אזרח תמים בישראל תלה שלט ברחוב העיר:
"אדוני ראש הממשלה הנוכל! נמאסת!"
לא חלף זמן רב, והוא מקבל טלפון מעורך הדין של ראש הממשלה: "תיזהר! אתה עלול להיתבע בקרוב על הוצאת דיבה ולשון הרע". האזרח התמים הוסיף תמימות על תמימותו: "על מה אתה מדבר? התכוונתי בכלל לראש ממשלת סוריה!" עורך הדין יצא להגנת הלקוח שלו: "אל תמכור לי סיפורים. הרי אתה יודע בדיוק מי הנוכל האמיתי" – – –
שלום חברות,
כיף לשוב ולהיפגש כאן. כבר הנחנו יסודות לתשתית של סדר, דיברנו על ניהול זמן, חיזקנו את יכולת הניהול ואפילו הסכמנו להודות בקול: יש זמנים שהמנהלת לא יכולה לנהל, ואז מה (לא) עושים.
איפה אנחנו עומדות עכשיו? ולאן אנחנו מתקדמות מכאן?
מאחר שאנחנו מנהלות בית, צוברות ותק וניסיון, בהכרח שגם למדנו והתייעלנו. הזמן עושה את שלו. רק מה? כמו נשים, אימהות ויהודיות טובות – אנחנו מלאות ייסורי מצפון ורגשות אשמה: 'נכון, שבת נכנסה בזמן. אבל בלי מנה אחרונה ובלי עוגת השכבות ובלי סלט חצילים עם בטטה וצ'ילי. ממש חכמה'. או: 'איך את רוצה שאני אגיד שהתקדמתי אם חמש דקות אחרי שגמרתי לשטוף כל הבית מלא סימנים! תראי איך נראה כאן עכשיו!' וגם: 'הארונות התחתונים מסודרים פיקס, אבל בואי תפתחי את הארונות העליונים. נו, באמת, אמא שלי הייתה מתביישת במחמאה כזו, אל תצחיקי אותי…' בקיצור, אלופות-על בהיפוך מחמאות לאבק פורח.
אז קודם כל – זהירות! את עלולה להיתבע על הוצאת דיבה, הרי גם את יודעת את האמת! תפרגני לעצמך!
וכדי להצליח לראות את השינוי בעיניים, בטורים הקרובים בעזרת השם נצא לשטח, לעבודה מעשית. נקשיב לסיפורים של החברות שעשו את זה, ובעיקר, הן גם מכירות בזה: נשים שהיו בקבוצה ב' או ג' בארגון ובסדר, קיבלו 'בלתי מספיק' בניהול הבית, היום יכולות להיות המורה של קבוצה א' 1…
הן יבואו לכאן כדי לספר לנו בקול על הדרך שעשו. בלי לפחד, בלי להקטין או למזער את העמל ואת הסייעתא דשמיא שזכו לה – הן רוצות להודות ולהכיר בטוב. לא נבקע להן הים ולא יצאה בשבילן בת קול משמיים. הן תפסו רגעים של הארה והזדמנויות שנשלחו, גייסו הרבה כוח רצון, דמעו בשקט או בחושך, ולאט לאט יצאו מאפלה אל האור.
תגובת שרשרת
מה עוד? נוכל למצוא מכנה משותף לכל החברות שיבואו לכאן: מיקוד. כלומר, כדי שנרגיש התקדמות ושינוי, אנחנו צריכות למצוא משימה אחת בניהול הבית ולעבוד עליה 'עד הסוף'. להתמקצע ולהתקדם בה במידה משמעותית. אל תדאגו, לא נישאר איתה בלבד. למה? כי המשימה הזו תקדם אותנו למשימה הבאה. ממש כמו לתפוס חוליה אחת בשרשרת: אומנם הרמנו רק חוליה אחת, אבל כל השרשרת התרוממה.
לדוגמה: אל תופתעי אם אחרי שהרגלת את עצמך על אוטומט ליישם את 'חוק רק רגע' (=כל פעולה שלוקחת עד חמש עשרה שניות, מבצעים הרגע) פתאום גם שליחת הילדים בבוקר בזמן – הפכה לקלה וכיפית יותר. ככה זה: התקדמות במשימה אחת, מרימה את כל העשייה שלנו.
"את באמת רואה נשים שהיו בבלגן ובחוסר סדר, והיום הן נמצאות במקום אחר?" ככה שואלות חברות, ספק לעצמן, ספק את עצמן. כן! אני רואה ברוך השם. ולכן הפעם לא נדבר על… אלא נביא את… מאחורי כל סדר עומד סוד וסיפור, ואישה גדולה שחיברה ביניהם. בשבועות הקרובים נקשיב לנשים האלו ולסיפורים שלהן.
מה נרוויח כשנקשיב להן? קודם כל, נגלה את הסודות מן הסדר. איך הנס הזה קורה. ככה התאוריה והתכנים שדיברנו עליהם עד היום, יהפכו למעשים ולפעולות שקורים ממש, בתוך הבית.
דבר שני שנרוויח כשנקשיב: נדליק את האור בקצה המנהרה. נזמין לכאן נשים רגילות, עם 'שוטף' ושגרה כמו של כולנו. נשים שניהול הבית לעג להן, חיכה להן בסיבוב, פגע וברח. אבל לא עוד. יש תקווה! ואם היא והיא והיא הצליחו, זה אפשרי. בעזרת השם גם אני אצליח.
כל מה שנפגוש בטורים הקרובים הוא מתוך שיחות עם גיבורות אמיתיות ומתוך החיים האמיתיים שלהן. הפרטים יטושטשו מסיבות מובנות, אבל הרקע והצבע – הכל אמיתי.
שנתחיל?
מה למדנו היום? שלושה דברים חשובים בתהליך של שינוי והתקדמות:
א. מיקוד. ב. מיקוד. ג. מיקוד. אההמ…
ועוד משהו: נכונות להכיר בטוב, להודות שיש התקדמות
מה שיעורי הבית? מה הסיפור הטוב שלך בהצלחה בסדר וניקיון? לכי לכתוב אותו.
