מי מפחד ממעצר?!

תחשבו על אפקט של רבבות בחורים שעומדים מול הכלא הצבאי בידיים מושטות ומכריזים: 'תעצרו אותנו' וגם: מסקנה ממעמד 'אדירי התורה' בו זכיתי להשתתף

אינני מוסמך לקבוע, אך ייתכן שהפתרון למצוד המחריד שמתנהל במדינת היהודים נגד לומדי התורה נמצא דווקא במהלך הפוך לחלוטין.

אם כרגע מתורגל כל בחור ישיבה במדינה להסתתר ולברוח – המהלך הבא יהיה הפוך: לא עוד בריחה, אלא הסגרה מרצון.

דמיינו את התמונה: הפגנה יומיומית בשערי הכלא הצבאי בבית ליד. בכל יום ניצבים שם אלף בחורי ישיבה בראש מורם, לא בחשאי, לא בבריחה ולא בפחד, בגאוות יחידה. אני מודע לכך שיש כאן משוכה שצריך לעבור: ארגון מתואם ומסודר בין כל הישיבות – הליטאיות, החסידיות והספרדיות, כל הפלגים וכל הזרמים, בתיאום נכון, כל יום כמה ישיבות לפי סדר מתואם. כולם יחד.

התמונה היומיומית שהתקשורת הישראלית ואף העולמית תשדר תהיה: אלף בחורים מושיטים ידיים לאזיקים ונושאים שלטים: "אנחנו לומדים תורה במדינת היהודים – בואו תעצרו אותנו!"

זו יכולה להיות תשובה ניצחת ומהדהדת למצוד שמתנהל בהובלתם של שופטי בג"ץ, היועמ"שית שהולכת ומתבררת כנציגה של הקליפות והסטרא אחרא – אין שום הגדרה אחרת לאובססיה המרושעת הזו – והמפכ"ל הכושל והכסיל בתולדות המשטרה, שלישייה בלתי מבורכת שהחליטה כי האויב האמיתי של המדינה אינו חמאס, חיזבללה או איראן אלא בחור ישיבה עם גמרא ביד.

אז אולי הגיע הזמן להפוך את הקערה על פיה.

התועלת של מהלך כזה היא כפולה ומכופלת:

מצד אחד זהו אקט מחאתי מהדהד. תמונה שתסובב את המשוואה. אלפי בחורי ישיבה עם אזיקים על הידיים, מחייכים, שרים ולומדים בזמן שמובילים אותם לכלא (ורוב הסיכויים שלא יובילו אותם. אין מקום בכלא הצבאי ואין כוח אדם במשטרה הצבאית לטפל במסה כזו של בחורים. הם גיבורים על יחידים). תמונה שתיחרט בזיכרון הקולקטיבי ותביא לפחות את ההגונים במדינה לחשב מחדש את מסלול הרדיפה נגד לומדי התורה.

הבה נהיה כנים: הוויכוח שלנו אינו עם רודפי הדת המוצהרים. לא עם הנאור–נרקיסים שרוצים מדינה כפרנית חילונית, שרדיפת התורה ערבה לחיכם כמו בשר הפיגולים שהם אוכלים לארוחת צהריים. עם אלה אין מה לדבר. הם שונאים והם ישנאו. זה טבעם. וגם ערב רב עלה איתם.

הוויכוח האמיתי הוא עם אלה שבאמצע. אלה שרוצים גם מדינה יהודית וגם כזו שהציבור החרדי יוותר בה על אורח חייו. שחושבים שאפשר להיות מדינה יהודית ובאותה נשימה לרדוף את לומדי התורה שלה. אלה שבכל פרסום שאני מפרסם בימים האחרונים על רדיפת הדת במדינת היהודים קופצים באמירות בסגנון "כפוי טובה, איך אתה מעז לדבר ככה על המדינה היהודית שלנו".

ובכן, תאמר המחאה, זו המדינה היהודית שלכם. תמונה כזו – מהדהדת, חזקה ובלתי נשכחת – של בני ישיבה אזוקים, עשויה להשיג את האפקט הציבורי הנדרש. להציב מראה מול כל מי שתומכים, באופן אקטיבי או בשתיקה פושעת, בצעדים הננקטים נגד לומדי התורה. ככה אתם רוצים את מדינת היהודים שלכם? עם תמונות של אלפי לומדי תורה הנגררים למעצר בעוון לימוד תורתם? אז הנה, קיבלתם. תסתכלו טוב. זו המדינה שאתם יוצרים במו ידיכם.

האפקט השני נעוץ בהפגת הפחד:

בימים אלו הפחד הגדול ביותר של רבבות בני ישיבה הוא מהרגע שבו שוטר ילכוד אותם ברחוב. פתאום יד על הכתף, "תעודת זהות בבקשה", טלפון למשטרה הצבאית ומשם לזינזנה, לכלא הצבאי, למקום שבו יושבת תחתית החבית של החברה הישראלית. חשיפה למרעין בישין, לשפת דיבור רחובית ולמחזות נוראים.

להיעצר זה לא נעים. זו האמת. זה מפחיד, משפיל וקשה. אבל כאשר כולם עושים זאת יחד – השד אינו נורא כל כך. האפקט התודעתי הזה יהיה פנימי, בתוך עולם התורה: בחורי הישיבה יחששו פחות. הם ירגישו שגם אם ייעצרו, לא קרה דבר. זו צרת רבים ולא צרת יחיד. עושים את זה כולם יחד. ביחד – לא מפחדים.

הניסיון מראה שכל אלה שנעצרו בכוח בחודשים האחרונים לא סיימו את הסאגה כחיילים בצבא. הם חזרו לישיבה. ובאופן פרדוקסלי, הם מתהלכים היום רגועים יותר מאלה שטרם נעצרו, כי הם כבר עברו את הסאגה ויודעים שזה לא סוף העולם.

שווה אפוא לשקול את המהלך הזה, בתמיכת מנהיגי הדור כמובן. הסגרה מרצון. המהלך הבא של עולם התורה נגד רודפיו ומבקשי רעתו.

בגיליון זה תוכלו לקרוא רשמים שאספתי השבוע בעת שזכיתי להימנות השבוע על שלוש רבבות מישראל שהתכנסו באצטדיון עצום ממדים בפילדלפיה למעמד 'אדירי התורה'. היה זה מבחינתי משב רוח מרענן של הוקרת תורה בימים שאנו כה זקוקים לה.

כשפרסמתי תיעודים מהאירוע תחת הכותרת "ארה"ב כן יודעת להעריך את לומדי התורה", נתקלתי בתשובה הנפוצה, האוטומטית: "החרדים באמריקה עובדים ולא מקבלים כסף מהמדינה".

ובכן, בשורות הבאות אני רוצה להתעמת עם האקסיומה הזאת, לפרק אותה לגורמים ולהראות עד כמה היא מבוססת על בורות או על שקר מכוון.

מעבר לעובדה הבסיסית שאמריקה היא מדינה חופשית באמת, מדינה שאין בה חובת שירות וכפיית גיוס על מי שלא מעוניין בכך, מדינה שבה אדם יכול לבחור את דרכו בלי שהממשלה תרדוף אותו – גם החלק השני של הטענה משקף בורות עצומה. "הם לא מקבלים תמיכה". באמת? בואו נבדוק.

הנה כמה נתונים: משפחה אמריקאית זכאית בשנת 2026 לזיכוי מס של עד 2,200 דולר לכל ילד. משפחה עם שמונה ילדים יכולה להגיע ל-17,600 דולר בשנה רק מזיכוי המס הזה. מתוך זה, עד 1,700 דולר לילד יכולים להיות מוחזרים במזומן גם למי שאינו משלם מס הכנסה משמעותי. כלומר, אתה מקבל כסף מהמדינה גם אם לא שילמת לה כלום.

נוסף על כך, משפחה עובדת עם שלושה ילדים ויותר יכולה לקבל מענק עבודה (EITC) של עד 8,231 דולר בשנה. עוד שמונת אלפים דולר. מעבר לכך קיימים תלושי מזון (SNAP) ותוכנית ביטוח ממשלתי מלא למעוטי יכולת (Medicaid) ותוכניות סיוע בדיור ובחשמל – ששוויין עשוי להגיע לאלפי ואף עשרות אלפי דולרים בשנה למשפחה.

בתרגום לשקלים: משפחה חרדית אמריקאית עם 8 ילדים יכולה לקבל הטבות והחזרים פדרליים בהיקף של כ-25,000 דולר בשנה. וזה עוד לפני שדיברנו על ביטוח בריאות, מזון וסיוע נוסף. הסכום הזה מתקרב ל-90,000 שקל בשנה. תשעים אלף שקל מהמדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם.

ההבדל היחיד הוא ששם אף אחד לא פותח מהדורת חדשות עם מוזיקת אימה על 'הסחטנות החרדית'. איש אינו מכריז שראשי המשפחות האלה הם 'פרזיטים' או 'מעמסה על המשק'. אמריקה גאה להיות מדינה קפיטליסטית שתומכת בעניים ומסייעת למי שאין לו. זה לא סותר את התורה הקפיטליסטית אלא משלים אותה: בדיוק בגלל שהשוק חופשי, המדינה יכולה להרשות לעצמה לעזור לחלשים.

תודה לך, ארצות הברית של אמריקה, מלכות של חסד, שאת מציבה את המראה הנוקבת, זו שלהרבה מאוד פופוליסטים ישראלים לא נעים להסתכל בה.