מהפכת החינוך

הרב אורי זהר זצ"ל נודע כמי שחתום על מהפכת התשובה. אבל הוא היה מהפכן לא פחות בגישות החינוכיות שלו

היום ארצה להקדיש את דבריי לרב שלי, שאיתו זכיתי ללמוד באופן קבוע בעשרים השנים האחרונות, הרב אורי זוהר זצ"ל. הוא היה הרבה יותר מרב. הוא היה הסנדק של בני, היה בחתונות של כל ילדיי, ובכלל, בכל השמחות שלנו… אני עדין לא מתחיל לעכל את האובדן, את הוואקום האדיר שנוצר עכשיו בחיי. אנסה בכמה מילים לתאר קצת מהאישיות המדהימה הזו.

פעם מהפכן, תמיד מהפכן

כל ששת בניו של הרב עברו גיל התבגרות מאתגר מאוד, מה שגרם לו להתבונן ולחשב מסלול מחדש לגבי תפיסותיו החינוכיות. בתחילת דרכו הוא היה תובעני כלפיהם כמו שהיה תובעני כלפי עצמו. עם השנים, הגישה הטוטאלית התחלפה בגישה יותר פרגמטית, מקבלת, אוהבת. הוא מצא סימוכין רבים בתורה (ובעיקר בתורת הנסתר) לכך שזו הגישה הנכונה, וכך, שוב יצא לו המהפכן שבו, והוא פרסם ספר בשם: "אבות על בנים", שאותו הוא הקדיש לבניו, "שזיכו אותו בתיקון הגדול של חייו". בספר הזה הרב הגיש משנה חינוכית מקבלת, חמה ואוהבת, גם לילדים שעזבו את הדרך או נוער בסיכון. וזה עבד לו, כל בניו חזרו, מצאו את דרכם בעבודת ה', והקימו בתים של תורה.

כך בעצם נולדה ההיכרות בינינו. הוא ליווה אותי בהתמודדויות שהיו לי עם הבנים שלי, ובאמת הציל אותי ואת ביתי. את כל החידושים האלו הוא עודד אותי להוציא בספר, "בוסר המלאכים", שמטרתו הייתה לקחת את הגישה שלמדתי מהרב, ולתת לה הרבה פרקטיקות וכלים, לעוד קומה של יישומים מעשיים ותשובה לשאלות המצויות (סמרטפונים, מה עם שאר האחים, חברים רעים וכו'). העברנו סדנאות והרצאות רבות בנושא הזה, ולמרות נטייתו לברוח מפרסום וכבוד, הוא נסע איתי להרצאות בכל רחבי הארץ על מנת להדריך הורים. הוא גם היה זמין לשאלות בתחום הזה. הוא לא נח לרגע: הקליט עוד ועוד שיעורים ופודקאסטים בנושא 'נוער בסיכון' וכללים בחינוך, להורים, לאימהות חד הוריות, למורים ולמורות, ועוד.

כוחות העל של ילדי הקשב

בתקופה האחרונה, הרב התחיל להתעניין ולהתמחות בנושא הפרעת קשב. לאחר שלמד לעומק על הפרעת קשב, הוא אבחן את עצמו כמופרע קשב, והבין שזה מסביר הרבה מהאתגרים שלו – אבל גם הרבה מהכישרונות שלו. גם כאן, גישתו הייתה מהפכנית. הוא סבר שכמו שאדם עיוור מפתח חוש שמיעה מחודד יותר, כך גם הקושי שבהפרעת קשב גורם לכישרונות רבים להיות יותר מפותחים (כמו: יצירתיות, אלתור, חשיבה מחוץ לקופסא, הומור, מנהיגות, חן, חוש צדק, ועוד).

עם השנים, הגישה הטוטאלית התחלפה בגישה יותר פרגמטית

הוא בא בגישה מהפכנית; לראות את הצד החיובי והחוזקות של ילדי הקשב, וכמה זה מחייב את ההורים לעבוד עם כלים נכונים: לא לרמוס את הדימוי העצמי של הילדים בקרב התשה חסר סיכוי מתוך ניסיון להתאים אותם לזירות בהם הם מתקשים, אלא לסייע להם לבנות דימוי עצמי חיובי, דרך הרבה אהבה ובאמצעות חיפוש הכישרונות הייחודיים שלהם. הוא הדגיש את החשיבות של מתן אוטונומיה, מרחבי צמיחה והמון חוויות הצלחה מותאמות על-מנת להעצים את הילדים. היו לו המון רעיונות פרקטיים ודרכים יצירתיות איך ניתן ליישם את זה, וגם כאן משנתו הסדורה עוד תצא בקרוב, בעזרת ה', כספר בפני עצמו ("כוחות העל של ילדי הקשב").

הרב אורי היה האדם הכי צעיר שהכרתי. עד מוצאי השבת האחרונה, שבה ראיתי אותו בפעם האחרונה ולמדנו יחד, הוא לא הפסיק להתחדש ולהתרגש, להתלהב ולהתפעל מכל דבר תורה שהתחדש לו. הקב"ה היה נוכח מאוד בעולמו. לא בקטע מלחיץ, אלא בצורה הכי טבעית. הוא היה תכליתי ונעים, מאיר פנים ועם זאת שקדן.

אתן דוגמה קטנה לחידוש שממחיש הכל: הרב שאל, במוצאי שבת האחרון לחייו, מדוע בתחילת היום, אנו נדרשים להתעטף בטלית "כעטיפת הישמעאלים", למה חז"ל מצאו לנכון שניזכר בישמעאלים על הבוקר? ותירץ, שעל ישמעאל נאמר שהקב"ה דן אותו "באשר הוא שם", לא לפי העבר ולא לפי העתיד, אלא על פי מגמתו באותו רגע, וזהו לקח חשוב להתחיל איתו את הבוקר, בעת שמתעטפים בטלית. גם אם נפלתי, צריך להתקדם ולהתמלא בכוחות ובאופטימיות. לא להתייאש ולא לאבד תקווה, לנצל כל רגע.

בשבילו זה לא היה ווארט; הוא באמת חי את זה. והלימוד הקבוע שלנו בספר: "משיבת נפש", באמת השיב את נפשו ועורר את הנקודה הזו, כל פעם מכיוון אחר.

כתוב שצדיקים הולכים מחיל אל חיל, וגם בעוה"ב הם הולכים ומתעלים. אין לי ספק שהרב יושב כעת בבית דין של מעלה, ועם החן והעקשנות שלו, הוא דואג לכולנו, לדון לכף זכות ולעורר רחמי שמיים, להביא לנו גאולה ברחמים. יהי רצון שנזכה לכך במהרה.