מהדורת קומיקס

1. המציאות היא האיום הגדול ביותר על מי שמנסה לעצב אותה.

מול נרטיב מושקע של כפירה, השמיים מספרים כבוד ק–ל. נכון, הם מספרים את הכבוד הזה כבר חמשת אלפים שבע מאות שמונים וחמש שנים, אבל בשלב הזה הסיפור מונגש הרבה יותר. לפעמים נדמה שכבר אין בחירה של אמונה. המציאות נותנת את אותותיה וקשה מאוד לעצב אותה. אם עד היום השמיים מספרים כבוד ק–ל, בתקופה הנוכחית נראה שהם מספרים אותו במהדורה של קומיקס. כך גם מי שקשה הבנה או קריאה במיוחד יכול להתחבר לסיפור.

דוגמאות? במהדורת החדשות הקרובה. אם רק מנקים את רעשי הרקע, שומעים סיפור בלתי נתפס. הנה ידיעה חדשותית אחת מהשבוע: העיתונאי יוסי יהושע חשף שערב התקיפה באיראן הוכשר בצה"ל 'מטכ"ל צללים' למקרה שהרמטכ"ל והאלופים שסביבו ייפגעו. הרחק מהמקום שבו נוהלה המלחמה, ישבו כל העת במתחם סודי ומאובטח סגן הרמטכ"ל ואלופים נוספים, שנחשפו מראש לתוכניות המדויקות, כדי לתפוס פיקוד מיידית.

תודו שזה נשמע ידיעה מתוך ספרי הקומיקס המותחים והמונגשים של הילדים (מותחים מדי, אגב. מונגשים מדי, גם כן. נרחיב בהזדמנות אחרת). כזכור, כמו בספרי הילדים, הכל–הכל מסתדר בסוף: הרי זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שקרה אצל האויב. הרמטכ"ל וכל צמרת הפיקוד האיראנית מצאו את מותם בלילה אחד. איש איש במיטתו.

2. שמעתי פעם מרבה של ירושלים העתיקה הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א שאלה פשוטה על הצורך להזכיר את יציאת מצרים כל כך הרבה פעמים ביום. רשמית, זכירת יציאת מצרים מתקיימת פעמיים ביום בלבד, בקריאת שמע. מעשית, היא מצויה הרבה יותר. המזוזה בכניסה לבית, הציצית בבגד, התפילין על היד ועל הראש, ברכת המזון וכן בכל מצווה שהיא 'זכר ליציאת מצרים' (הימנעות מריבית, איסור מאכלות אסורות, צדקה ועוד ועוד ועוד). למה כל כך הרבה פעמים? יצאנו ממצרים וצריך לזכור זאת, אבל מי מאיתנו משאיר לעצמו כל כך הרבה תזכורות ביום?

והתשובה שענה הרב נבנצל היא לא בגלל המצווה. היא בגללנו. אנחנו חיים בעולם שבו הרבה יותר מתזכורות קבועות על יציאת מצרים מקיפות אותנו 'תשכוחות' קבועות המבקשות לקחת מאיתנו את הסיפור: "אתה שומע שאובמה אמר כך, ופוטין עשה כך, והממשלה החליטה כך, וצה"ל עשה כך, ואתה מתחיל לקבל רושם כאילו ישנם כוחות נוספים שפועלים בעולם ושוכח מה שלמדת בליל הסדר. למדת שרק דְבר השם פועל בעולם, ואם חיזבללה או חמאס פועלים, הרי זה בגלל שהקב"ה גזר שיפעלו כך. ואם אמריקה פועלת או לא פועלת, גם זה הוא רק מפני שכך גזר השם.

"את זה נוטים לשכוח כששומעים את החדשות, לכן יש צורך במצוות רבות שיזכירו וישננו לנו ערב ובוקר ובהזדמנויות נוספות את הלקח של מצרים. שלא חשוב מה פרעה רוצה ולא חשוב מה האו"ם או מישהו אחר רוצה, חשוב רק מה שהשם רוצה. ואם השם רוצה שהמצרים ישתו דם וישראל ישתו מים, אז המצרים שותים דם וישראל שותים מים ושום דבר לא יעזור. זה לקח שצריך ללוות אותנו כל ימות השנה".

בלי להפריע לסדר לימודו של הרב נבנצל שליט"א, אני מוכן לקחת את הסיכון ולכתוב בביטחון שמה שהוא אמר כשאובמה היה בבית הלבן תקף גם כשטראמפ נמצא בבית הלבן (בינינו, הניסיון להפנים את זה קשה הרבה יותר).

אוריאל מליק בוועדת החינוך של הכנסת. צילום: ערוץ הכנסת

3. ובקומיקס השמימי הזה יש עוד אופן שבו מתגלה כבוד ק–ל: עוצמת ההיסטריה של אלו שמבינים לאן עם ישראל צועד. אפילו יוזמי קמפיין ה'משיחיים' נגד המחנה האמוני שוקדים על איתור מילות 'גנאי' אחרות, לאור ההבנה ש'משיחי' הוא לא מילה גסה יותר.

השבוע נערך בוועדת החינוך של הכנסת (בראשות הח"כ המעולה, הצנוע ומאיר הפנים יוסי טייב) דיון מיוחד תחת הכותרת: "החרמת תפילין מתלמיד בבית הספר – פגיעה חמורה בזהות היהודית".

בדיונים מהסוג הזה חשוב להבין מה הרציונל של הצד השני. מה הוא מספר לעצמו? יום לפני הדיון קיבלו חברי הכנסת מסמך מנומק מטעם תנועת 'מובילי חינוך – לחיזוק החינוך הציבורי בישראל'.

"עמדתנו נשענת על כבוד למסורת ישראל, ולא על שלילתה", נכתב בפתיח. "דווקא מתוך נאמנות להלכה, לחוק החינוך הממלכתי ולערכי מגילת העצמאות, אנו מבקשים להבהיר את גישת ההלכה ואת אחריותה של מערכת החינוך הממלכתית בסביבה בעלת זהות מגוונת".

אחרי הפתיח המביך מגיע דף מקורות מפורט המסביר מדוע תפילין בסביבה 'בעלת זהות מגוונת' הן מצווה הבאה בעבירה. מה אומר? גם אם המסמך נכתב נטו על ידי רובוט בינה מלאכותית, הוא מבייש את המותג החדשני. הנה התקציר (ההדגשות במקור):

"1. 'כל המצוות צריכות כוונה'. הנחת תפילין מתוך התרסה איננה מצווה, אלא ביזוי שלה. זה מוגדר הלכתית כמצווה הבאה בעבירה. 2. 'אל תעשה תפילתך קבע אלא תחנונים'. ההפסקה בבית הספר איננה מרחב דתי או מקום לגיוס והטפה. זמן זה נועד למנוחה, התרעננות והיערכות לימודית. הניסיון להחדיר תוכן דתי בהפסקה, פוגע במטרת הזמן הזה ובחופש הדעת של כלל התלמידים. 3. 'העושה מצוותיו חבילות חבילות – הרי זה מגונה'. היוזמה להכניס דוכני תפילין לשגרה הבית–ספרית מבטאת תפיסה הרואה בדת כלי להשפעה פוליטית ולא דרך חיים. אין מקור הלכתי התומך בהפיכת התפילין לאמצעי להתגרות בצוות החינוכי. 4. 'ועשית הישר והטוב בעיני השם'. מורשת ישראל איננה אוסף סמלים, אלא דרך חיים המבוססת על יראת שמיים, זהירות וענווה. כאשר פוליטיקאים משתמשים במורשת להצדקת פעולות המנוגדות להלכה ולערכים פדגוגיים, הם אינם מנחילים את המסורת אלא מוזילים ומעוותים אותה".

והנה הסעיף האחרון (רובוט בינה מלאכותית שוב נראה החשוד המרכזי, עקב הרעיון לסיים כך, בשורה המסיימת כל שיעור תורה): "5. 'השם חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר'. דווקא בשם המסורת ולא נגדה, יש לומר בבירור: עידוד הנחת תפילין במקומות בלתי ראויים, ללא התחשבות בהקשר החינוכי, ההלכתי והנפשי, איננו מנחיל ערכים אלא מרוקן אותם מתוכן".

קצת רקע על אודות תנועת 'מובילי חינוך': "בתנועה אנו מכירים בצורך הדחוף בשינוי מקיף ועמוק במערכת החינוך הציבורית על כל זרמיה. אנו פועלים ללא לאות לבסס אתוס משותף, המבוסס על ערכים של שוויון, מחויבות אזרחית ומצוינות. פעילות התנועה היא הכרחית על מנת להבטיח את עתיד ילדינו ולהכין אותם להתמודד עם אתגרי המחר".

מרגש שהם פתוחים לשינויים עדכניים כדי להתמודד עם אתגרי המחר. הנה מה שקרה בדיון שנערך למחרת כתיבת המסמך. התלמיד החילוני אוריאל מליק, המקפיד להניח תפילין, נשאל על ידי ח"כ מיש עתיד: "למה אתה לא הולך לבית ספר ממלכתי–דתי?" והשיב לו מייד: "כי אני לא חושב שצריך להיות דתי כדי להניח תפילין. כפי שאתה רואה, גם אין לי כיפה. תפילין אפשר להניח גם בבית ספר ממלכתי בלי דתי".

הבינה המלאכותית המתקדמת תדע לתת מענה לאתגרי המחר, אבל היא לא תצליח להתמודד מול האמת הפשוטה והישנה של התלמיד אוריאל מהחינוך הממלכתי.