ההשתדלות שלי
עד כמה צריך להתמוטט למען הפרנסה
מגיש: הזכות ליהדות
אנחנו הורים לחמישה ילדים קטנים, משלמים משכנתה גבוהה ויש לנו הוצאות שוטפות שרק הולכות ותופחות. אני פקידה בייעוץ מס במשרה מלאה, ולאחרונה התחלתי להעביר שיעורים במתמטיקה לתלמידות פרטיות. לפעמים אין לי כוחות ויכולת ללמד בקביעות, אבל אני זקוקה לתוספת הכנסה קבועה. ואני שואלת את עצמי, עד איפה מגיעה חובת ההשתדלות בפרנסה שלי?
אחד העקרונות האהובים עלי ביותר בעניין חובת ההשתדלות, הוא העיקרון שמלמד אותנו רבנו בחיי בספרו 'חובת הלבבות' (פרק ג הקדמה ז). ראיתם פעם נמר אוכל נבטים? תרנגול טורף כבשים? ניחוש שלי, שלא ראיתם. הבורא טבע טבעים בבריאה, וכל בריה משתמשת בטבעים שלה כדי למצוא את פרנסתה.
אמי שתחי', החכמה והענווה, בכל פעם לאחר שהייתה משלמת לאינסטלטור או לרופא השיניים סכום נאה, הייתה אומרת לעצמה בצחוק: "הוא מרוויח כל כך יפה, אולי אהיה רופאת שיניים?" ואז הייתה מתיישבת בחיוך ואומרת חצי לעצמה חצי לנו הקטנים: "לא, שירוויח כמה שהוא רוצה. אני לא אהיה רופאת שיניים…"
כלל ראשון: אם אינסטלטור מרוויח יותר כסף אבל אתם אוהבים ראיית חשבון, לכו על ראיית חשבון. זהו הטבע שהבורא נטע בכם.
מה בנוגע לקללה שנתקלל בה המין האנושי? אותה קללה שמספרת לנו שגם אם נעבוד בתחום שאנחנו אוהבים, עדיין זה יהיה במאמץ גדול ("בזעת אפיך") ועם תפוקה קטנה ("וקוץ ודרדר תצמיח לך")? האם קללה זו, אתם בוודאי שואלים, היא חלק מעסקת הכל כלול בחובת ההשתדלות?
עקרונית התשובה היא כן, או כפי שמנסח זאת רמח"ל ב'מסילת ישרים' פרק כא: "וכבר היה אדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם, בזעת אפך תאכל לחם, אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו". אבל למרות התשובה העקרונית הזו, לפעמים אני חש שאנחנו מרגישים די נוח לזרוק את ה'פעקלע' שלנו על אדם הראשון. אנחנו 'נעבאך' משלמים את מחיר החטא וצריכים לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה. בלי להוריד שמץ של אחריות ממה שהיה, בואו נקבל גם אנחנו ולו מעט אחריות. אם אני זוכר נכון, עדיין לא נתקלתי במשפט 'בזעת אפיך תגור בגני גאולה'. ולא, לא התכוונתי חלילה לומר שיש אנשים שהכסף שלהם מגיע בקלות יותר. לכל אחד הקב"ה שולח את הברכה בדרך שלו ובמינונים המותאמים לו. סך הכל התכוונתי לומר, שלפעמים אנחנו כחברה מכניסים לעצמנו סטנדרטים שאנחנו בעצמנו לא מצליחים לעמוד בהם, ואז אנחנו נאלצים לעבוד משמרת שלישית כדי שנוכל בכל זאת לגרד את הסטנדרט הזה. ובסוף, אנחנו עוד שואלים מהי חובת ההשתדלות. בדקתם אולי את האופציה שבדירה ממוזגת בקריית אתא מזיעים פחות?
בואו נחשוב מחדש על הסטנדרטים שהצבנו לעצמנו כחברה בנישואי הילדים המדהימים שלנו, על תרבות השמחות שפיתחנו, חופשות, רפואה פרטית, תחבורה, שבתות משפחתיות, מחקו את המיותר והוסיפו את שלכם. לכל אחת מהקטגוריות הללו והאחרות יש 'גני גאולה' משלה, ולא בטוח שעל כך נאמר 'בזעת אפיך תאכל לחם'.
כלל שני: חובת ההשתדלות ביסודה מכוונת לבסיס ולא לשדרוגים.
חיבור לשמיים
כעת, אוכל לענות על גוף השאלה:
ואם אני רואה שהבסיס בא לי במאמצים, עד כמה אני מחויב בהשתדלות כדי לייצר את הבסיס שלי?
ההשתדלות היא קנס כפי שלימדנו רמח"ל. אך כאשר היא כבר איתנו, ניתן בהחלט לראות בה את הצדדים החיוביים. היא מסוגלת בהחלט לחבר אותנו טוב יותר עם הקב"ה. לעיתים דווקא העמידה הזו מול מטלות, הצלחות, כישלונות, תקוות ואכזבות מאפשרת לנו פינות קטנות נוספות של קשר עם הקב"ה הפזורות על פני היום.
לפעול נכון זה ליישר קו עם עולם הטבע שהקב"ה הכין ועם זאת להבין שלמרות הפעולות הטבעיות, הכל בידיו לגמרי. לדוגמה, אם על פי נתוני הלמ"ס, ההוצאה לנפש במשפחה חרדית המונה עשר נפשות עומדת על כ-1,500 ש"ח, אז דרישת ההשתדלות היא לנסות ולהרוויח את הסכום הזה בצורה נורמלית המותאמת למשק המקומי. ואם זה מה שנגזר עלינו, מה שנותר לנו הוא לנצל גם את זה לקשר עם הבורא.
כלל שלישי: ההשתדלות צריכה להיות מותאמת לתנאים הטבעיים. מספר הנפשות בבית כפול הוצאה חודשית סבירה לנפש, הם שיקבעו את גבולות ההשתדלות.
בתפילה שהקב"ה ישלח שפע של פרנסה לכולנו ברוגע ובשלווה ובחיוך על הפנים.
אם יש לכן שאלות בנושאי השקפה, התנהלות יהודית ועוד, אתן מוזמנות להעלות אותן כאן: betoch@mishpacha.com
