מיכ
"יא מאמא, הכנסת את כל המטבח לתיק", התערב לי מירו בעניינים, "את לא נוסעת לנופש בהונלולו! כולה ללילה אחד", צחקק לעצמו, "וגם זה בלי לינה…"
"אתה טועה יא איבני. זה לא כולה לילה, זה נסיעה לסליחות! לילה קדוש וגדוש בתפילות זכות וטהורות! עכשיו תעזור לי עם הארגזים של הסירים. זה כבד מדי!"
"יא רבי, בשביל מה לך סירים?!" בצבץ הראש של ניסים מהמסדרון.
"מה זאת אומרת?!" נעלבתי ומילאתי עוד תיק בכלי הגשה, "אתם לא מצפים שאעלה לקברי רבותינו הקדושים בלי להעמיד סעודות דשנות לכבודם ולכל דכפין ודצריך?"
"בסדר, בסדר", נכנע ניסים, "ייתי וייכול. צריכה עוד משהו?"
"כן", קרצתי, "טוש ארטליין".
"יש לי חבילת ארטליין חדשה!" צעקה תיקי מהחלון, "נו, בואי כבר! שלא נפספס את ההסעה!"
"איזה צירוף מקרים!" מלמלתי לעצמי, "ביי לכם!"
"את תקלפי ותקצצי את הבצלים!" האצלתי סמכות על תיקי במטבח המאולתר שפתחנו בהרי הגליל.
"אבל זה עושה לי דמעות!" העזה תיקי להתפנק עלי.
"בשביל מה באת לפה אם לא לדמוע ולהתפלל מעומק הלב?" נופפתי לה באצבע, "ויש לך הרבה על מה להתפלל, תיקי, אוהו!"
"נכון", נאנחה תיקי מחדרי ליבה, "כולי תקווה ותפילה שגיסתי המהוללת מרים תזמין אותנו לראש השנה. ואולי גם לסוכות. ולשמיני עצרת. ככה הילדים שלי יחפשו להם אפיקי תיור אחרים לחגים, כלומר ילכו לצד השני פעם אחת. פעם אחת! מה כבר ביקשתי?"
"א-הה, א-הה", חתכתי אסאדו להנאתי, "מה כבר ביקשת?"
"נכון. ואחרי שגברת מרים גיסתי תואיל בטובה להזמין אותנו, אז יהי רצון שגיסי אברום יזמין את חמותי נג'יבה. לכל החגים. ואם אפשר אז עוד קצת אחר כך. ככה יהיה הכי בטוח לכולם, נכון, סימי?"
"נכון, נכון", צקצקתי ברחמים, "ועכשיו תקלפי תפוחי אדמה".
"בואו, בואו! מחלקים פה צ'ולנט ליל שישי חינם!" צווחה נערה אחת במבטא אמריקאי לעבר האחים שלה, כשמאחוריה נשרכים חמישה נערים בגיל העשרה.
"שׁוּ צ'ולנט בראש שלך?" קראתי לעבר הנערה המבוהלת. "אה, סליחה נשמה", צבטתי לחיים סמוקות. "קודם כל, לילה טוב לכם. עכשיו תקשיבי לי יא חֲ'בִּיבְּתִי, זה ממש לא צ'ולנט! זו סְחֶ'ינָה!"
"אה, פסדר, סְחֶ'ינָה", לא התרשמה מההגדרה הקולינרית-טרנס אטלנטית של המסה היצוקה, "אבל זה בחינם, נכון?"
"ברור, ברור. תקראי לכל האוטובוס שלכם, כפרה", צבטתי לה לחיים שנית.
בארבע וחצי לפנות בוקר התמלא כביש 866 מדרום לצפון בשיירה אנושית. המשטרה הציבה מחסומים לאורך הציר, מסוקים חגו מעליו, ואפילו רכבים של רבי נחמן עשו חניית ריקודים על הדרך, להעביר את הזמן בנעימים לכל הממתינים בתור לצ'ול… לסְחֶ'ינָה המהבילה שלי. בסדר, ושל תיקי.
"מאמא, נכון חבר שלי, חובב?" נעמד מירו מול עיניי הטרוטות, "אז הוא – היה אתמול במעמד סליחות בעמוקה, וצילם תמונות במצלמה שלו".
"הו יופי", השתתפתי בשמחתו, "יהי רצון שתפילותיו ותצלומיו של חברך יתרו, ז'תומרת, חובב, יעלו מעלה מעלה, מעומקה של עמוקה ועד לשמיים ללא מקטרגים כלל, אמן, נצח סלה ועד".
"ואת יודעת מה רואים בתמונות, מאמא?" התעלם מירו מהברכה הלבבית ושילב זרועות, "רואים קעריות חד פעמיות של סְחֶ'ינָה, שהרבה 'מישהויים' אכלו ולא טרחו לזרוק לפח. אז הן התגלגלו שם להנאתן לטיול של עלות השחר, באוויר הגלילי הצח, מצפת ועד טבריה".
"הו, נשמע פיוטי ופסטורלי, אך לא תורם במיוחד לאיכות הסביבה", ניגבתי זיעה, "מי חינך אותם, תגיד לי?"
"לא משנה. מה שמשנה הוא", שלף דף מקופל עם תצלום לדוגמה, "שמתחת לכל קערית היה כתוב בארטליין: נתרם לזיווג הגון למאיר מירו בן סימי סימונה".
"הו!" גלגלתי עיניים עד הונלולו ואז ימינה לעבר האוקיינוס האטלנטי ומשם היישר לשבר הסורי-אפריקני, "השם הזה מוכר לי מאיפה שהוא. אה! זה השם שלך, יא איבני! איזה צירוף מקרים!"
סימי על האש
הסְחֶ'ינָה של סימי: תכינו לשבת קודש ולא תצטערו! אני מטגנת בצל חתוך גס, אחר כך זורקת 3-2 שיני שום, 2 כוסות חיטה ורבע כוס חומוס (אפשר גם קצת שעועית אדומה). עכשיו צריך לערבב ואז לרפד את מצע החיטה בנתחי אסאדו/בשר כתף (מי שאוהב עוף, גם זה טוב), להוסיף תפו"א ולתבל ב: מלח, פלפל שחור, פפריקה מתוקה, הרבה כמון, קצת ראס אל חנות, טיפונת קינמון ושני סיבובי דבש (בערך חצי כוס). אני מוסיפה מים לכיסוי כפול, מרתיחה, מוסיפה ביצים שלוקות, מבשלת שעתיים וחצי ושמה על הפלטה עם כיסוי עבה וכבד. שבת שלום!
סימי לב
לפעמים צירוף מקרים עולה על כל דמיון!
