מדברים יהדות | מקנאה?

כאמא, אני מתמודדת לפעמים עם סיטואציות של קנאה ואי נעימות בין בנותיי. זה יכול לקרות למשל כשאחת מהבנות הגדולות שלי מקבלת משהו חדש כמו בגד או יוצאת למקום כלשהו, והשנייה נשארת בבית. איך אפשר לחנך אותן לגישה בריאה יותר, לקבל באהבה ובשמחה את מה שיש להן בלי לקנא באחיותיהן בגלל מה שיש להן?

תודה רבה על ההכוונה!

הקנאה היא טבע אנושי בסיסי. התורה וחז”ל מחנכים אותנו בגנות הקנאה, אבל התורה אינה מתכוונת למחוק את הטבע האנושי. היא מתכוונת בעיקר שלא נעשה בו שימוש במקומות הלא נכונים ובצורות הלא נכונות.

קנאת סופרים

ומהי הצורה הלא נכונה? כאשר היא מביאה איתה רגשות שליליים. רגשות אלו, כותב רמח”ל ב’מסילת ישרים’, עלולים להגיע בשתי רמות. הרמה הבסיסית היא, חוסר פרגון לזולת וחוסר השתתפות בשמחתו. הרמה הגבוהה והקשה יותר היא צער וחוסר הנאה אפילו ממה שיש לי, מאחר שלזולת יש יותר.

כאשר אדם מגיע לרמות אלו של קנאה, הוא כבר מעניש את עצמו. רגש כזה הוא שלילי גם כי הוא גורם לצער לא בונה וגם בעיקר משום שהוא אינו יהודי, שהרי כולנו מבינים שאנו נתונים בידיו של הקב”ה, והוא שמחליט אם יהיה לנו פחות או יותר ללא קשר למה שיש לחבר שלנו.

ומה קורה כאשר הקנאה מלמדת אותנו מה אנו יכולים ומניעה אותנו לפעולה בעקבות כך? לקנאה כזו קוראים קנאת סופרים והיא חיובית בהחלט. החלק המרכזי שלה הוא ההבנה שאני מסוגל למשהו ופיתוח הרצון לכך, וחלק זה הוא ככל הנראה אחד המנועים המצמיחים ביותר שיש לבני האדם.

קנאת אפרים

הקב”ה לא טבע בנו סתם טבעים כדי שנילחם בהם. הטבע הוא מתנה מבורכת שצריך לנהל אותה בצורה נכונה.

למשל טבע הקנאה מזהה עוולות. כאשר ישנה אפליה לרעה, בין אם זה עובד אחד מתוך כל העובדים בחברה, בין אם זה ילד מתוך כל הילדים בכיתה ובין אם זה ילד מתוך כל בני הבית, הלב מתקומם נגדה. הוא לא מסוגל לשאת את העובדה שהזולת קיבל והוא לא. האכפתיות שהזולת קיבל אינה נובעת מצרות העין בהנאה של הזולת, אלא בעיקר מהתקוממות נגד העוול שנעשה נגדי.

אין ספק שאם מעביד, מורה, הורה או כל בעל סמכות אחר, אכן גורם לעוול הזה, עליו לתקן את העוול מייד כי זה פשוט לא הוגן.

אך מה לעשות כאשר הילד מרגיש עוול אף על פי שזה לא נכון?

הנביא בספר ישעיהו באחת מנבואות אחרית הימים שלו, לאחר שהוא מתאר כיצד יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ממשיך לעוד חזון גדול מאוד ולא פחות מפתיע ביכולת ההתגשמות שלו. “וסרה קנאת אפרים… אפרים לא יקנא את יהודה”. איך יקרה הקסם הזה? אפרים מרגישים עוול בכך שהמלכות אצל יהודה. הרי שבט אפרים הוא מבניה של רחל שהייתה עיקר הבית, אז למה המלוכה עוברת ליהודה שהוא מבניה של לאה? זו שאלה טובה שגורמת לרגש האנושי של אפרים להתקומם. ומתי הרגש הזה יירגע? כאשר הקב”ה בכבודו ובעצמו, ימלא את הארץ דעה. אז יבין אפרים את תפקידו האמיתי. הוא יבין שכל אחד מקבל את הדברים בהתאמה למציאות שלו, וזה יגרום לו לשני דברים: א. ליהנות ממה שיש לו ב. לשמוח במה שיש גם ליהודה.

בלי קנאות

הורים לא חייבים לתת לכל הילדים את אותו הדבר בדיוק. להפך, זה יכול אפילו להרוס, כי הצרכים והיכולות של כל ילד הם שונים. אבל הם כן צריכים לתת את החוויה שהם חושבים על כל ילד, אוהבים אותו, ומוכנים לעשות למענו כל מה שביכולתם. אחד צריך טיול, השני זקוק לגלידה, השלישית צריכה קצת יותר בגדים והרביעית יותר זמן אישי.

אז ברור שברגע האמת כאשר אחד מקבל גלידה והשני לא, זה טיפונת צובט. אבל אם במבחן הזמן המתמשך, כל ילד רואה שהוא מקבל את צרכיו המתאימים והוא מקבל אותם בחיוך ובנעימות, הוא לומד להבין את המציאות, יכול להיות שמח בחלקו וגם לפרגן לאחרים על חלקם.

תפקידם של ההורים הוא למלא את הבית בדעה:

בדעה שכל אחד הוא ייחודי.

בדעה שכאן אוהבים מאוד את כולם.

בדעה שהם שמים לב לצרכיו הייחודיים של כל אחד.

בדעה שכאשר יש לך את שלך, אתה יכול לשמוח עם זולתך במה שיש לו.

בדעה שגם אם כרגע אחיך הוא שמקבל, אתה תקבל מחר.

“אדרבא, שנראה כל אחד מעלת חברנו…”