מבחן אצבע

התשובה מבג"ץ הגיעה תוך כדי ישיבת סיעת שס השבועית, בצהרי שני. החברים התעדכנו תוך כדי הישיבה, כי העתירה נגד הפליית האופוזיציה בחלוקת החברים בוועדות הכנסת – נדחתה, ולמען האמת – איש מהח"כים לא הופתע. בחדר הסמוך של סיעת הליכוד ובאווירה מלנכולית, העריך 'מרכז האופוזיציה' יריב לוין, שקם משבעה אך לפני שבוע ומלכתחילה התנגד להגשת העתירה, כי בג"ץ לא יספק את הסחורה.

תקוות גדולות בשופטי בג"ץ לא תלו גם בצד האשכנזי – ב'יהדות התורה' – שלא הצטרפה פורמלית, בין השאר מנימוקים כלכליים של חיסכון ידוע במשאבים כספיים, להגשת העתירה מטעם הליכוד ושס. החלטת סיעת 'יהדות התורה' כבר לפני שבוע הייתה, להפסיק את החרם ולמנות חברים מטעם הרשימה לוועדות, לפני ולא אחרי שהתקציב יעבור והסוסים יברחו מהאורווה.

ההחלטה מהשבוע שעבר החזיקה מעמד עד לכינוס המשותף של ראשי מפלגות האופוזיציה בראשות נתניהו. "בואו נחכה עוד שבוע להחלטת בג"ץ לפני שנחליט להסיר את החרם", הציע נתניהו בשבוע שעבר, והחרדים כדרכם – התרצו.

"אני לא מבין את חברי הכנסת החרדים", אמר לי השבוע ח"כ דוד ביטן – ועם ב(י)טן מלאה על החברים משס ומ'יהדות התורה' גילה מיהם בעלי הרעיון והיוזמה להחרים את הוועדות מלכתחילה, "הרי את הרעיון להחרים את הוועדות – החרדים הציעו ראשונים, ואנחנו בליכוד רק הצטרפנו. אז מה בער להם לרוץ ולהסיר את החרם לפני החלטת בג"ץ?"

כשהתקבלה הכרעת בג"ץ, ושלא במפתיע היא לא הייתה כמובן לטובת האופוזיציה, דרעי נמנע מלהמתין לכינוס ראשי האופוזיציה ומיהר להכות בברזל בעודו חם. תוך כדי ישיבת הסיעה, הודיע יו"ר שס על מינוי מיידי של החברים בוועדות החשובות, שבמשך השבועות האחרונים תקתקו עניינים בהיעדר ח"כים אופוזיציוניים שבאים מדי בוקר כדי לערום מכשולים – כחברים ולא כאורחים מזדמנים.

צריך להודות בכנות שמכל חברי האופוזיציה, החרדים הם המפסידים הגדולים מתקופת החרם שחווינו בשבועות האחרונים. לקהל הבוחרים שהצביע למפלגות האופוזיציה, מקיר לקיר, יש כיום ייצוג מלא בממשלה – למעט החרדים. לחברים הסרוגים ולאנשי ההתיישבות, אנשי 'ימינה' דואגים מבוקר עד ליל וזוכים בגין כך למודעות ברכה בעיתונים ובעלונים הסרוגים, כך שהאינטרסים הקיומיים לא נפגעים ואף מתועדפים. על צורכי הציבור הערבי מיותר להכביר מילים אחרי תקציב 30 המיליארדים שפורסם השבוע. שאר ח"כי הליכוד, ממילא מחויבים לבייס ערטילאי נטול צרכים ייחודיים.

היחידים שנותרו למעשה ללא ייצוג בממשלה, אלה החרדים. כל יום שעובר בדרך לתקציב בלי שהחרדים יושבים בוועדות ועורמים מכשולים והסתייגויות – הוא עוד יום שבו הארסנל האופוזיציוני החרדי מנוטרל ללא קרב. מי שנזקק להוכחה היה צריך להיכנס השבוע לדיוני ועדת הכספים ולהבין כיצד מצליח ח"כ בודד וצעיר, ינון אזולאי משס, לערום הסתייגויות שמוציאות את היו"ר אלכס קושניר מדעתו. רגע אחרי החלוקה, הצליח גם ח"כ מקלב לשנות כמה מסעיפי 'רפורמת הכשרות'. בסחר הסוסים הזה, לאופוזיציה יש דרך משלה לערום מכשולים – ולהסירם בתמורה לתמחור הוגן של קש ותבן.

מוסר אביך

זו אינה התקופה האופוזיציונית הראשונה שבה התעוררה הסוגיה כיצד לנהוג בממשלה. הדרך הזאת אפיינה את הנציגות החרדית הלכה למעשה מימי קום המדינה, ובפרט בתקופות האופוזיציוניות – כולל האופוזיציה האחרונה שהחרדים חוו, אחרי ברית האחים 0.1 של לפיד-בנט בממשלת נתניהו. "ראש ממשלה צריך 'פינגרס' (אצבעות), וצריך להשתמש בזה כדי לדאוג לעולם התורה", אמר בשעתו מרן הגראי"ל שטיינמן, כשנתבקש להכריע אם לתקוף חזיתית את נתניהו בימי הקמת ממשלת 2013 עם לפיד ובנט – כשהחרדים נותרו בחוץ. בממשלת 61' התלויה על בלימה, מבחן האצבעות משמעותי פי כמה.

דווקא ממקום מושבם באופוזיציה, התאפשר לח"כים החרדים בעבר – כמו לח"כי 'המשותפת' הערבים כיום – לתמחר כל הצבעה ולסחור בכל הסתייגות כדי להקטין נזקים ולהגדיל תקציבים.

קחו לדוגמה את חוק הגיוס שיוכרע בקולותיהם של הח"כים החרדים. ח"כ מאיר פרוש הודה השבוע באוזניי כי חוק הגיוס שהגישה הממשלה "הוא חוק רע אך גרוע פחות מהחוק שליברמן הציע ובגללו הלכנו לבחירות". אם הח"כים החרדים יחליטו ללכת עד הסוף ולהתנגד לחוק, החקיקה לא תעבור וזאת משום שהח"כים החרדים כאידיאולוגיה ומחשש להשפעה עתידית לגביהם, מצביעים נגד כל חקיקה הנוגעת לגיוס לצה"ל. אם החוק יעבור – זה יקרה בעצימת עין של הח"כים החרדים שיבחרו בין רע לגרוע: בין הסדרה בעייתית בחקיקה, לבין הפיכת בחורי הישיבות כולם לבלתי מוסדרים חקיקתית, ולחייבי גיוס שמוטלים עליהם סנקציות מיידיות.

מי שנותן עיניו אך ורק ביעדי הגיוס שפחתו, במקביל להורדת גיל הפטור מגיוס ל-21, לא עושה נכונה את החשבון. ההגדרה המרחיבה של 'מיהו חרדי' שכללה עד כה כל מי שלמד שנתיים במוסד תרבותי ייחודי צומצמה, כך שמעתה ואילך לא ניתן יהיה למנות את כל מי ש'הציץ ונפגע' במוסד חרדי, כמי שימלא את המכסה. גם הסנקציות הכלכליות – יוחלו בהדרגה כבר לאחר השנה הראשונה בהתאם לרמת העמידה ביעדים, כך שבניגוד למושכל הראשון של כמה מהח"כים שנשמו לרווחה, החקיקה הזאת מסתמנת כצרה לא פשוטה.

אם יש קו מחבר בין הגיוס לגיור, למתווה הכותל ולשאר כל הנושאים שבקדושה – בממשלת החולין, הם נוגע למסמוס התהליכים בתקופת השובע הארוכה שבה החרדים ישבו בממשלה. הישיבה על הגדר, ללא הכרעה, בהמתנה לפסיקת בג"ץ, הביאה לכך שדווקא כשממשלה נטולת חרדים עולה לשלטון, מזומנות לפתחה כל ההכרעות המשמעותיות, כשהכוח החרדי מוחלש, וכמעט שאינו משפיע במסגרת משחקי הרעב.

מה עושים בשלב הזה, זוהי שאלת השאלות. להתעלם ולזעוק 'איני מכיר' זהו המסלול הקל – אך לא בהכרח החכם. ח"כ מאיר פרוש נזכר השבוע במעשייה שסיפר משולם נהרי על אביו הרב מנחם ז"ל. הימים היו ימי 'ממשלת רבין' שאת זכרה ציין צד אחד של הבניין רק לפני שבוע ימים. ח"כ מנחם פרוש עמד על הדוכן, ומול עיניו של ראש הממשלה רבין, בפתוס ובגרון ניחר, שפך אש וגופרית על יו"ר מר"צ שולמית אלוני, שרת החינוך של 'ממשלת השמד' שפערה פיה נגד קודשי ישראל. רגע אחר כך הוא נצפה יושב עימה במזנון הח"כים כדי לדון בתקציבי 'החינוך העצמאי'. "יש חובת מחאה ויש חובת דאגה לתקציב מוסדות התורה", השיב אז פרוש המנוח למשולם נהרי שהתקשה להשלים עם שתי הדמויות שנראו בו זמנית – על הדוכן ובמזנון.

ח"כ מאיר פרוש שנפגש עם שר הדתות מתן כהנא ערב חגי תשרי כדי להסדיר את נסיעת חסידי ברסלב לאומן, לא יאמר מילה טובה על הממשלה, אך בנו ישראל, ראש עיריית אלעד, עמד בשבוע שעבר בוועידת השלטון המקומי והסביר כי בנט טוב מנתניהו לחרדים – לכל הפחות בתקופת החגים. כששאלתי את פרוש האב לפשר הדברים, הוא התחמק באלגנטיות. לראשי הערים, כפי שראינו בביקור שרת הפנים שקד בבני ברק לפני שבועיים, ובנאומו של ראש עיריית אלעד בשבוע שעבר, יש פיות להאכיל ותקציבים להעביר. ניתוק הקשרים מבחינתם לא בא בחשבון גם כשהדבר הוא לצנינים בעיני כמה מהח"כים החרדים.

הנהגת "שמע בני מוסר אביך", גם במובן הפוליטי, עוברת במשפחת פרוש מאב לבן, ומבן לנכד. אם מאיר פרוש ישב לשיחה עם הבן יקיר מאלעד הוא אמר לו מן הסתם כך: מאבי וסבך הרב מנחם ז"ל למדנו, שאפשר לזעוק נגד "ממשלת השמד" ובאותה נשימה להוציא מרבין הבטחה לשמירת השליטה הישראלית בקבר רחל. גם בתקופה האופוזיציונית הקשה ביותר, מותר וצריך לדבר, אך אל לנו להתחנחן: כן לעסקנות, לא לחנפנות.

חיבוק רוסי

רעיית ראש הממשלה הישירה מבט לעברו של נשיא רוסיה פוטין וסימנה בידה בלי מילים, על הכיסא הסמוך. המבט השואל בעיניה כמו אמר ללא קול: היכן ממוקם הכיסא של רעיית ראש הממשלה?

פוטין התבונן בראש הממשלה שהחזיר לו מבט, שהמארח המתוחכם והמנוסה פענח מייד. הוא הגיש זר פרחים בידיו לרעיית ראש הממשלה והחווה בידיו בנימוס לעבר המסדרון. ראש הממשלה נראה כמי שהוקל לו ומלאכתו נעשתה בידי אחרים. בליווי שומרי הראש, הרעיה המסורה עזבה את החדר והותירה את המנהיגים, כשלצידם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה הישראלי ובכירי מערכת הביטחון הרוסית. המבוכה נמנעה, והפגישה הוגדרה כהצלחה.

אם קראתם את השורות וסברתם לרגע שמדובר בראש הממשלה המכהן, טעות בידכם. בנט אמנם צולם ותועד כשהוא מפנה את הגב לעברו של פוטין ושואל את המתורגמן השר אלקין: איפה העיתונאים הישראלים ואיפה המים? – לפי הסדר הזה. אבל תקריות וטעויות קורות לכל מנהיג כמעט בכל פגישה, מיעוטן מתועדות, ורובן נקברות. ראש הממשלה המוזכר לעיל שרעייתו כמעט והתיישבה לצדו, הוא כמובן רה"מ היוצא נתניהו, בביקורו האחרון במוסקבה. כשעצר לחניית ביניים מטקס השקת 'עסקת המאה' בוושינגטון, והביא עימו את נעמה יששכר על סיפון מטוס ראש הממשלה, נלווינו אליו בפתח הפגישה עם הנשיא הרוסי – והבחנו במחזה.

מהפוזיציה של האופוזיציה, קל להיטפל לתקריות. ללעוג לחוסר הניסיון שבניהול פגישה במהלך חמש שעות, לזלזל בתיאורים הילדותיים במהלך ישיבת הממשלה על תנומת המתורגמן זאב אלקין, האיש והשקית, תוך כדי הפגישה.

טעויות לא חסרות, ואין ספק שחוסר הניסיון בא לידי ביטוי, אך בשורה התחתונה, בנט צלח שבוע לא רע – בגזרה הרוסית הקשה. במבחן התוצאה, כמו בימי נתניהו, יום למחרת חזרתו ממוסקבה, מטוסי חיל האוויר הישראלי המשיכו לתקוף בסוריה.

מאחורי כל חיוך רוסי מסתתר אינטרס שבא לשרת את טובת מוסקבה, כפי שהיטיב להגדיר ראש ממשלת בריטניה האגדי וינסטון צ'רצ'יל, אחרי פגישתו עם סטלין בשלהי מלחמת העולם השנייה. ברית המועצות נפלה – אך האינטרס הרוסי נותר כשהיה. מאחורי הפנים המחייכות של פוטין – מול בנט, כמו מול נתניהו, מסתתר אינטרס רוסי טהור ומזוקק. מה שנכון ביחסים דיפלומטיים באופן כללי, רלוונטי שבעתיים כשמדובר באינטרס הרוסי.

ועדיין, ככל שקשה לראות זאת נכוחה מהצד האופוזיציוני, בנט נטול הגייסות הפוליטיים ונטול הניסיון – מתפקד לא רע. גם מבית פנימה הוא מודע למעמדו הפוליטי, וכמי שהשיל מכתפיו כל משקולת אידיאולוגית, האיש רץ קדימה עם משימה אחת ויחידה: לצלוח בשלמות את שנות כהונתו כראש ממשלה. השותפים יכולים להמשיך ולהתקוטט על כל מה שזז, אך מי שתמיד יוותר, יפשר, ינטרל ויסתדר זהו ראש הממשלה.

נתניהו שמזהה את המגמה, העריך השבוע ולא בכדי, כי הממשלה הזאת תחזיק "בין כמה שבועות לשלוש וחצי שנים". בשיחות סגורות גם ביבי מבין ומודה שכוחה של הממשלה הזאת בחולשתה, ובעיקר בחולשתו של העומד בראשה. ההשתלחות האישית של נתניהו בשקד, באה גם כן אחרי שהאיש הבין כי מכיוונה של שרת הפנים לא תיפתח הטובה. כל עוד בנט מכהן כראש ממשלה, שרת הפנים לא תפנה לו את הגב ולא תפנה את בנט מכס ראש הממשלה.

החזית הערבית

אם ריצד זיק של תקווה בעיני ח"כים מהאופוזיציה לקראת ההצבעה על תקציב המדינה, הוא כבה השבוע, כשהמצלצלים בסך שלושים מיליארדי שקלים התגלגלו ברע"מ אדיר לעברה של הסיעה הערבית שמחזיקה את הקואליציה בח"כיה.

בתוך תקופת החגים, כשכמה מראשי הקואליציה נרדמו בחופשתם, עבד הציר של יו"ר שס אריה דרעי והח"כ הפעלתן מטעם הליכוד יואב קיש מתחת לרדאר, בניסיון להעביר מצד לצד את האצבע השישים שתמנע את העברת התקציב. המידע החלקי שדלף גרם לליברמן לבקש להקדים את ההצבעה על התקציב בקריאה שלישית ולקיימה כשבוע לפני הדד-ליין הקבוע בחוק להעברת התקציב, וזאת כדי שיתאפשר לקואליציה לבצע מקצה שיפורים במקרה של כשל תקציבי בהצבעה.

לא רק גפני היושב צמוד ליו"ר הרשימה מנסור עבאס שמע ממנו בחודשים האחרונים רינונים על הממשלה שאינה עומדת בהבטחותיה. כמה מחברי הקואליציה, ודרעי בראשם, שמתחזקים קשרים עם כל הח"כים הערבים מסיעות הבית, שמעו מחברי מפלגתו של עבאס ביטויים לא פשוטים עם נכונות לפרקים, ללכת עד הסוף.

דרעי גיבש תחילה את הציר הערבי מול ראשי 'המשותפת', כפי שבא לידי ביטוי בסחבקייה שנראתה במליאת הכנסת בסופ"ש שעבר, רגע אחרי שהאופוזיציה ניצחה בהצבעה על הקמת ועדת חקירה לחלוקת שעות ההוראה במערכת החינוך הערבית. טיבי וביבי משני הצדדים וללא מגע ישיר, התחבקו – עם דרעי. לאחר מכן הבהיר טיבי כי 'המשותפת' תתמוך בהצעות אי אמון קונסטרוקטיביות – המחייבות הצגת ראש ממשלה חלופי, ובתנאי שהמועמד שיוצע כחלופה יהיה אריה דרעי ולא בנימין נתניהו.

ההצהרות יפות, אך בינתיים מי שנהנים באופן חד צדדי מהצרות המועטות שהאופוזיציה מעוללת לקואליציה – אלה הח"כים הערבים. על משקל ה"ייתנו-יקבלו" המפורסם של נתניהו, אפשר לסכם בשלב זה את יחסי הכוחות באופוזיציה בצורה ברורה: בין נותנים יהודים למקבלים ערבים. ח"כי 'המשותפת' כזכור הצהירו, כי גם אם שקד תתנגד לחוק המונע הרכבת ממשלה ממועמד שנגדו תלוי ועומד כתב אישום, הם יצרפו את האצבע השישים ואחת.

הדרישה החד משמעית מכיוונה של רע"מ לתעל כל שקל תקציבי אך ורק דרך הצינורות של רע"מ, ולא בשום מסלול עוקף של ח"כי 'המשותפת', העלתה את מפלס הזעם על רע"מ והממשלה – מצד ח"כי 'המשותפת'. טיבי ועודה הבהירו לחברים מהליכוד ומשס שמנהלים מולם שיח רציף, כי הם בשלים למהלך של עצירת התקציב, אם רק תושג האצבע השישים. בשלב מסוים, הביע אחד מח"כי רע"מ את הסכמתו העקרונית למהלך שיאפשר לשנות את המאזן…

רק שעם האוכל שהועמס על הצלחות באדיבות שר האוצר – בא והלך גם התיאבון של מי מח"כי הרשימה, לבצע מהלך אקטיבי נגד הממשלה. ערב ההצבעה על התקציב ניתן להעריך כי בשלב זה של חיינו האופוזיציוניים, נגוז המהלך לחסימת התקציב במליאת הכנסת.

ההתפכחות הסופית השבוע, גרמה גם לאחרוני האופטימיים באופוזיציה לנחות על קרקע המציאות, מה שתרם להחלטה לחדול מהישיבה על גדר הוועדות, רגל פה רגל שס, למנות חברים ולהסתער כדי להשיב מלחמה. מהרוסים הרי למדנו, שאת החורף מנצחים בקרב חפירות מייגע ולא בבליץ מפתיע.