב הגדר' בקו התפר, שיקום המכשול ופריסת סנסורים רבים כחלק מחיזוק המוכנות הצבאית בקו התפר בחודשים הבאים. גם חפירת תעלות נ"ט שיעצרו כניסת כלי רכב והרמת סוללות עפר מהוות חלק מעבודות השיקום. הנחיות הפתיחה באש ונוהל מעצר חשוד חודדו במקביל כחלק מבניית 'תודעת גדר' במטרה לעצור את כניסת השב"חים.

ביום שלישי השבוע בשעות הבוקר, ביקר ראש הממשלה נפתלי בנט בשומרון. זמן קצר קודם לכן ניסה מחבל לדקור שני לוחמי צה"ל ונורה על ידם בעמדה שסמוכה לכיכר חטיבת שומרון. המחבל פונה לבית החולים בילינסון בפתח תקווה. כוחות רבים הגיעו לעמדה, שממוקמת סמוך לכניסה לשכם, והחלו בתחקיר המקרה שתועד. מצה"ל נמסר כי "מחבל חמוש בסכין החל לרוץ לעבר החיילים שמאבטחים במרחב, הלוחמים הגיבו בירי. אין נפגעים לכוחותינו, המחבל נוטרל".

זהו ניסיון הפיגוע השני במרכז השומרון, גזרת שכם, תוך 30 שעות. בלילה שבין ראשון לשני, סוכל ניסיון פיגוע באמצעות גרזן בצומת תפוח. השוטר שסיכל את הפיגוע, רס"ב דוד וולודין, סיפר כי איתר את המחבל בתוך רכב, בעודו חמוש בגרזן וכשבכליו מכתב שמצביע על כוונה לבצע פיגוע. מחקירת המשטרה עלה כי הוא הסתובב כשעה וחיפש ישראלים שעומדים לבדם כדי לפגוע בהם באמצעות הגרזן שהיה ברשותו.

והיכן הטנקים?

ביום שני השבוע בשעות הבוקר, במהלך שיחת תדרוך עם גורם ביטחוני, הוא ציין כבדרך אגב שבמסגרת ההתמודדות של צה"ל עם מניעת פיגועים הוצבו חיילים של גדוד שריון בסמוך לביתר עילית. חיילים של גדוד שריון? ביקשתי לוודא, והאיש אישר והמשיך בדבריו.

בשעות הצהריים הגעתי לראות את חיילי השריון. "מסייעת 75", היה כתוב בשלט הצנוע הצמוד לכניסה הראשית למחנה הצבאי. טנקים לא מצאתי שם, אך חיילים של חיל השריון היו בהחלט. סרן יוני כהן, מ"פ בגדוד 74 ועל ראשו כיפה סרוגה גדולה, שמתגורר בכלל בערד, וסגן קורן (זה השם הפרטי) חיים סגן המ"פ בגדוד 74, המתינו לי בסקרנות רבה לא פחות מזאת שלי.

חיל השריון הגיע לביתר? שאלתי מייד בתחילת השיחה. סרן יוני כהן הגיב בחיוך. "אכן כך. השריון הגיע לביתר".

והיכן הטנקים? תהיתי. "הם נשארו בבסיס העורפי", השיב, וזיק של משובה בעיניו.

כיוון ששום טנק לא נראה בסביבה והמ"פ וסגנו נראו משועשעים, לא נשארה ברירה אלא לבקש הסבר קצת יותר נרחב מהמשפטים הספורים שהם נתנו לי. סרן כהן הסביר שמסייעת 75 היא גדוד חיל רגלים (חי"ר) לכל דבר ועניין ששייך לחטיבה 188 של השריון. 70 החיילים של הפלוגה מוצבים בדרך שגרה בגולן שבו יש לא מעט מרחבים שהתנועה בהם נעשית בטנקים. בגלל המתיחות הביטחונית ביהודה ושומרון, והפיגוע הקשה שהיה באלעד שעורר מתח רב בקרב תושבי העיר, נשלחו חיילי הגדוד לסביבת ביתר עילית לאבטח את הכניסה לעיר כמו גם להבטיח שכביש 375 שמשמש כביש הגישה המרכזי מביתר לירושלים ומבית שמש לאזור ירושלים והשכונות גילה ותלפיות בירושלים יישאר פתוח ללא הפרעה.

בחודש וחצי שהם נמצאים בצמוד לביתר הם שינו במידה משמעותית את תחושת הבטחון בקרב התושבים. בעיר עצמה הם כמעט לא מסתובבים. זה התפקיד של אנשי המשטרה והסיירים המיומנים של חברת האבטחה שמפעילה העירייה. לעומת זאת בכפר חוסאן שנחשב לעוין לתושבי ביתר, כמו גם בכפרים האחרים באזור, כמו נחלין, הם נמצאים ללא הפסקה בכל שעות היממה. "המטרה שלנו היא לשמש כמטרה אם מישהו רוצה לפגוע בתושב יהודי", מסביר כהן, "לכן בשעות היום אנחנו מסתובבים בכפרים ומפגינים נוכחות. לא אחת יש זריקות אבנים לכיוון שלנו. אנחנו יודעים איך להגיב ולתת מענה. הייתה פעם שפצענו נער. בלילה אנחנו מציבים מארבים במטרה ללכוד כל מי שיש לו כוונות רעות".

כהן מציע לי לעלות לג'יפ הצבאי ולבוא לסיור. אני נענה ברצון. כשהוא פונה לדרך עפר שממנה ניתן לצפות על ביתר כולה אני קצת מתחרט, הג'יפ מיטלטל והדרך מלאה בשיפועים. הוא עוצר במקום שממנו אפשר לראות הכל וללמוד כמה ציר התנועה לביתר חשוף לפגיעה של מי שיש להם כוונות רעות.

"אם ד' לא ישמור עיר שווא שקד שומר", מצטט כהן, "ברור לי שצריך סייעתא דשמיא, אבל יש את חובת ההשתדלות. כאשר הגענו לגזרה נאמר לנו שחוסאן נחשב לכפר בעייתי. בסיור שערכנו במקום מצאנו פרצות בגדר המקיפה את הכפר לצד מקומות שמהם ניתן היה להשליך אבנים ממרחק 15 מטר מהנהגים שנוסעים לביתר או יוצאים ממנה ולהימלט. הזמנו רתך שעבר על כל הגדר, חיזק וסגר את כל הפרצות והגבהנו את הגדר היכן שהיה צורך. באופן כזה הדרך בטוחה יותר. אפשר להגיד שצמצמנו את הבעיה. עדיין מדי פעם יש זריקות אבנים של פלסטינים שמגיעים מחוסאן ובורחים. קשה לאתר אותם אבל אנחנו לא מוותרים. יש לנו שיטת כיצד לאתר את זורקי האבנים".

בשעה שכהן סוקר את הגזרה, הסגן שלו, קורן חיים, עובד בשטח. כאשר נשוחח הוא יספר לי שבקרב התושבים בביתר שורר מתח רב בגלל הפיגוע באלעד. "ביום שני השבוע קיבלנו הודעה על תושבים בביתר שמתלוננים על אבנים שנזרקו לכיוונם על ידי פועלי בניין. הגענו אל המקום, עצרנו את כל הנוכחים, והתחלנו לתחקר את האירוע. דקות אחדות לאחר מכן הגיעו גם אנשי המשטרה. בסוף התברר שמדובר באבני חצץ שנפלו לפועלים במהלך העבודות. ועם כל זה אני סבור שחשוב היה לתת תשומת לב לאירוע כדי שיהיה ברור שכל דבר מטופל. התושבים חוששים, וזאת ההזדמנות להראות להם שיש אבטחה משמעותית".

זה המקום לציין כי באירועים המתרחשים בתוך העיר אמורה לטפל המשטרה. באירועים של פעילות חבלנית עוינת צה"ל הוא הגוף שמטפל. למעשה כאשר יש חשש לפעילות טרור החיילים ממהרים להגיע ולטפל. עד שהמשטרה מגיעה פעמים רבות התמונה כבר ברורה. בזמן הקצר שהם נמצאים בגזרה לא היו אירועים חבלניים רבים. יש מי שמספרים כי תושבי חוסאן נדהמו כאשר בתגובה לבקבוק תבערה שהשליך צעיר מהכפר הוא נורה ומת. בחקירה שנפתחה בנושא קיבל החייל היורה גיבוי מוחלט ממפקדיו. מאז ועד היום לא הושלך שום בקבוק תבערה בגזרה.

לעומת זאת אבנים מושלכות מדי פעם בשעות הערב, אם כי גם בנושא הזה חל שיפור משמעותי. לעומת שורה ארוכה של אירועים ביום ובלילה בעבר, כיום מספר סרן יוני כהן, יש אירוע או שניים בשבוע. "מכיוון שיש כוח של חיילים שנמצא בכפר עצמו, והם יודעים שכל זריקת אבן היא אירוע משמעותי מבחינתנו, הם נמנעים מכך בשעות היום ומעיזים בשעות הערב. אנחנו מטפלים בנושא בחומרה ובעוצמה ועמלים להבטיח להפסיק לחלוטין את התופעה על ידי הצבת מארבים".

תושבי חוסאן מיליטנטיים יותר מתושבי כפרים אחרים?

"הם יותר מזוהים עם פעילות חבלנית ואירועי טרור. יש בהם גם כאלה שמצהירים שהם משתייכים לארגוני טרור שונים. השב"כ עושה שם ובגזרה בכלל המון פעילות. יש לנו הרבה מודיעין. יש בקרב התושבים בחוסאן אמרה שאם אתה חושב ביום על אפשרות לביצוע פיגוע בלילה תיעצר. אנחנו לא קוראים מחשבות, אבל רמת המודיעין גבוהה ואנחנו מצליחים להפתיע ולעצור את המחבלים לילה אחרי לילה. בכפר נחלין, לשם השוואה, היה בעבר פעם בשבועיים שצעירים היו מניחים צמיג בוער על הגדר סמוך ליישוב ובורחים. זאת הפעילות החבלנית שלהם. בחודש וחצי האחרונים לא היה שום צמיג שהדליקו".

לצד הדברים הללו הוא מבקש להתייחס לתופעה של יהודים שנכנסים לרכישת מוצרים שונים בחוסאן. "הם מסכנים את חייהם", הוא אומר בנחרצות. "החיסכון של הכסף אינו שווה חיים של אדם. פעם אחר פעם אנחנו נקראים לחלץ יהודים שמסתבכים שם ונמלטים בעור שיניהם. במקום להגן על ציר התנועה שיישאר פתוח, וזאת העבודה שלנו, אנחנו צריכים לחלץ אותם. לאחר החילוץ אנחנו שומעים מהמחולצים על מכות שספגו או רכב שהועלה באש. יש כמובן מקרים קלים יותר. הם נשארים בחיים, אבל אנחנו צריכים בחלק מהמקרים לסכן את חיינו. אני לא מבין למה להם. אגב, זאת עבירה על החוק, ולכל מי שנכנס לחוסאן נפתח תיק פלילי.

(חושב רגע) "אספר לך משהו. אחרי שנורה הצעיר שהשליך בקבוק תבערה הגיע אלינו מידע על כוונה של כמה מתושבי חוסאן לבצע לינץ' ביהודי שנכנס לכפר לתקן את הרכב שלו. ריכזנו כוחות של הגדוד ומנענו כניסה של כל תושב יהודי. זה רק מראה לך כמה מסוכנת הכניסה למקום".

איך היחס של תושבי ביתר אליכם?

"אנחנו נמצאים מחוץ לעיר, סמוך לכפרים הערביים. איננו נכנסים אל העיר פנימה אלא כשיש אירוע. באופן כללי לא תראה אותנו בתוך ביתר בשעות היום. בשעות הלילה המאוחרות כאשר אנחנו מבצעים מארבים אנחנו נכנסים לעיר ויוצאים לפני שהבוקר עולה". בהמשך השיחה אבין שהחיילים מצפים ליחס מעט חם יותר מזה שהם מקבלים. בסופו של דבר הם מסכנים את חייהם עבור התושבים.

טרור כעובדה

יום ראשון בלילה, רחוב סולטן סולימן בירושלים. רכב פרטי מגיח במהירות רבה לכיוון כוח משטרה שניצב בשכונת א-טור. הלוחמים מבחינים בסכנה ומזנקים הצידה. עובר אורח שלא הספיק להימלט נפצע. השוטרים יורים בגלגלי הרכב ועוצרים את יושביו.

בתוך שניות פורצת מהומה. לעבר השוטרים מושלך מטר חפצים כבדים לצד אבנים ובלוקים מהבתים ברחוב, שהוא הראשי במזרח העיר ודרכו עוברת גם התחבורה הציבורית להר הזיתים ולכותל המערבי. השוטרים מגיבים באמצעים לפיזור הפגנות. בסופו של הערב שישה שוטרים פצועים מועברים לטיפול רפואי, 71 ערבים פצועים מטופלים על ידי הסהר האדום, ו-15 צעירים אלימים מובלים אזוקים לתחנת המשטרה. הם ישוחררו ממנה בצו שופט כעבור שעות מעטות.

ימים ספורים לפני 'יום ירושלים' המסמל את כיבוש הכותל והחלת הריבונות היהודית על ערביי מזרח העיר, נדמה ששלטון הוא המילה האחרונה שניתן לומר על אזור העיר העתיקה, שהחיים שם דומים למערב פרוע. ירושלים המזרחית לא רגועה כבר שבועות ארוכים מסיבות שונות. השבוע זה היה בהמשך להלווייתו של וואליד א-שריף, צעיר בן 21 שהתפרע במהומות שהיו בהר הבית בסיומו של הרמדאן, נפצע קשה לאחר שנפל על הרצפה במהלך מנוסתו ונחבל בראשו. כוחות משטרה פינו אותו באמבולנס, והוא אושפז במרכז הרפואי הדסה בעין כרם. ביום ראשון השבוע מת מפצעיו.

במשטרה חששו ממהומות במהלך הלוויה, והם תיאמו אותה עם בני משפחתו של א שריף, אבל פורעי החוק לא המתינו לאישורים והם כלל לא מחויבים להבנות. הם פשוט ניצלו את האירוע כדי לפרוק את זעמם, שאיש לא יודע מה מקורו. יותר מאלף אנשים השתתפו בהלוויה שהפכה עד מהרה להתפרעות המונית, מלווה בשרפת פחי אשפה ובירי חסר אבחנה. המקום דמה לשדה קרב, והמשטרה שפעלה במקום בכוחות מתוגברים הצליחה לעצור עשרות פלסטינים. מתוכם, הובאו 11 עצורים בני 40-20 לבית המשפט, אבל עד מהרה כולם שחררו בטענה שהמשטרה לא הציגה לשופטים ראיות שקשרו אותם להתפרעויות מלבד נוכחותם באזור.

השופט ציון סהראי דחה את טענת המשטרה לחשיבות השארתם במעצר ושחרר את החשודים למעצרי בית בתנאים מגבילים, אך החליט לעכב את ביצוע ההחלטה. בזמן הזה ערערה המשטרה לבית המשפט המחוזי, ובהסכמת הצדדים הוחלט לשחרר את כל החשודים. לא קשה להניח שעם הרתעה כזו, ההתפרעות הבאה היא רק עניין של זמן.

קשה להלין על מערכת המשפט כאשר גם בכנסת אין גיבוי לשוטרים ולמעשה לממשלה כולה. מספיק לקרוא את הודעת הגינוי של 'הרשימה המשותפת' כדי להבין מנין מקבלים הצעירים הללו את האומץ להבעיר את עירם על בסיס קבוע ולהרוס דו קיום של שנים ארוכות: "המדיניות של הממשלה הזו היא הגרועה ביותר כלפי ירושלים והירושלמים, והיא הורגת ופוגעת בהלוויות".

במשטרה טוענים כי מאז גל הפרעות שהחל בחודש אייר אשתקד וזכה לכינוי 'האביב הערבי' שהביא בעקבותיו את מבצע 'שומר החומות', המהומות, ההתפרעויות וההצקות לאזרחים ולכוחות הביטחון לא שככו, והן נעשות על בסיס קבוע. גם תקיפות של שוטרים באמצעות סכינים ונשק קר הפכו לדבר שבשגרה, והן מתרחשות בממוצע פעמים בשבוע. האלימות הערבית גולשת גם למערב העיר, וביום ראשון השבוע הייתה התפרעות המונית בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, לאחר שבני משפחתו של מטופל ערבי החלו להשתולל, להשחית ציוד, לנפץ דלתות וחלונות ולתקוף את עובדי בית החולים, ורבים מהם הסתגרו בתאי השירותים ונעלו את עצמם מחשש לפגיעה בחייהם. שני עובדים אף נפצעו וטופלו בחדר המיון. המאבטחים לא הצליחו להשתלט על המתפרעים ונזקקו לתגבורת של שוטרי משטרת הבירה.

אחד מבני המשפחה, תושב מזרח ירושלים בשנות העשרים לחייו, נעצר ונלקח לחקירה, ובמשטרה טענו כי צפויים מעצרים של מעורבים נוספים שנמלטו מהמקום.

המחאות האלימות זלגו גם ליום שלישי, כאשר בשעות הערב המאוחרות החלה  התפרעות לא צפויה בהר הבית. מאות צעירים החלו בצעדה בתוך שטח הר הבית תוך השמעת קריאות לאומניות. מדובר בתקדים מכיוון שבדרך כלל ההתפרעויות במקום נערכות לאחר תיפלת יום השישי ולא באמצע השבוע.

חיים סילברשטיין, יו"ר עמותת 'אם  אשכחך' שעוסקת בהסברה ובמחקר על הטרור והריבונות בירושלים, סבור שלא מדובר בתזמון מקרי של אירועים או בהתחממות פתאומית. "מבדיקה של נתוני השב"כ באופן קבוע עולה תמונה מטרידה שהטרור בירושלים הפך לעובדה מוגמרת. בירושלים פועלים מאות ארגונים שונים שמחפשים כל הזמן איך לפתוח חזית נוספת. בפעילות החבלנית בבירה מעורבים החמאס, הפת"ח, האחים המוסלמים ואפילו ארגונים מחו"ל כמו טורקיה שמבקשת להחזיר עטרה ליושנה ולגאול את ירושלים ואל קודס".

במסגרת זו, יש מאבק בין טורקיה לירדן על השליטה במסגדים שגורמים לכל ההתססה. המעורבות של הארגונים הללו באה לידי ביטוי במימון הטרור אבל גם בהתססת השטח על בסיס קבוע במטרה לעקור את הריבונות הישראלית ולהקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. "הפיגועים שאנחנו רואים הם קצה הקרחון של הזירה הפיזית, והציבור הישראלי לא יודע מה קורה מתחת לפני השטח".

המעורבות המסיבית של השב"כ והמשטרה במזרח ירושלים לא מצליחה למנוע את הטרור הזה?

"האבטחה בעיר העתיקה אינטנסיבית מאוד, יש מאות מצלמות, אבל הבעיה לא נמצאת במפגע הבודד, שאי אפשר לעצור אותו לפני שהוא שולף סכין, אלא בתשתית של ההסתה במסגדים, ברשתות החברתיות ובאמצעים נוספים.

"השב"כ והמשטרה רק מכבים שרפות ולכן לא מצליחים לדכא את הטרור. רק הממשלה יכולה לפעול למיגור התשתית הרחבה של הטרור".