מחליף את הזמנים

1. הגיל והרעדה. 'חוק הגיוס' יאושר מיד אחרי התקציב. גיל הפטור ירד ל-21
2. מגדל השן התותבת. למה הודרו החרדים מהועדה לבחירת שופטים?
3. עובדי עצות. השיטה החדשה המוצעת להוצאת החרדים לשוק העבודה
4. החיים שלאחר ה'מוות'. בקרוב יפסיקו לאחל "עד 120"

1. מחליף את הזמנים

החורף עדיין לא כאן, אבל שני 'זמני חורף' חדשים נפתחו השבוע – האחד בכנסת, והוא מוגדר כ'מושב', מונח שלא תמיד מצורף למילה חיובית (לדוגמה 'מושב לצים'), ולהבדיל אלף אלפי הבדלות – 'זמן החורף' בישיבות.

למרות השוני התהומי שביניהם, במיוחד בכנסת הנוכחית, הם ייפגשו בקרוב על ציר ה'זמן', ויש רק לקוות שלא יתנגשו.

האישיות הפוליטית שמסתמן שתעמוד במרכז ההתעניינות במושב החורף של הכנסת אינה נתניהו, גם לא בנט, אלא בני גנץ.

הליכוד ממשיך לאותת לו על נכונות להגשים את שאיפתו להיות ראש ממשלה, שנשללה ממנו ושבגללה הלכנו לבחירות ונוצרה הממשלה הבעייתית הקיימת. הקואליציה מצידה תעשה הכל כדי שגנץ לא יתפתה. שר המשפטים גדעון סער תרם השבוע תרומה גדולה בכיוון זה כשהחליט לתמוך בתביעת גנץ להקים ועדת חקירה ממלכתית ל'פרשת הצוללות', שלא זכתה בעבר לתמיכה.

גנץ עצמו נוקט מהלכים שלדעתו סוללים לפניו את הדרך להפוך לראוי להתמודד בעתיד על תפקיד ראש הממשלה, בלא להזדקק ל'טובות' מנתניהו ונאמניו. לפחות על פי הסקרים הוא מצליח. השבוע הוא הוצב במקום הראשון בסקר על תפקוד שרי הממשלה. יותר מבנט ויותר מלפיד.

הפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן קירבה אותו לשמאל, וגם בעיני האמריקאים הוא מצטייר כשוחר שלום. מהלכים שהוא מתכנן ברמת הגולן, וגם ביהודה ושומרון, אמורים לקרב אותו לימין המרכזי, וגם מהחרדים הוא אינו מניח ידו.

אחת המשימות המרכזיות שהוא תולה בה סיכויים רבים לצבור נקודות הצלחה, הוא 'חוק הגיוס'. גנץ נחוש להביא אותו לאישור מייד לאחר התקציב, וחבריו לקואליציה הסכימו שהנושא יהיה בראש רשימת המטלות.

'חוק הגיוס' במתכונתו החדשה כבר גובש, ללא מעורבות המפלגות החרדיות, ונותרו רק נקודות שיוף אחרונות לפני שיונח סופית על שולחן הכנסת להצבעה. זה יקרה, על פי המתוכנן, עוד ב'זמן החורף' המשותף לכנסת ולישיבות.

נקודת המחלוקת העיקרית בתוך הקואליציה – הגיל שבו יוכלו לומדי התורה לקבל פטור – סוכמה. לפיד רצה שבני 18 כבר יוכלו לצאת מהיכלי התורה. הוא הסביר כי בדרך זו בתוך עשר שנים יישארו רק עשרים אחוז מהצעירים בישיבות. המשפטנים התנגדו ואמרו כי ההצעה אינה עומדת במבחן השוויון. שרים אחרים ביקשו להשאיר את גיל הפטור על 24. גנץ היה בעד הורדתו ל-21. לבסוף הושגה 'פשרה': לומדי התורה יוכלו לעזוב את הישיבות כבר בגיל… 21, אך כדי לרצות את המתנגדים ייכתב בחוק שאחרי שנתיים הגיל יועלה ל-23.

מה ההיגיון? הרי אם הצעירים יעזבו בהמוניהם את הישיבות כבר בגיל 21, אחרי שנתיים לא יהיו בקרב הלומדים בני 23? אין היגיון, מלבד הרצון לזרז את בני ה-21 שלא להמתין ולרצות את השרים שדרשו שגיל הפטור יהיה גבוה יותר.

המפלגות החרדיות לא עודכנו עד כה בהחלטה הסופית על הורדת הגיל. לי נודע הדבר מהודעה רשמית באנגלית שיצאה בעניין זה לאחת הנציגויות הישראליות בחו"ל המטפלת בחזרת בחורים ארצה ומתפרסמת כאן לראשונה. הדעה הרווחת היא שאם ייכנס לתוקפו הפטור בגיל 21, הוא לא ישתנה, גם לא כעבור שנתיים.

המידע המתפרסם כאן לראשונה הובא לידיעת גדולי ישראל, והם הורו להתנגד להורדת הגיל בכל תוקף. שנים מגדולי ראשי הישיבות הפתיעו כשאמרו כי לו הממשלה הייתה מתנה את הפטור בלימוד במסגרות המכשירות לפרנסה, היה ניתן, אולי, לבלוע את הגלולה המרה. שחרור המתפתים לרחוב יפגע בהם, ובסביבה כולה, עוד לפני שיכה בחרדים – דבר שהוא עיקר הכוונה, וחבל שכך.

אחר מראשי הישיבות החשובים אמר בכאב: "השתתפתי בימים האחרונים בחתונה, ראיתי את חברי החתן מהישיבה, והזדעזעתי. יכול להיות שהגיע הזמן לדלל, כדי שבני התורה האמיתיים, שהם הרוב המוחלט, לא ייפגעו. אבל, זה רק בתנאי שבשנה הראשונה לפטור, המקבלים אותו יוכנסו למסגרת לימודית לקראת פרנסה בכבוד".

חידוש נוסף שנודע לי שמופיע בחוק הוא שאברכים בני 20, והם בעיקר חסידיים, יוכלו לבחור ב'שירות אזרחי'. קשה להאמין שמישהו יבחר בדרך זו כשאחרי שנה, בגיל 21, הוא יוכל לקבל פטור מלא.

הנושא היחיד שעדיין לא סוכם בחוק החדש הוא היעדים. הם נותרו בנקודת ההתחלה, כפי שהיו בחוק הקודם וכזכור התגלו כמזויפים. יודעי דבר טוענים כי המספרים האלה עוד יעודכנו.

חורף חם צפוי לנו בכנסת אחרי אישור התקציב. יש רק לקוות שבני הישיבות שתורתם אומנותם ותמצית אמונתם, יצליחו להתעלם מרעשי הרקע הפוליטיים שיתערבו עם הקול הערב של לימוד התורה.

2. שופטים ברותחין

בעוד שבוע תתכנס הוועדה למינוי שופטים, בראשות שר המשפטים סער, כדי למיין את המומלצים לכהן כשופטים בבית המשפט העליון.

חודש לאחר מכן ייבחרו מתוך 24 השמות שברשימה 4 שופטים חדשים – 2 במקום אלה שפרשו כבר, ו-2 במקום אלה שיפרשו עד למועד הבחירה.

מאחר שבחירת השופטים מחייבת הסכמה של 7 מתוך 9 חברי הוועדה, ומאחר שבמצב הפוליטי זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית, יושקע בשלב הראשון והמיידי מאמץ להגיע להבנות לפחות על בחירת 2 שופטים, האחד מהם ערבי.

ברשימת המועמדים יש ייצוג לכל ה'שבטים', רק חרדי אין בה, וטוב שכך. בית המשפט העליון אינו ערכאה המקובלת על הציבור החרד לדבר ה', וזה הדדי, אך מסיבות שונות. משפטנים חרדים ראויים, לא חפצים להשתלב בו, אבל הוא כופה את עצמו על הציבור הזה, בפסקיו.

רק בתחילת דרכו כיהנה בו אישיות חרדית – השופט יצחק קיסטר ז"ל, אחרי שנועץ במרן 'החזון איש' זצ"ל. היו עוד כמה בוגרי ישיבות חרדיות, כמו הרב שמחה אסף שלמד בסלוצק ובטלז, ואפילו שימש ראש הישיבה באודסה. אך היה פעיל ב'מזרחי'. לאסכולה דומה ניתן לשייך את השופטים מנחם אלון ז"ל וצבי טל ז"ל, שנפטר לאחרונה. אף שצמחו בערוגות החרדים, הרי שבעת כהונתם לא היו חלק מהמגזר הזה.

הנשיא האקטיבי ביותר של בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, הציע בעת כהונתו ואחריה ל-3 אישים להשתלב בהרכב, אך הם סירבו. חבר בית הדין הגדול הג"ר שלמה דייכובסקי דחה את הפנייה, אחרי שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הורה לו שלא לקבלה. עו"ד יעקב וינרוט ז"ל דחה אותה והסביר כי אינו רוצה להכניס ראשו בין משפט התורה המנחה את אורחות חייו, לבין המשפט האזרחי. גם שמו של חבר מועצת הרבנות הראשית ורבה של קריית אונו, הג"ר רצון ערוסי, שהוא ד"ר למשפטים, עלה, והוא דחה את ההצעה על הסף.

אלא שגם אם אין מועמד חרדי מכל 24 הצבעים והגוונים שמופיעים ברשימת המועמדים, אין שום הצדקה להדיר את החרדים החשופים להחלטות בג"ץ, והן רבות, מלהשתתף בתהליך הבחירה. כמו כל בעלי האינטרסים שבוועדה, פוליטיים, עדתיים וחבריים, מותר לחרדים לרצות לבחור את מי שנראה להם כאמין ביותר.

אין שום היגיון שבוועדה המקבילה, לבחירת דיינים, יהיו מיוצגים כל העולם וגם אשתו, ובקושי חרדים, ובוועדה למינוי שופטים לא יהיה שום ייצוג לחרדים!

לו היו שואלים אותי מי מתוך 24 המועמדים ראוי ביותר לתפקיד, בעיני חרדי, הייתי בוחר בעו"ד אביעד הכהן. הוא אמנם איננו חרדי, אך מכבד את הציבור הזה מאוד, מייצג אותו בכבוד, ושורשיו חרדיים בהיותו נכדם של הג"ר מרדכי הכהן זצ"ל, מיקירי הדעת שבירושלים, ושל הג"ר משה קלירס זצ"ל, רבה של טבריה, מחשובי חסידי סלונים וראש ישיבת 'אור תורה'. הוא הראוי והמתאים ביותר למלא את המשבצת שעליה כיהנו הרב אסף, מנחם אלון והשופט טל.

עד כאן. אני חושש להמשיך ולהלל אותו, שמא יקרה נס והראויים באמת ייבחרו הפעם, ורק ההמלצה שלי, כחרדי, היא שתזיק לו, חלילה…

אם אתאכזב והוא לא ייבחר, אאלץ להסתפק בבחירתו של השופט המוסלמי כאבוב, שבחירתו מובטחת וכברירת מחדל הוא ידאג לנו, בעקבות הדרת החרדים מהוועדה.

אין לי מושג

השופט יצחק קיסטר ז"ל היה השופט החרדי הראשון והאחרון בבית המשפט העליון. הוא כיהן שם במשך 10 שנים. קיסטר בא מסביבה חסידית, אבל הוריו, שנספו בשואה, היו 'מתנגדים'.

בתקופת המנדט מונה לשופט בית המשפט השלום בתל אביב, שם היה גם נשיא, ולאחר מכן עבר לבית המשפט המחוזי.

קיסטר התגורר בשכונת 'זכרון מאיר' בבני ברק, והיה מבאי ביתו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל. הוא התייעץ עימו בכל עניין, גם לפני שנתן הסכמתו למלא את המשבצת החרדית בבית המשפט העליון. בסוף ימיו עבר לשכונת רחביה בירושלים, שם התגוררו רבים משופטי בית המשפט העליון.

השופט קיסטר ז"ל הוא שקבע את סדרי התפילה הנהוגים בכותל המערבי, שהרפורמים עותרים נגדם היום לבג"ץ. בנו האחד, עו"ד אליעזר קיסטר, היה לימים היועץ המשפטי של עיריית בני ברק, בנו השני, הרב עקיבא קיסטר, הוא מראשי ישיבת 'יד אהרן' בירושלים, ובתו היא כלתו של הרב יונה מרצבך זצ"ל, מי שהיה ראש ישיבת 'קול תורה' בירושלים.

3. תישארו בדירות העראי!

העצלנים שעדיין לא פירקו את הסוכה, עשויים לצאת הפעם מורווחים. שיישארו בינתיים לגור בה.

מי אינו זוכר את הוראתו של שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי, על פתיחת מוסדות החינוך בתחילת התפרצות הקורונה. אחרי מסע רדיפה וטפילות היא אומצה על ידי כל מובילי המדיניות וה'מבינים' שתקפו אותה.

זה מה שקורה עכשיו, בתחום שונה לחלוטין, לאחת המטרות העיקריות שהציב כ"ק מרן האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' זצ"ל מגור לשלוחיו בכנסת ובממשלה, ולא זכה שתצא בימי חיותו אל הפועל.

עשרים שנה לאחר פטירתו, מגלים כל אלה שחשבו כי הם בונים את מערך הדיור בישראל ופותרים את בעיית השיכון להמונים, שהמגדלים שבנו פרחו להם באוויר והעלו חרס.

התוכניות ה'גרנדיוזיות' לא שיפרו את הסיכוי לרכישת דירה בישראל, ובעיקר זוגות צעירים לא מסוגלים להגיע לבית משלהם.

את השיקום מציעים עתה לעשות באמצעות דיור להשכרה לטווח ארוך, הרעיון שעל קידומו נאבק בעל ה'לב שמחה' זצ"ל בכל תקופת מנהיגותו. המכרזים של החברה הממשלתית 'דיור להשכיר', לשכירות ארוכה של 20 שנה, נחטפים, מה שמצביע על ראייתו ארוכת הטווח של כ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל.

טוב מאוחר מלעולם לא, ובתנאי שזה ייעשה בחלוקה הוגנת, לאוכלוסייה כולה, ולא בהתקדמות של צעד אחד קדימה ונסיגת שלושה צעדים אחורה.

עדיין לא ידוע מה תהיה השפעתה של תוכנית ההשכרה על מצוקת הדיור של הציבור החרדי, שרק הולכת וגוברת עם גידולו הטבעי המבורך. צריך להמתין ולראות אם גם הוא יוכל ליהנות מהתוכניות, שעל פניהן נראות טובות ומוצלחות. אבל בכל הנוגע לבנייה בכלל, הקיפוח והזלזול בציבור הזה הולך ומחריף, ואין לזה קשר לממשלת הכישלון דווקא.

קרוב ל-100 אלף יחידות דיור חדשות מתוכננות לקום בשטחים שעליהם ניצבו מחנות צבאיים, בעיקר במרכז המדינה. תהליך ארוך של פינוים והעברתם לעיר הבה"דים בדרום, הגיע בימים אלה לשלב המעשי.

תשאלו כמה מהם מתוכננים ומותאמים לבנייה לציבור החרדי?

יותר טוב שלא תשאלו.

חלק גדול מהשטחים המתפנים צמוד ליישובים ולשכונות חרדיות קיימות. כך מחנה סירקין בפתח תקווה, כך חלק ממחנה צריפין, תל השומר ועוד. אפילו שטחי השלישות הראשית ברמת גן, הגובלים, ללא שום שטח הפקר מפריד, בבני ברק הצפופה, לא ירחיבו את גבול היישוב החרדי. גם את המתחם הקטן של בסיס הרבנות הצבאית בצריפין, שעליו עמד גם בית כנסת ובו הוכשרו הרבנים הצבאיים, לא מפרגנים לנו.

לא הבנתי איך זה יכול לקרות, למרות החלק היחסי ההולך וגדל של החרדים באוכלוסייה ומצוקת הדיור המוגדרת, גם אצל מובילי המדיניות, כחמורה משל כולם, עד שקראתי את ה'פרשנות' המקוממת וה'ניתוח המקצועי', כביכול, בכותרת הראשית של העיתון הכלכלי 'דה מרקר'. מתברר שהמדיניות הפושעת הזו מתוכננת הרבה יותר מתוכניות הבנייה של המדינה.

"כשהדירה מתרחקת החרדים מתקרבים לשוק העבודה" – מסכמת הכותרת באותיות קידוש לבנה ומתחתיה ההרחבה: "לראשונה זה עשורים, שיעור הבעלות על דירה באוכלוסייה החרדית נמצא בירידה. ההתייקרות מקשה על הורים חרדים לסייע לילדיהם ברכישת דירה – תנאי מהותי בהסכמת המשפחות לנישואין. חוסר ברירה הוא מנוע חזק, עליות המחירים, לצד השינויים הפוליטיים יצרו הזדמנות לשילוב יותר חרדים בתעסוקה".

תודו שעל שיטת ה'פרוטקשן' – סחיטה הזו לא חשבתם. לא ייתנו לנו הזדמנות לרכוש דירה. מצידם, שנגור, עם ילדינו המבורכים, על ספסלי הרחוב (אין מספיק גנים ציבוריים). הנשים יישארו לאורך היום, עם הילדים, על הספסלים שעליהם יישנו, וישמרו עליהם, במקום שילכו למעונות, והגברים, אחרי תפילת החצרות, יצאו לעבודה או יתפנו במריצות אל אתרי הזבל…

אין לי מושג

לא בטוח שכדאי להתייחס לתאוריה האווילית שמוצגת בכותרת (הראשית) הזו, על הקשר שבין שלילת הדיור מהחרדים לבין עידוד ליציאה לעבודה. אם יש מקום לעשות זאת זה רק כדי להעצים את הוכחת מזימת החנק ועד כמה היא זדונית ומרושעת.

על פי חישובי הלמ"ס, כדי להגיע לדירה הזולה ביותר, על רוכש דירה בישראל להשקיע יותר מ-150 משכורות ממוצעות. זה בתנאי שכל המשכורת מוקפאת למטרה זו.

במשפחות ברוכות ילדים משכורת ממוצעת לא רק שאינה מותירה כל אפשרות לחיסכון לדירה, אלא שהיא נגמרת הרבה לפני סוף החודש. המשמעות היא שהציבור החרדי יצטרך לצאת לעבודה כדייר רחוב עד 120, ולא יגיע כל חייו לדירה. ומי מדבר בכלל על ילדיו…

אבל העיקר שיעזוב את תלמודו ויצא לעבוד!

השנאה והטיפשות לא ירדו כרוכות לעולם. הם שכרכו ביניהן.

4. עד 110!

אם יש לכם קרוב משפחה שזכה ב"ה לאריכות ימים והוא בן 110, דעו לכם שהוא עלול להימחק ממרשם התושבים של המדינה ולהיחשב כ'מת' גם אם הוא חי…

אתם בוודאי בטוחים שאני חומד לצון או שחזרתי ארצה ממדינת חלם עם השפעת נגיף ההזיות 'זטא'.

לא. חלם זה כאן!

רשם האוכלוסין וההגירה של מדינת ישראל פרסם מודעה שבה נכתב כי תושב שגילו הוא מעל 110, ונמצא שלא משולמת לו גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי, או הבטחת הכנסה, ייחשב כתושב לא פעיל ו…יימחק ממרשם האוכלוסין.

לא יותר קל וסביר לשלם לו קצבה, בגיל הזה?

המודעה פונה ישירות אל בן ה-110, ולא אל ילדיו שגם הם, כנראה, כבר הגיעו לגיל המופלג, על סף ה-90, ולא בטוח שהם לא סובלים מהסתיידות או אלצהיימר. מי יודע.

מתוך נוסח המודעה: "אם הנך עונה לקריטריונים שנקבעו בתקנות, נבקשך להודיע תוך 30 יום ללשכת רישום האוכלוסין וההגירה באזור מגוריך על המען שבו הנך מתגורר".

ושורת 'איום' מודגשת, בגודל אות שהלוואי ואזכה לזהות אותה בגיל 80 ולא 110, בתחתית המודעה: "מי שלא יאשר את פרטיו – מענו יימחק ממרשם האוכלוסין"…

בעקבות פרסום המודעה אני מתאר לעצמי כי משתרך תור ארוך של בני 110 פלוס ליד משרדי מרשם האוכלוסין המבקשים לברר אם רק ימחקו את המען שלהם והם יהפכו לדיירי רחוב, או שייאלצו להקדים ולעבור לגור בחלקה שקנו לעצמם לאחרי 120.

ואחד מהם שאל אותי בבעתה: "ולאן ישלחו את צו המילואים שלי?"

לא ידעתי מה להשיב לו.

צל"ש

הציון לשבח מתחלק השבוע בין שני מינויים חדשים לתפקידים בעלי משמעות, בתחום המשפטי.

השופט (בדימוס) והאלוף (מיל.) מנחם פינקלשטיין, מי שהיה הפרקליט הצבאי הראשי, ואחר כך נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מונה ליו"ר ועדת החקירה הממלכתית לבריחת המחבלים מכלא גלבוע. פינקלשטיין, אישיות יודעת ספר, שאף פרסם מחקר מקיף על הגיור בישראל, יעמיק לחקר האמת, הרבה יותר עמוק מהכלונסאות שתחתיהן חפרו האסירים.

המינוי השני הוא של רס"ן שאול ארבל, צעיר, בוגר ישיבת איתרי, בן תורה אמיתי ואחיו של ח"כ משה ארבל מ'שס', שמונה לשופט צבאי. ארבל יהיה השופט הצבאי החרדי הראשון שנבחר, אחרי שקודמו, שלמה איזקסון, פרש לגמלאות.

טובים השניים.

צל"ג

אם נכון הדבר שמאחורי הוקעת נשיא המדינה יצחק הרצוג על שחתם על חנינה, מסיבות אישיות, לאחותו של רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ, עומדת דמות פוליטית בכירה ואשתו, זוהי אכזריות לשמה.

על פי הטענה הכל נובע מנקמה על צעד שלא הזוכה לחנינה ולא הנשיא, קשורים אליו.

הלוואי שאותה אישיות לא תתנסה ולא תזדקק לחנינה לעולם.

טריוויה

ב'אוניברסיטת רייכמן' (המרכז הבינתחומי) ערכו מחקר על היחס שבין הימין והשמאל ולהפך. מי שונא יותר את האחר ומי לא רוצה שילדיו יתחתנו עם בעל/ת דעה מהגוש האחר. אילו תוצאות התקבלו?

1. לרוב אנשי הימין, 81%, יש יחס חיובי לאנשי הימין בעוד 51% עוינים את השמאלנים

2. הנתונים שבתשובה 1 נכונים דווקא לשמאל בעוד בימין רק 30% מגדירים עצמם כעוינים את השמאל.

3. גם בשמאל וגם בימין רק 2% מגדירים עצמם כ'שונאים' את המשתייכים למחנה השני.

4. 37% מהימין היו מאוכזבים אם מישהו ממשפחתם היה נישא לאיש שמאל. בשמאל האחוזים גבוהים יותר: 41% היו מאוכזבים אם בן משפחתם היה נישא למישהו מהימין.

תשובה

שתי תשובות נכונות – 1 ו-3. המספרים בתשובה מספר 2 הפוכים – 30% מהשמאל עוין את הימין. תשובה 4 גם היא הפוכה: אנשי ימין היו יותר מאוכזבים אם בן משפחתם היה נישא למשפחה מהשמאל מאשר להפך.

לו יהי.