מי רוצה להיות מיליארדר?

הם אומרים 'מזמור לתודה' בכל הזדמנות, אבל אם השמחה מהם והלאה – אולי כדאי לעצור לרגע ולהבין על מה – ובעיקר איך – אומרים תודה?

ערב חג. לחץ. כספים. הכנות. מאכלים. קניות. ארגונים. ופתאום, קאט. אין מינוס, אין הלוואות, אין ילד חולה, אין ריב ואין שום פגע. הכל מסתדר פיקס, כאילו בא עמוד ענן ושטף את הצרות, ואחריו ייבש עמוד האש את הדמעות ומתח חיוך מאיר על שפתי האנושות כולה.

החזון האוטופי הזה הוא משימת חיינו לשמונת ימי החג. הציווי האלוקי "והיית אך שמח", מתפרש בלי חכמות: והיית. רק. בשמחה. זהו. בלי אופציה אחרת.

איך מגיעים לשמחה? חז"ל מייעצים כיצד לרתום את הגוף לעניין. בשר ויין, מיני מתיקה לילדים ובגדי צבעונים לנשים. (אל תתייחסו למחיר, בבקשה. עצה טובה למקרה שאתם קוראים בערב החג את הטור הזה: אם בעל רוצה ליפול בגדול, שילך לקניית המתנה עם הגברת. לא תאמינו איזה הפרש מתחבא מאחורי המשפט הזה "אני רוצה שתבוא איתי"…)

תשאלו: אבל זה עולה כסף, ואם אין לי – המשוואה פשוטה: אני עצוב! אמת ויציב. זו היא מלחמתנו התמידית. כי מול השמחה עומדים החוסר, הדאגה, הפחד. אך למעשה, המושג 'חוסר' כמעט אינו קיים. שימו לב: הגוף שלנו יכול להתקיים שנים ארוכות מלחם ולֶבֶּן בלבד. עם עוד קצת ירקות, נגיע לעשרים שקלים ביום. היכן אפוא טמון החוסר? "אין עני אלא בדעת". אביון – תאב כל הזמן לעוד ועוד. מה שיש לו אינו מספק אותו.

רבי נחמן מברסלב מסביר שכל הייסורים שבאים על האדם בעולם – מגיעים רק מפני שאין בו די דעת להבין שמקורם בבורא כל עולמים בלבד. הווה אומר: כל בעיה שיש לנו, כל חוסר, יסודם במחסור בדעת. דעת קנית – מה חסרת. ואם אין דעת, מה קנית?

כשאיננו מבינים מדוע דברים – רעים או טובים, לכאורה – קורים בעולם, ואיננו יודעים כיצד להתמודד עם מה שיש (טוב, או רע-כביכול!) ולא להשתוקק למה שאין, יש לנו חוסר בידיעה. לא ידענו די את השם ואת דרכיו.

וכפועל יוצא, חסרה לנו שמחה.

*

לפני תקופה קצרה הוזמנתי לביתו של אמן זמר מזרחי ידוע שמתחזק ביהדות. הגעתי לאחד ממגדלי בבל המודרניים בתל אביב, ושעוני רולקס מזהב היו מהדברים הזולים על ידי האנשים שהתכנסו לשמוע אותי.

לרגע הרהרתי לעצמי: מה אומַר ליהודים כאלה? תתחזקו ויהיה לכם טוב? הרי לכאורה יש להם הכל. אבל אז התעשַׁתי. כי זו נקודת התורפה האנושית: יכול להיות לך הכל, ותחוש חוסר ועצב. יהיה לך כל מה שתוכל להשיג בכסף, והרגש יהיה שפוף.

וזה בדיוק מה שהסברתי לאותם בני העשירון העליון של החברה הישראלית: אם לא נלמד להעריך את מה שיש לנו, את ההורים, את הבעל, את האישה, את הילדים, את הבית, את הההצלחה המקצועית שהשגנו – נישאר עם רִיק, עם חלל עצום בלב.

*

החגים הם זמן שבני הזוג שוהים זה במחיצתו של זה הרבה יותר מהרגלם. מסתבר שזה קצת יותר מדי עבור בני הדור המודרני, וכך, לצערי, פורצים חיכוכים רבים דווקא בחגים. אתם יודעים איך זה: נושאי השיחה מוצו, וכדי ליצוק עניין עולה נושא נפיץ, מחוץ לקונצנזוס. עכשיו מגיע תור הוויכוחים. ואז זה קורה: פיצוצים.

והכל עצת היצר. יושב היצר הרע ואומר: אעשה הכל – כדי שיהודים לא ישמחו. כי כל חיוך בחג הוא מצוות עשה (תתחילו בבקשה להתאמן על זה כבר מערב החג, בסדר?); שמונה ימים של קיום "המצווה הקשה ביותר בעולם" כהגדרת הגר"א מווילנא זצ"ל.

אל תותירו לעצמכם את הלוקסוס להיזכר בצרות, בכאב, בחשבון החשמל או בחשבון הבנק. שאבו לכם מים בששון ממעייני הישועה, והכינו לעצמכם מעיין נובע של ישועה ושמחה לכל ימות השנה.

כי מי שיש לו שמחה – יש לו הכל. ומי שאין לו שמחה – הרי הוא חסר כל. ואני לא אומר זאת מהצד הרבני, או מכיוון שיש לי זקן ארוך ולבן. האמינו לי, גם מול קהל של גויים הייתי אומר זאת בביטחון רב: אדם שחי בעולם הזה ואינו שמח, הוא העני הגדול ביותר בתבל. לעומתו, הומלס ששמח בכמה שקלים שבהם יאכל מנת פלאפל, הוא העשיר ביותר בעולם. כי ברגע נתון זה – הוא שמח בחלקו, והעשירות האמיתית טמונה בתחושה. מה אנו מרגישים בתוככי ליבנו.

*

בתקופה האחרונה הפך פופולרי לומר על כל דבר 'מזמור לתודה'. הגיעו הדברים עד כדי כך שבא מישהו להתלונן: "הרב, אמרתי שבועיים מזמור לתודה ו'תודה רבה' על כל דבר שקרה לי, ושום ישועה לא הגיעה!"…

מדוע זה קורה? כי חשוב לדעת כיצד לומר תודה. מהיכן על התודה לבקוע. ראיתי בספר קדוש אחד, שאם אדם אומר תודה לקב"ה ואינו שמח באמת בטובה המורעפת עליו, עדיף שלא יגיש את מנחת התודה הזו כלל!

תודה – מגיעה מהכרה, מהבנה, מדעת שאיננו אביונים, שיש לנו הכל, שאנו שמחים בחלקנו. רק כך עלינו להודות.

בחתונה ובשבע ברכות אנו מוסיפים לפני ברכת המזון – נברך לאלוקינו "שהשמחה במעונו". הקב"ה אינו אוהב עצבות. במעונו – שוכנת השמחה. ואם יש בנו עצבות – התרחקנו מהנהגת השם. יצאנו מסוכתו.

הגמרא אומרת: "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו: בא ליטהר – מסייעין בידו, בא ליטמא – פותחין לו". הבא להיטהר, מי שחפץ לטהר את נשמתו, את מחשבותיו, ורוצה להפוך למושלם יותר במידותיו ובמעשיו, מסייעין בידו. הוא מקבל סיוע, דחיפה. ואילו מי שרוצה להיטמא, פותחין לו. נותנים לו את האופציה, בלי סיוע ממשי.

מסביר המהרש"א, מי הם המסייעים ביד מי שרוצה להפוך לאדם טוב יותר? אלה אותם מלאכים שנוצרו מהרצון ומההשתוקקות לטוב. המלאכים שנוצרו מהרצונות הטובים שלנו, מסייעים לנו להגשים את משאלותינו.

זה לא רק מעודד, אלא נכון גם לגבי המצווה הקשה ביותר, חובת השמחה בחג הסוכות. מול הטרדות השוטפות, או ידיעה פתאומית שמעציבה, סיטואציה שגורפת כל פיסת מצב רוח – יש לנו כוח עליון שיסייע לנו להגשים את רצוננו לשמוח למרות הכל.

וזה גם עניין של אימון אישי. אמרו על נפוליאון שהעדיף לא לישון, כדי לא להחמיץ רגע של מלוכה. בואו נתעורר, כי גם העשיר האמיתי אינו מחמיץ דקה מחייו ולא נותן לזוטות להרוס לו את מצב הרוח. הוא שמח כל הזמן, כי חבל לו להחמיץ את העונג שבחיים באופן הזה.

לא די לומר תודה, לזרוק 'שכוייח' קטן וזעיר לריבונו של עולם, בלי טיפת רגש. הבה נרצה לשמוח באמת בחלקנו, והמלאכים כבר יסייעו לנו שנשמח באמת ונזכה להיות בסוכתו של הקב"ה, שבמעונו תדיר שורה השמחה.