מי מפחד מארכיאולוגיה?

לארכיאולוגיה יצא שם רע בין באי בית המדרש בצדק, אבל אסור לנו להניח את העיסוק במקצוע החיוני הזה לאנשי האקדמיה בלבד

מבין הכלים הנמצאים בשדה המחקר התורני תופסת לה הארכיאולוגיה מקום של כבוד כאחד מהכלים החשובים בהבנת המקרא, חז"ל, דברי הראשונים, ואפילו דברים מדברי האחרונים.

אפילו המקום הידוע ביותר – ה'כותל המערבי' שריד בית מקדשנו שייבנה במהרה בימינו, התגלה לנו על ידי הארכיאולוגיה; לאחר חורבן הבית כוסו אבני הכותל על ידי החיילים הרומאים שנלאו להחריבו, והמקום התגלה על ידי שושלת בית אומיה המוסלמים (בראשית ימי הגאונים). הם גם הוסיפו את האבנים הקטנות שבראשו שאינן מקוריות. סיפור זה מסופר בשינוי על ידי רבנו אליעזר נחמן פואה בעל 'מדרש בחידוש', לפיו הכותל היה מכוסה באשפה, וכשנודע לסולטן סולימאן על כך ציווה לחפור את המקום [ולפי גרסאות אחרות ציוה להשליך שם דינרי זהב, ואז כל בני העיר חפרו באשפה למצוא את המטבעות, וכך נחפר המקום ממילא]. רק אז התגלה הכותל במלוא הדרו, והיהודים החלו להתפלל במקום.

מכלים שנמצאו מימי חז"ל נלמדו צורותיהם של הנרות המוזכרים במשנה, כלי האוכל ודברים רבים נוספים, שלא לדבר על המטבעות והמקוואות שנמצאו מהם ניתן ללמוד על גודל שיעורי-תורה, כתבי היד שנמצאו בגניזות וחפירות שונות ועוד היד נטויה.

לאור החשיבות העצומה של הארכיאולוגיה ללימוד התורה ולהבנתה, היינו מצפים מרבים מבני עולם התורה לפשפש ולחקור ולהתעניין בחידושים הרבים המתגלים בארכיאולוגיה כל העת, דוגמת הטרקלין הענק שהתגלה לאחרונה במנהרות הכותל ממנו ניתן ללמוד על דרכי הסעודה וההסיבה בימי חז"ל, או על כתובת גדעון-ירובעל ממנה ניתן ללמוד על הכתב העברי הקדום עליו סיפרו חז"ל במסכת סנהדרין.

אך המצב רחוק מלהיות מרנין. בעוד כתבי יד הנמצאים מתקבלים בששון בבית המדרש, הרי שלגבי שאר הדברים ההתעניינות היא מועטה במקרה הטוב, ובמקרים רבים קיימת אף סלידה מוחלטת מהנושא, מהממצאים, ומהחופרים – למעט בקביעת מעמדם ההלכתי של קברים שמחפשים מדי פעם בעבודות בנייה.

סלידה זו שהחופרים והחוקרים 'זכו בה ביושר' בשל הבוז שלהם כלפי התורה, נכונה כלפי החוקרים ופרשנותם, אך לא כלפי הממצאים עצמם והאוצרות הטמונים בהם. אפשר לדמות זאת לסיפור גילוי הכותל אותו הבאנו בתחילת דברינו; לפעמים צריך לחפור באשפה על מנת להוציא את דינרי הזהב. כך אנו יכולים לסנן את הפסולת מדברי החוקרים, ולהוציא את ה'מרגליות' – דברי התורה היקרה מפנינים והיכולת להבינה באור חדש על פי הממצאים החדשים.

להזנחת הארכיאולוגיה ישנו הפסד נוסף מלבד איבוד התועלת הלימודית; בכך אנו מפקירים את שדה המחקר ומותירים אותו לחוקרים הבזים לתורה.

חובת השעה להקים קבוצת מומחים שתעמול לסנן את החומר ותוציא את האוכל מתוך הפסולת, וכך תנגיש את הממצאים לקהל הלומדים כשולחן הערוך ומוכן לפני האדם.

העיתונים החרדים הנרתעים כיום מאזכור רב מדי של ממצאים מחשש להחדרת חומר כפרני או לא מספיק ראוי, יוכלו להרבות בהבאת חומר כשיהיו להם שפע של מומחים שביכולתם להדריך בנושא. זוהי מחובתם של העיתונים הכשרים לספק תחליף ראוי וכשר לממצאים והידיעות המתפרסמות בבמות שאינן כשרות, כשם שהם צריכים לספק לצרכני החדשות החרדים תחליפים ראויים וכשרים.

הכותב עומד בראשות אגודת מטמוני ארץ

סלידה זו שהחופרים והחוקרים 'זכו בה ביושר' בשל הבוז שלהם כלפי התורה, נכונה כלפי החוקרים ופרשנותם, אך לא כלפי הממצאים עצמם והאוצרות הטמונים בהם