מהלילה שבו בכה רבי פסח מקוברין ועד הלילה שבו שוב ניצח דונלד טראמפ עולה זעקת הקמפיין של כולנו
בכל פעם שמגיעים הדיבורים על וויסקונסין ואיווה, נברסקה ופנסילבניה, עולות וצפות עיירות המפתח סלוצק וקוברין.
בכל פעם שטראמפ מנצח בבחירות על נשיאות העולם החופשי – וזו כבר פעם שנייה – הוא שואב אותי ללילה אחד אי שם בישיבה שבו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הגאון רבי פסח פרוסקין יושב ובוכה.
רבי פסח היה באותם הימים מנהלה הרוחני של ישיבת סלוצק. הוא לא קיבל מעולם הזדמנות פשוטה. הוא נולד לתוך יתמות ומצוקה, נקרא על שם אביו ולא הכיר את אחיותיו, שמאומצות אצל בני משפחה בצרפת ונעלמות אל ריק רוחני.
כישרון הוא לא משהו שמונח לו בכיס, אבל מאמצים, אוי כמה הם קרובים לליבו. כשהוא לומד בישיבה בראדין, בעוני נוראי שמשמעו רעב בלתי פוסק, הוא עומד כל יום בניסיון הישרדות. ואז מגיע הדבר המפתה יותר. יש לו דרך לחבור לאחיותיו שבפריז ולקבל שם מלגה ראויה ללימודים בגימנסיה. אבל הוא מוותר, בוחר בסלבודקה, משם ממשיך לסלוצק, לישיבה של רבי איסר זלמן מלצר. כשהוא רוצה לעבור לקלם, ה'סבא' לא מבין מה זו ההתנהגות הזו של 'נחיתה' חסרת מחשבה, בהפתעה, בישיבה, ומבקש ממנו בנימוס לחזור למקום שממנו הגיע. אבל הוא מתחנן על חייו, ומצליח.
כשהוא מתחתן, מישהו רואה את יראת השמיים שלו ומציע לו להיות משגיח בישיבה. אבל הוא מעדיף להתפרנס מממון נקי בעולם המסחר. כשהחיים שלו מאיימים להתנפץ שוב, עם מחלתו של בנו, הוא נודר נדר: לחזור לעולמה של תורה ולא להביט לאחור.
הבן מבריא, והאב נוטל את התפקיד לא לפני שהוא מבקש ממרן רבי חיים מבריסק הדרכה איך להצליח גם להשפיע על הבחורים בימים וגם להצליח לגדול בתורה בעצמו בלילות.
כן, הוא ירא שמיים לא קטן, אבל יודע שגם למדן לא גדול. ופעם אחת הוא מעז. קצת מעז להתערב בפרהסיה בוויכוח של בני הישיבה על סוגיה בבבא קמא. ההערה שלו חלשה וקצת לא במקום, והם לא מתאפקים, ופורצים בצחוק.
תחשבו רגע מה עובר על נפשו. הוא מסר את כל כוחותיו עד שהגיע למעמד הזה, והנה, מרום תפקידו הוא הופך לבדיחה אחת גדולה.
באותו הלילה הוא נותר בבית המדרש, יושב מרוסק ובוכה שעות. הוא נרדם בלב שבור. לפתע, בחלומו, קול גדול מבקש ממנו לא לוותר, להתחיל ללמוד בבא קמא בעיון ולראות פלאים.
הסוף?
הסוף מצוי בכתבי 'שיעורי מרן רבי פסח' אב"ד וראש ישיבת קוברין, שהעמיד תלמידים גאוני עולם ממרן ה'אגרות משה' ועד מרן הגראי"ל שטיינמן.
מי מכיר בכלל את אלו שצחקו?!
²
הניצחון של נשיא ארצות הברית לסירוגין, הוא הפסדם של מיליארדי לועגים בעולם כולו.
'שש פשיטות רגל, שתי מעמדי הדחות' ועוד ועוד נתונים מילאו את שערו של אחד המגזינים היוקרתיים והוותיקים בארצות הברית. הם באו ללעוג לנשיא הנבחר, אבל כנראה יצאו המברכים הגדולים.
תראו כמה האיש הזה נפל בחיים שוב ושוב. בעצמו סיפר, כעשיר מופלג, על רגעים שבהם ראה הומלסים מולו וידע שלהם יש יותר כסף מאשר לו. כמה לעגו לו, כמה צחקו עליו: 'מה היה אילו היה נשיא'. והוא הופך לכזה. שולחים אותו הביתה בבושת פנים, רומסים אותו עד עפר. כלי התקשורת, אישי הציבור, הכל הופכים אותו לבדיחה מהלכת. והוא מודע, אוהו הוא מודע, כי הוא לא מפסיק להגיב.
הלעג אינו משום שאנו נאמנים למציאות ואומרים אותה בקול גדול. בסוף, הכל מגיע ממקום שלא יכול להכיל רעיונות שנראים לנו מוזרים, שבז לכל מה שלא 'נורמלי' או מקובל. זה לא מתחיל ונגמר בטראמפ, זה מחלחל אצלנו גם לסביבתנו.
"ומה טוב אמר האומר", כתב הרמב"ם, "לולי המשתגעין היה העולם חרב".
חולפות עוד ארבע שנים, שבהן יש יותר סיכוי שהוא יהיה הנשיא הכלוא הראשון, וכשהוא מתמודד יש סקרים ופרשנים והכל מסבירים איך הוא יפסיד ויתמרמר 'אכלו לי גנבו לי'. הוא במרחק של שלושה מילימטר מלמות, וזה רק מחיה אותו.
אבל הוא – לא מוותר. הוא יוצא בסלוגן 'לעולם לא להיכנע'. הוא קם בכל בוקר ואומר לעצמו ולעולם כמה הוא טוב, והייאוש לא אוחז בו כמעט לרגע. הוא גם מעז לומר כי כל אחד "צריך עזרה מהבוס" ומצביע לשמיים.
והוא מנצח.
הוא חוזר בניצחון בלתי נתפס, כזה ששנים לא היה כמותו.
האיש הזה, על אופיו, מגדליו הנושאים את שמו ותיבת השרצים הענקית מאי פעם שהוא סוחב על גבו, יכהן רשמית כנשיא ארצות הברית – שוב.
²
אנחנו מלאי טראמפים פוטנציאליים. נערים ונערות, ילדים וילדות, אנשים שהולכים בלב מרוסק, סוחבים איתם השפלות ולעג של עולם שלם. ההתנקשות בהם הצליחה.
ידיה של האנושות 'הרגילה' מלאות דם מקבורה חיה, רוויית צחוק מתנשא, של המוני חלומות ואנשים בלתי שגרתיים. כתב האישום על חוסר אמון, חוסר דחיפה ונתינת כוח, הענקת ייאוש עד בלי די – הוא בלתי נגמר.
ואולי, בפעם השנייה, זה בדיוק הזמן להפסיק לצחוק. ללעוג. לגחך. להתחיל להאמין במוזרים, בנחשלים, בתלמידים ובילדים שלכם.
להאמין בעצמכם. כן, בכל אחד מאיתנו יש לפעמים טראמפ קטן.
וגם אם העולם כולו בז ומשפיל והנפילות לא פוסקות והחיים לא נתנו לכם צ'אנס, שוב שוב, תבכו קצת בלילה כמו רבי פסח, וקומו בבוקר כמו דונלד טראמפ – תביטו במראה ותאמרו: לעולם לא אכנע.
!never surrender
אם תבחרו בעצמכם יום אחרי יום, בסוף אתם תנצחו.
// פרק שירה
הַזְעָקַת אֱמֶת
וְעַתָּה
מִשֶּׁחָרַב לִבֵּנוּ,
עֲדַיִן אֵין לָנוּ כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם
וְלֹא לְוִיִים בְּדוּכָנָם
רַק יִשְׂרָאֵל בְּמָמָד”ם
שׁוֹמְעִים אַזְעָקָה שֶׁאֵינָהּ
בְּאִוְשַׁת רוּחַ שׁוֹרֶקֶת
בְּקַטְנוֹעַ רוֹעֵם, בְּקוֹל עֶגְלַת סוּפֶּר חוֹרֶקֶת
הַתְרָעָה בְּרַעַשׁ הַמַּזְגָן
וְיֵרוּט בִּצְלִיל דֶּלֶת נִטְרֶקֶת
מְזַמְזְמִים ‘עוּצוּ עֵצָה וְתוּפָר'
אֲבָל כְּמֵהִים כְּבָר בֶּאֱמֶת לִשְׁמֹעַ
בְּכָל רַחַשׁ, בְּכָל רֶגַע
– בְּקוֹל שׁוֹפָר
מנחם פינס
