רפאל וואהל
כ"ו שבט התשפ"ה
שמחתי לראות שביקרתם – כשלוחי הערוץ הישראלי הנצפה – בעירי הצנועה מונסי, כדי לגלות את אמריקה ולנסות להבין את ה'תופעה', כלשונכם, שבה יהודי אמריקה עובדים לפרנסתם בעוד אחיהם בארץ לא עובדים, כביכול.
האמת, התרגשתי כי הייתי בטוח שכתבה של גוף תקשורת רציני יתבסס על מחקר מקיף ויסודי שייגע בשורשי ההבדלים שמתחילים מלמעלה, בהתנהלות ברמת המדינה, שקובעת בסופו של יום כיצד ייראו חיי האזרחים שגרים במדינה שלהם והאמת שקצת התאכזבתי.
אך קודם עליי לשתף את קוראיי הנאמנים שברובם לא נחשפו למסע שלכם, במה שפרסמתם ממנו.
המסע התחיל בלייקווד החרדית, למרות שהצילומים בדרך לשם הם מהכביש שמוביל למונסי שבה אני מתגורר. הבחנתי בהתרגשות שלכם כשבאמצע הכביש הראשי שבו חולפים מאות אלפי מכוניות ביום גיליתם תחנת דלק שכתוב עליה בגאווה יהודית פתוח 24/6, שם יכולתם לקנות אפילו געפילטע פיש וקוגל חם. אהבתי את בחירת הלוקיישנים בלייקווד בדמות שלושה אחים ליטאים, שבאמת מעניקים הצצה לפסיפס הרחב שמרכיב את אמריקה החרדית, אח אחד שפונה לעסקים אך מחליט לעזוב הכל ולבחור בחיים של עמל התורה, אח נוסף בעל ביזנעס מצליח חובק זרועות, ואח בכור שמנהל אטליז מצליח, ושניהם גאים בכל ליבם ונפשם ביכולתם לתמוך באח שלהם ובעוד מאות ואלפי אחים שמשקיעים את חייהם בחיי הנצח.
שמחתי יחד איתכם כשהתלהבתם מהעושר, הבתים הגדולים, הרחבות, והמושגים של יהודי ארצות הברית. עבורנו הם בכלל לא פליאה. ככה זה כשאתה חי במדינה חופשית אמיתית שבה לכולם, כולל חרדים, יש הזדמנות שווה.
משם ממשיך המסע לעיר שלי מונסי לפגוש את הנציג שלנו בסנאט של מדינת ניו יורק, ר' אהרון בנציון וידר, שאיתו בחרתם לדבר על גזרת החינוך שהשלטון הפרוגרסיבי הנכחד שעדיין אוחז בהגה השלטון במדינת ניו יורק מנסה לגזור. ספוילר: בשונה מבמדינת הדיקטטורה הבג"צית, בארה"ב החופשית הגזרה הזאת לעולם לא תעבור בבית המשפט העליון.
שמחתי לראות את הביקור שלכם בתלמוד תורה 'ישיבה דגל התורה' ברחוב יוניאן הקרוב לבית שלי. פחות שמחתי לראות את המפגש שלכם עם מי שמובילים את המערכה נגד החינוך החרדי במדינת ניו יורק, אבל אני מכבד את הצורך להיות מאוזן ולהראות את התמונה המלאה.
לסיום, איך לא, קינחתם בסיור בעיר הסאטמרית קריית יואל. חייכתם למראה השלט מסביר הפנים בכניסה לעיר, שמבקש מהמבקרים להתחשב ברגשות התושבים ולהופיע בלבוש מכבד, בלי שאבירי הדמוקרטיה והפלורליזם יציצו.
לא היה קשה להבחין בתדהמה שאחזה בכם כשסיירתם בפרויקט בנייה של אלף שמונה מאות דירות פאר, שכל דירה בו נמכרת בארבע מאות אלף דולר פחות ממחיר השוק, רק בגלל שהרבי ביקש מהיזם להתחשב באברכים הצעירים, והלה הסכים להפסיד רווח ישיר של מאתיים שמונים מיליון דולר(!) כדי לעזור לאחיו. נהניתי מהכנות שלכ, כשהודיתם שמדובר במשהו שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות לעולם לא יוכל להבין.
אז למה התאכזבתי?!
כאנשי תקשורת אתם יודעים טוב ממני שעיקר כוחה של התקשורת הוא לא במה שהיא מראה, אלא דווקא במה שהיא מסתירה.
אך אם יש משהו גרוע יותר מלהסתיר מציאות, הוא לחשוף אדם למידע אמין, אך במקום לתת לו להתרשם לבד, מצליחים ללמד אותו מה הוא היה 'אמור' לראות באמצעות כמה מילות קישור, תמימות כביכול.
* * *
ושם נפלתם. איני דן אתכם, כי אם יש משהו טוב שאמריקה החרדית לימדה אותי, הוא להיזהר משיפוטיות יתר, לכן אני מאמין שלא הייתה כאן כוונת זדון, פשוט, גם אתם שבויים בקונספציה מעוותת שבה הולעטתם מקטנות, ואתם בתורכם ממשיכים להנחיל את אותה קונספציה לצופים שלכם, בלי לנסות לחקור, לפתוח עיניים, לחשוב לרגע אולי טעינו, ואז לספר את האמת.
כי בתכל'ס, כמה כואב שבאתם לגלות את אמריקה ובפועל לא גילתם כלום?
בטור הזה אתייחס רק לכמה ממשפטי הקישור המנותקים שלכם, שאילו רק בדקתם מקודם לא הייתם מעיזים מבחינה מקצועית לומר אותם. אבל ככה זה כשמדובר בחרדים. מותר לומר הכל.
"החרדים באמריקה הגיעו להישגים משמעותיים מאוד מבחינה כלכלית, חלקם בלי לימודי ליבה, חלקם עם כניסה מאוחרת לעולם החול", אתם מודים לעצמכם בעודכם נוסעים בכבישי ניו יורק. אבל אז מגיע הארס: "אבל בוא נודה על האמת, גם המדינה פחות עוזרת לך אם אתה מחליט לא לעבוד". ואז שוב: "בארץ המדינה היא זאת שמעניקה לחרדים תקציבים שמעודדים אותם לא לעבוד". ואז מגיע המשפט המביך הבא: "ברור, הרי באמריקה יש הפרדת דת ומדינה".
אז בואו אגלה לכם סוד קטן שהייתם יכולים לגלות מהר מאוד אצל כל מי שביקרתם אילו רק רציתם. תחזיקו ראש כי זה הולך לסחרר אתכם.
ארצות הברית היא תומכת עולם הישיבות והכוללים הגדולה בעולם. במלכות של חסד האמריקאית לימודי גמרא נחשבים ללימודי מדעי הרוח. הם נחשבים אפילו כלימודי תואר, לכן המדינה מממנת אברך שלומד בכולל בסכום של עד שלושה עשר אלף דולר(!!!) בשנה. בפעם האחרונה שבדקתי זה יוצא פי חמישה מהסכום שבו מדינת ישראל 'מממנת' את אברכי הכוללים בארץ. מצחיק ומכאיב כאחד שהמדינה שבה קיימת כביכול הפרדת דת ומדינה הבינה את מה שהמדינה שמתיימרת להיות יהודית לא רוצה להבין. לא פקידים קובעים מה נחשב להשכלה, אלא האזרחים, כך נראית מדינה חופשית.
רק התחלנו. ועכשיו לקביעה ההזויה שבארצות הברית יוצאים לעבוד כי המדינה לא מממנת את מי שלא עובד.
כדי לדייק בנתונים ישבתי עם ידידיי ר' יואליש פעלזען והעסקן ר' מרדכי פנחס ברוין, כדי לקבל את המספרים המדויקים. נתחיל עם פוד סטמס: כל משפחה שאין לה הכנסה, מקבלת מהמדינה עד חמש מאות דולר בחודש עבור כל ילד רק לקניית אוכל.
היא מקבלת ביטוח רפואי מלא לכל המשפחה שכולל כל מה שתוכלו לדמיין, בלי לשלם דולר אחד. רוצה ויטמינים? תקבל, מכשיר אינהלציה, סתם כי הילד התקרר? תקבל. משקפים? תקבל. שיעורי התעמלות? תקבל.
נמשיך לסעקשן 8: כל משפחה עם הכנסה נמוכה, גם אם שני בני הזוג אינם עובדים, זכאית לסיוע בשכר דירה, שיכול להגיע לשלושה וחצי אלף דולר בחודש, לעיתים תקבלו גם צ'ופר וישלמו לכם גם את חשבונות המים והחשמל.
אחרי כל הטוב הזה, כל אישה עם ילד עד גיל חמש, שזה בעצם המצב של כמעט כל אישה חרדית, מקבלת מהמדינה 'ווייק'. זכות לקנות כמויות בלתי נתפסת של אוכל שהמדינה מגדירה כמזין, והוא בעצם רוב מה שמשפחה רגילה זקוקה לו: חלב, ביצים, פירות וירקות, מוצרי חלב, דגים ואפילו פורמולה לתינוק. רוב החלב בבתי הכנסת מגיע ברובו מהשפע הזה, כי למשפחות אין מה לעשות עם כל כך הרבה. והנה לכם עוד משהו שהמדינה שמפרידה דת ממדינה כביכול, מממנת בעקיפין.
נמשיך: בתחילת החורף המדינה מעניקה מענק של חמש מאות דולר עבור החימום בבית, ובהמשך החורף 90 דולר נוספים בכל חודש. אם תבקש יפה תקבל עוד פעמיים מענק נוסף של חמש מאות דולר.
ואם זה עוד לא הספיק, תכירו את הטקס ריטערן, החזר המס. אל תתייחסו לשם, כי הוא מאוד מטעה. אין לי ספק שבשלב הראשון אתם מדמיינים שמדובר בהחזר על המס ששילמת בתחילת השנה מראש, כמו במדינת ישראל. אז לא. מדובר בסכום שיכול להגיע לתשעה עשר אלף דולר בשנה שאתה מקבל מהמדינה ישירות לחשבון הבנק, אם הוכח שלא הרווחת מספיק כסף השנה. כלומר, לא רק שאתה לא משלם מס, אתה מקבל מס. וכן, גם אם אינך עובד בכלל, תהיה זכאי לקבל את המענק הזה, אומנם לא בגובה של מי שכן עובד, אך עדיין מספיק כדי שלפי הלך המחשבה המעוות שלכם תהיה לו הצדקה לא לצאת לעבוד.
וזה עוד לפני שסיפרתי לכם על ה'וואצ'ערס', תשלומי שכר הלימוד שעיריית ניו יורק מעניקה לכל התלמידים החרדיים שלה שלומדים במוסדות לימוד פרטיים. ותאמינו לי שעוד לא גמרתי, יש עוד הרבה.
אז עכשיו אחרי שירדנו מהשקר הנתעב שמדינת ישראל 'מממנת' את אזרחיה החרדים, תסבירו לי אתם את ההיגיון. אם הסיבה שהציבור החרדי בארץ לא יוצא לעבוד (שקר) בגלל שהמדינה מממנת אותו, מדוע החרדי באמריקה שבאמת יכול לחיות על חשבון המדינה יוצא לעבוד?
את התשובה האמיתית יכולתם לגלות מהר מאוד בסיור בלתי אמצעי בכל עסק חרדי בארצות הברית.
* * *
הסיבה שבגללה החרדי בארצות הברית יוצא לעבוד למרות סכומי העתק שהוא מקבל גם בלי לעבוד, היא כי הוא י-כ-ו-ל, בעוד אחיו בארץ לא יכול. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות החרדי שווה בין שווים, הוא לא יחווה אפליה מובנית על רקע היותו חרדי. לחרדי בארצות הברית יש אופציה לצאת לעבוד בזמן שהוא רוצה, היכן שהוא רוצה, ואיך שהוא רוצה, בלי שהוא יצטרך לעבור שבעה מדורי גיהינום בדרך לשם. גיהינום שאין דומה לו בכמעט שום מדינה דמוקרטית בעולם, ולא, אני לא מתכוון לארס שלא הפסקתם לפמפם בנוגע להשתמטות החרדית מהצבא, את זה נשאיר לטור אחר, אלא לדת הלימודים הפונדמנטליסטית שיצרתם בארץ שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם, שבה אפילו כדי להיות נהג מונית עליך לעבור הכשרה של כמה חודשים.
אילו הייתם רוצים לספר לצופים שלכם את המקור האמיתי להבדל בין החרדים בארצות הברית לאחיהם בארץ, הייתם יכולים לבקר בעוד עיר חרדית, ניו סקווירא, שם הייתם מגלים מייד בכניסה את המוסך הראשי של חברת האוטובוסים החרדית מונסי טריילס שמסיעה בכל יום אלפי נוסעים בין הריכוזים החרדיים, בורו פארק, ויליאמסבורג, מונסי, מונרו וכו'. אם הייתם נכנסים פנימה הייתם פוגשים את נכדו של הרבי מקאשוי זצ"ל שמשמש כמכונאי הראשי. אם הייתם שואלים אותו היכן הוא למד את המקצוע, הוא היה מגחך ואומר: "לא למדתי".
"זה חוקי?" הייתם שואלים בפליאה. "ודאי", הוא היה עונה ומגחך שוב. "במדינה חופשית אמיתית אתה צריך לדעת בפועל את העבודה, לא ללמוד אותה. מבחינת המדינה האוטובוסים צריכים להיות תקינים. אם אתה עובר את הבדיקה, לא משנה היכן למדת. אם יש תקלה קטנה, התעודה היוקרתית ביותר לא תעזור לך כנגד החוק".
הנה לכם התשובה האמיתית שמונעת מיהודי חרדי בארץ לצאת לעבוד. קוראי הטור הזה יודעים זאת היטב אך בשבילכם אני אכתוב זאת שוב: בארצות הברית החופשית אפשר לספור על יד אחת את המקצועות שבהם אתה צריך קודם ללמוד לפני שיהיה מותר לך לעבוד. זה כולל לימודי רפואה, עריכת דין וכמעט זהו. אם בארץ בשביל להיות נהג מונית עליך ללמוד עוד כמה חודשים, בארצות הברית אתה מוציא רישיון לנהג אוטובוס שמסיע תלמידים בפחות מחודש.
בביקור הבא שלכם בארה"ב כשתספרו לאמריקאי שיהודי חרדי בארץ לא יכול לצאת לעבוד חוקית לפני גיל 26, הוא יהיה בהלם, אבל אם תהיו כנים ותספרו לו שגם כשהוא כבר רוצה לצאת לעבוד הוא לא באמת יכול לעבוד חוקית בלא כלום כמעט, כי הוא נתקל במערכת בירוקרטית ורגולטורית מסואבת, שמוציאה לכל אזרח במדינה את הנשמה בלימודי סרק לפני שהוא יכול להרוויח את השקל הראשון, הם יהיו עוד יותר בהלם. כי בארצות הברית אתה יכול להפוך היום לחשמלאי חוקי אם תעבוד עם רישיון של מישהו אחר, בלי שתצטרך ללמוד יום אחד. להפך, לא תוכל לגשת ללימודים לפני שתעבוד במקצוע עם תלוש במשך כמה שנים טובות.
עם קצת יושר הייתם מבינים שהטירוף הבלתי נתפס הזה, שמקשה על כל אזרח במדינת ישראל, הופך לבלתי אפשרי כשמדובר ביהודי חרדי. בעוד האזרח הלא חרדי נתקל בחומה הזאת כשהוא עדיין רווק, האזרח החרדי פוגש את זה כשהוא כבר אבא לילדים שחייב לפרנס משפחה, בלי שיש לו שקל ובוודאי שלא זמן ללמוד כמה פעמים בשבוע על תולדות החשמל על חשבון שעות עבודה יקרות וילדים שצריכים לחם בבית.
די להסתה, די לדמגוגיה. אם רק הייתם מפנים את האש מהקאסטות אל עבר הגילדות ששולטות בכל מוקדי התעסוקה, ובאמצעות לובינג חזירי דואגות למנוע מסקטורים נוספים להיכנס לתחומים הללו, ממש לא הייתם צריכים לבכות בכייה של חינם ולשאול בכאב: למה החרדים באמריקה עובדים והחרדים בארץ חיים על חשבון המדינה?
ומילה אחת על גזרת החינוך. אילו רציתם לקבל את האמת, הייתם יכולים להיפגש עם ראש עיר קטנטנה מאוד, ניו יורק שמה, שמספר תושביה נושק למספר התושבים של מדינת ישראל כולה. קוראים לו אריק אדאמס וגם הוא נפל קורבן לחברים שלכם בתקשורת כשעשה את טעות חייו ובתור דמוקרט החל לדבר בשפה שמרנית, רח"ל. הוא היה מספר לכם בשמחה את מה שהוא אומר מעל כל במה אפשרית: הלוואי שכל מערכת החינוך שלי שנמצאת במגמת הידרדרות בלתי נתפסת, הייתה מגיעה להישגים של מערכת החינוך החרדית שלא לומדת ליבה. הוא היה פותח לכם את העיניים ומסביר לכם שהחינוך החרדי אמור לשמש דוגמה ומופת לכל חברה בעולם, כיצד מגדלים אזרחים שכל מדינה הייתה מתברכת בהם, עם אפס פשע, מלאי תודעת עזרה לכל מי שחי סביבם, חברה שמצליחה להגיע להישגים כלכליים כבירים, בלי לימודי ליבה, בלי לדעת אנגלית מקצועית אפילו, למרות יציאה מאוחרת לשוק העבודה.
כי ככה זה במדינה חופשית אמיתית שלא חונכה מקטנות לשנוא מגזר שלם. תרומתו של האזרח למדינה לא נמדדת בכמות הכסף שהוא מייצר, אלא באדם שהוא הופך להיות. ואת זה מבינים אפילו במדינה שסוגדת לדולר. תפקידה של מדינה מתוקנת הוא אחד: לדאוג שאזרחיה יוכלו לחיות את החיים בשלווה כפי ש'הם' רוצים, ולעשות הכל שיהיה להם הכי קל לעשות זאת. ובמילים פשוטות: אל תממנו אותנו. קודם כל כי אתם לא. פשוט תפסיקו לחסום אותנו עם תנאי סף שבהם בשביל להיות מזכיר במשרד ממשלתי אתה צריך תואר בבוטניקה, תרסקו את הרגולציה, תפרקו את דת הלימודים, ותראו שאנחנו יודעים להתפרנס יפה מאוד.
