מיכל פרץ יהודה
י"ח אייר התשפ"ד
מכניסה לתחומה: חני פרידמן, אשדוד
רשות היחיד
שולחן השבת של חני:
סלט מאסטר: מטבוחה, חצילים והמון סלטים חיים.
דג ביום ד"ג: שלושה סוגים, כדי לקלוע לטעמי כולם – סלמון, מושט וגפילטע פיש.
חמין או צ'ולנט: צ'ולנט פרווה. ואת זה אפילו המרוקאים בבית חב"ד שלנו אוכלים.
עוף טוב, הכל טוב: מרק עוף מסורתי וגם תבשיל עוף משתנה.
סיר הסירים: תבנית אורז ומעליו עוף מתובל, הכל ביחד – לתנור.
לרוויה: אצלנו רק מים!
להתענג בתענוגים: המון עוגות, בעיקר פשוטות ובחושות שהבנות מכינות.
זיכרון מתוק שבתי מבית ההורים:
הוריי, משפחת גודמן, הם שליחי חב"ד הראשיים של אשדוד. גדלנו על סגנון 'הבית הפתוח'. אני זוכרת שאבא היה שולח את האחים שלי מבית הכנסת, כדי להודיע כמה אורחים יגיעו לשולחן השבת שלנו. השולחן שלנו היה נעים וקסום, וכלל חידות מאתגרות על פרשת השבוע כמו מציאת מקורות של שיר חסידי בפרשה, מספר הפעמים שנקראים פסוקים מסוימים בבית הכנסת במהלך השנה ועוד.
זיכרון מאוד חזק הוא, שעל שולחן השבת של ההורים לא עלתה מעולם פוליטיקה. רק כשהייתי נערה והלכתי לבתים אחרים, הבנתי את זה. אצלנו היו רק סיפורים על התעוררות רוחנית של אנשים, על התוועדויות אצל הרבי וסיפורי צדיקים.
עונג השבת שלי:
אוהבת מאוד לקרוא, בעיקר עיתון 'משפחה' וספרים. זמן הקריאה שלי הוא ליל שבת. סוף סוף נחת, בלי טלפונים ובלי עניינים הדורשים את טיפולי.
בשבת בבוקר, עונג השבת הקבוע שלי הוא שוקולד ופרלינים, ולאחר מכן מתחיל יום שכולו תורה: אני מוסרת בין שלושה לארבעה שיעורי תורה. הראשון מתקיים בבית הכנסת בקידוש, עם תרגום לצרפתית. עוד מתקיימים שיעורים ב'שער הביטחון' לרבנו בחיי וגם שיעור לנשים בפנימיות התורה, שהוא בעל ותק של עשרים שנה.
פיוט שבת מנצח:
אין ספק: "כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי" המיוחס לרבי משה בן קלונימוס.
אנחנו משפחה מאוד מוזיקלית, ישנם בני משפחה שהם זמרים מוכרים מאוד (רמז: פריד/מן) ובעלי רפרטואר ענק של זמירות וניגונים. לפיוט "כל מקדש שביעי" יש לחן משפחתי מיוחד, ואנחנו מזמרים אותו בהתעלות ובשמחה. זו ה-זמירה של ליל שבת.
גם "אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין" של האר"י הקדוש בניגון החב"די אהוב אצלנו. הילדים שלי אוהבים מאוד לשיר בין הדגים למרק. יש סבב חגיגי: מהקטנים שמראים ציורים מהגן ועד הגדולים שמספרים פרשת השבוע. כל ילד יכול לבחור זמירה וכולנו נצטרף אליו.
בבוקר אנחנו שרים או בוחרים זמירות לפי האות הראשונה בפרשה או לפי ענייני דיומא.
רשות הרבים
לכבוד המלכה:
הטיפ המרכזי שלי, ואני אומרת את זה בחיוך, הוא האצלת סמכויות. אני משלבת את הבנות בחיתוך הסלטים בליל שבת. כל אחת יודעת מראש שהיא חותכת שני סלטים, למשל: סלק חי, כרוב וגזר, פלפלים, עגבניות שרי וחסות עם נשנושים ועוד. כשהבנות היו קטנות זה דרש ממני יותר אנרגיות, משום שנדרשה הקניית מיומנויות של סדר, החזרת מוצרים וניקיון.
אני שמחה שההשקעה השתלמה והיום זה מוכיח את עצמו. הילדים מאוד שמחים שאנחנו מספרים מי הכין מה! יש עוד ערכים מוספים כמו המתנה לתהליכים, מדידה וסבלנות. מודה שזה לא תמיד פשוט, כי אני משלמת מחיר של סדר וניקיון, אבל בינתיים אני משלמת אותו בשמחה ברוך השם.
טיפ נוסף הוא שימוש בשקיות פסגור לאחסון סלטים במקרר. כן כן! חוסך מקום ונשמר מצוין!
מתכון שווה לשבת:
עוגת שוקולד – זאת עוגת הדגל שלנו, כל ילדי הבית מכירים את המתכון בעל פה, ובערך מגיל שנתיים עוזרים לי לאפות אותה. הכל בקערה אחת, בלי הפרדות והקצפות, יוצאת מעולה בכל תבנית: אישית, פסים, מרובעת, עגולה, קאפקייק, יום-הולדת. מה שתרצו!
לערבב ביחד שתיים וחצי כוסות קמח, שתי כוסות סוכר, כוס קקאו, שקית אבקת אפייה ושקית סוכר וניל. להוסיף כוס שמן ושש-שבע ביצים (תלוי בגודל). להטמיע אחת-אחת ואז להוסיף שתי כוסות מים חמים באיטיות תוך כדי ערבוב.
למזוג לתבנית עד שני שלישים מגובהה ולאפות בחום בינוני כעשרים עד עשרים וחמש דקות. אציין כי אפשר לאפות את העוגה בתבניות ובגדלים שונים וכי זמן האפייה עשוי להשתנות מתנור לתנור.
עירוב תחומין
אני גרה בשכונה לא דתית. בתחילת המלחמה, הצבתי ערכות של נרות שבת וממתקים בכניסה לבניין. ציפיתי שייקחו, אבל לא שיחסלו! בהמשך גייסתי עוד נשים ששמו בכניסה לבניינים שלהן נרות שבת, סוכריות ופתק להתפלל על החיילים. מדובר בנשים שחלק מהן לובשות מכנסיים, והן התנדבו להיות שגרירות! סביב הפרויקט הזה נרשמו סיפורים מדהימים של נשים שהדליקו נרות בפעם הראשונה בחייהן.
לפעמים מעשה קטן שלנו יכול לשנות עולם מלא. בטח עכשיו, בתקופה של הארת פנים ומתן בסתר בתוך העם.
שולחן השבת של הפרידמנים
טיפ עיצובי לשולחן שבת אנחנו עורכים שולחן שבת ביום חמישי בצהריים. אני דואגת שיהיו לי מפיות בחמישה צבעים, וגם פה הבנות מחליטות: בוחרות את המפיות, מקפלות באופן שנראה להן מתאים ומעצבות את השולחן בכל פעם בצבע ובעיצוב אחר.
