מיסים מעצבי התנהגות

ליעילות של המיסים החדשים על משקאות ממותקים וכלים חד פעמיים אין הרבה ביסוס, אבל לא בטוח שהדבר פוסל אותם על הסף

שניים מהמיסים החדשים שהממשלה החדשה מעוניינת להשית, הם מס חדש על משקאות ממותקים בשיעור של 1.3 ₪ לליטר ומס חדש על כלים חד-פעמיים בשיעור של 11 ₪ לק"ג פלסטיק. עבור המוצרים הזולים יותר, מיסים אלו מגיעים לקרוב ל-100% ממחיר המוצרים. המטרה של המס הראשון היא להפחית את הצריכה של משקאות מתוקים לטובת בריאות הציבור, ומטרת המס השני היא להפחית את כמות פסולת הפלסטיק לטובת הסביבה.

בדרך כלל, אנו רוצים שהמיסים יניבו מספיק כסף כדי לנהל את מערכות המדינה; שלא ירתיעו יתר על המידה את התמריץ לעבוד, לחסוך ולצרוך; ושלא יעמיסו נטל מיותר על משלמי מיסים מסוימים בצורה שרירותית. בראי זה, המיסים החדשים ממש לא מתאימים. משק בית ממוצע בישראל מוציא בערך 100 ₪ בחודש על מוצרים אלו; מס נוסף של 100 ₪ למשק בית לחודש לא ישפיע הרבה על תקציב המדינה העומד על כ-14 אלף ₪ למשק בית לחודש. זה למעשה עול סך המיסים הכספיים שנופלים על משק בית בישראל בממוצע.

מיסים אלו ייפלו במיוחד על משקי בית מעוטי-יכולת יחסית; משקי בית בשני העשירונים הנמוכים ביותר בישראל מוציאים 1.5 אחוז של ההכנסה על מוצרים אלו בערך פי שלושה ביחס לכלל משקי הבית. במשקי בית חרדיים הסכום מגיע לקצת יותר מאחוז.

אלא, שכללים אלו נכונים עבור מיסים שנועדו לגייס הכנסות, ואילו מיסים אלו נועדו לשנות התנהגות של האזרח. במקרה זה, השאלות הרלוונטיות הן: האם אכן המס עשוי לחולל את השינוי המיוחל, והאם השינוי הוא אכן מבורך ושווה את העלות?

• • •

הטיעונים בעד המיסים החדשים לאור שיקולים אלו אינם משכנעים במיוחד. התומכים מצביעים על כך שכבר אימצו צעדים דומים במדינות רבות, אבל לא תמיד הוסיפו שבינתיים אין ממצאים משכנעים. מיסים על משקאות מתוקים יהיו מוצדקים אם יתגלה שהם אכן מורידים את הצריכה של משקאות אלו, ואם ירידה זאת תשפר את בריאות הציבור. מחקרים רבים חיפשו קשר כזה, אבל יש קושי רב לבודד את ההשפעה של המס, לעומת סיבות אחרות לדפוסי צריכה, ולדעת מה ההשלכות לעתיד הרחוק, שכן ההשפעה על השמנת יתר ועל סוכרת לא תהיה מיידית.

כמו כן, ברור שמס גבוה על כלים חד-פעמיים יקטין את הצריכה, אבל לא ברור עד כמה הדבר מקטין את בעיית הפסולת. לכאורה היה הגיוני יותר למסות את כל המוצרים הנמכרים לפי התרומה לכמות הפסולת במדינה. הסביבה הרי לא יודעת להבחין בין צלחת פלסטיק ובין אריזת פלסטיק.

מצד שני, יש גם מה ללמד זכות על צעדים אלו. אי אפשר לצפות מן הציבור לחכות להוכחה מדעית לפני כל שינוי במדיניות, אחרת אי אפשר היה ללמוד. בוודאי לא הוכח שמיסוי על משקאות מתוקים היום יביא לידי ירידה במספר מקרי הסוכרת בעוד עשור, אבל זה בוודאי לא מן הנמנע. כמו כן, לא הוכח שכלים חד פעמיים גורמים נזק ייחודי לסביבה, אבל צריך להתחיל במשהו.

אנשי ציבור רבים טוענים שצעדים אלו לא נועדו ממש לשפר את הבריאות ואת איכות הסביבה, אלא בעיקר לחנך את הציבור בערכים מסוימים. יש ממש בטענה זאת, אבל אין בהכרח פסול בכך; טבעי שציבור מסוים בעל ערכים מסוימים יחפש לעודד מתן ביטוי של ערכיו בקרב כלל הציבור, והדבר מקובל כל זמן שלא מדובר בכפייה.

• הכותב הוא כלכלן, עמית בכיר בפורום 'קהלת'