הרב אליהו גוט
כ"ח כסלו התשפ"ה
האור האמיתי אינו מסתכם רק בהעלאת השלהבת בפתילות, אלא בעיקר בתוך הלב שלנו. עם כל נר נוסף שנדליק ננסה להרגיש את אור השם וחסדו חודר לתוך הלב
באופן טבעי לא ממש נחשפתי ללהיט שהתברר שהוא כובש את העולם – 'השם יתברך תמיד אוהב אותי'. בזמנו שמעתי משהו שיש דבר כזה, ובזה הסתפקו אופקי מעודכנותי בקצב העכשווי. בטח שלא התעמקתי במילים. לימים נשלחה אליי גרסה של השיר באידיש, בביצוע בעלי המנגנים ר' לוי פאלקאוויטש, ר' יואלי קליין, ר' שלוימי אסקל ו'מקהלת מלכות' – 'הָאט מִיר אֵייבִּיג לִיבּ', בתרגומו של מוטי אילווויטש המוכשר.
הקב"ה תמיד אוהב אותי. אין לך תפילה גבוהה ואמונה עמוקה יותר שהתפרסמה בדיוק בשנה שכזו – שבה יש למי שרחוק כל התירוצים לשאול איפה הוא היה. אבל לא. דווקא עכשיו הניצוץ הופך ללהבה אדירה ויוקדת, וכל צעיר מגיל שנתיים וחצי, לא משנה הרקע, העיתוי או הסיטואציה, כבר יודע שהקב"ה תמיד אוהב אותו. "ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל?" (ישעיה מט כא). מילות הנביא מתארות במדויק את הסיטואציה המופלאה כל כך, שמבשרת את פעמי משיח צדקנו במהרה בימינו.
מסתבר שאפילו ישמעו רחוקים ויגידו באיים צדקך וידרשוך עמים לא ידעוך ויהללוך כל אפסי ארץ, עד כדי כך שגם אפריקאים וקוריאנים רוקדים לצלילי השיר, אף שלא ברור אם הם מבינים את תוכנו. הדבר בולט שבעתיים על רקע החושך הנורא המתפשט על פני תהום – שנאת ישראל גלויה ומוצהרת של רשעי ארץ, ללא כל מסווה וללא כל בושה. מדינות 'מערביות' מצהירות בפומבי על אנטישמיות.
ואז צצה לה פתאום השאלה אם זה ראוי, אם מילות השיר מתכתבות עם האמונה של 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' והמסתעף, ואיך שייך 'עוד יותר טוב'.
נאמר ונכתב רבות בנושא ואין צורך להאריך, ברצוני להציג כאן זווית שונה, האקטואלית לימים אלה ממש.
קודם כל צריך להבין את השאלה. הרי ברור שאדם יכול לבקש להיות בריא או יותר בריא, או יותר עשיר וכדומה. הרי על כך מתפלל אדם בבקשת צרכיו שלוש פעמים ביום ובברכת המזון ועוד. זו מהותה של תפילה, שאדם יודע שהכל מהקב"ה ולכן הוא מבקש ממנו את מה שחסר לו (ועי' בתלמידי רבנו יונה על הרי"ף בתחילת מס' ברכות על 'הסומך גאולה לתפילה').
הדיון כאן הוא על הגדרה מאוד מדוקדקת של המושג 'טוב'. זו הרי מילת המפתח לבריאת העולם כולו וליצירת עולם הגמול, עי' ב'דעת תבונות' לרמח"ל, שמדרך הטוב להיטיב ומשכך נברא העולם. הקב"ה הוא הטוב המוחלט וכל מעשיו הם הטוב המוחלט. לא שייך, אם כן, להגדיר שיהיה 'יותר טוב', כי הרי אנו מאמינים שתמיד תמיד, גם בעוני וגם בעושר, גם בבריאות וגם חלילה להפך, זה תכלית הטוב האפשרי והמדוקדק. למאמין, לכאורה, אין דבר כזה 'יותר טוב'. מובנת הטענה על שהבקשה אינה במקום.
ואז נזכרתי בגרסה האידישאית של השיר. הלכתי לבדוק מה המילים המדויקות, איך תורגם ה'עוד יותר טוב': "השם יתברך, הָאט מִיךְ אֵייבִּיג לִיבּ, אוּן אֵייבִּיג וֶועט מִיר זַיין נָאר גוּט. עֶס וֶועט זַיין נָאךְ אוּן נָאךְ גוּט, נָאךְ אוּן נָאךְ גוּט… אֵייבִּיג וֶועט מִיר זַיין נָאר גוּט".
'נָאךְ אוּן נָאךְ גוּט'. עוד ועוד טוב. זה התרגום.
ואז הבנתי. יש יותר טוב באיכות ויש יותר טוב בכמות. כלומר, באיכות – שהטוב לא מספיק טוב כרגע והוא יכול להיות יותר טוב, ובכמות – שהטוב ימשיך וימשיך ולא יפסיק. עוד יותר ועוד יותר. באידיש ה'עוד יותר' תורגם ל'עוד'. בזה ברור שאין כל בעיה – אנו מבקשים בפירוש ב'נשמת': "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך… ואל תטשנו… לנצח".
וזו המהות של ימי החנוכה. זה הניצחון של האיכות על הכמות. היוונים היו בטוחים שבשל הכמות – רבים וגיבורים מול מעטים וחלשים – הם שינצחו במלחמה, אבל מה שניצח היה האיכות – טהורים, צדיקים ועוסקי תורתך נגד טמאים, רשעים וזדים.
את זה סימל גם נס פך השמן. מאי חנוכה? מה היא הנקודה? שמצאו כמות לא מספיקה של שמן אלא ליום אחד, ולכאורה מה שקובע למשך ההדלקה של שמונה ימים זו כמות מספיקה – אבל הקב"ה הראה קבל עולם שמה שקובע זו האיכות. הכמות הקטנה אבל האיכותית של שמן טהור החתום בחותמו של כהן גדול, הספיקה לכל שמונת הימים.
שמן זית זך. הטיפה הראשונה, הקטנטנה והאיכותית. היא שניצחה.
אבל העולם הגשמי לא עובד כך, רק זה הרוחני. בעולם גשמי צריך כמה שיותר מתגייסים, כמה שיותר משאבים, כמה שיותר נשק. בזה הרוחני מספיק יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, חלשים, מעטים, אבל צדיקים, טהורים ובעיקר – עוסקי תורתך.
המהלכים האחרונים, חשיפת מעורבותם בפשעים, לכאורה, של גדולי המסיתים נגד עולם התורה, אלה שרוצים לחנך מחדש את החרדים בכלל במחנות חינוך מחדש צה"ליים, אלה שרוצים לעצור כל שביב של תקציב והכרה בלומדי התורה – מול ההכרזה הנואלת על בדיקת התבטאויותיהם של שומרי משמרת חותמו של כהן גדול לשמן הזית הזך בדורנו, מרנן ראשי הישיבה שליט"א, רק מראה כמה החושך גדול על פני תהום. גלות יוון עדיין נאחזת בשרידי שליטתה.
השלהבות הקטנות שמועלות בכל בית יגרשו, בסופו של דבר, את החושך. ימי החנוכה הם ימים המסוגלים להגברת אור התורה פנימה וחוצה, וכל הזדים מהרה תעקר ותשבר ביד עוסקי תורתך לשמה.
