שקט מוחלט שרר ביום ראשון השבוע באתר הקריסה בפלורידה, לאחר ימים ארוכים שהרעש שם היה בלתי נסבל. כוחות החילוץ וההצלה שאיישו את המקום במשמרות סביב השעון בשבועיים האחרונים עזבו את האזור, כדי שניתן יהיה לפוצץ את חלק הבניין ששרד ונמצא בסכנת התמוטטות מיידית. למחרת, ביום שני, שוב המה האתר – כוחות החילוץ וההצלה הסתערו על המקום בכוחות מחודשים, במטרה לאתר ניצולים במקרה הטוב, או גופות של הנספים במקרה הפחות טוב.
אחד ממאות אנשי החילוץ שהפסיקו את מלאכתם לשעות אחדות היה אלוף משנה (במיל') גולן ואך, מפקד יחידת החילוץ וההצלה הארצית של פיקוד העורף בישראל. ואך נמצא זה השבוע השני בשטח האסון. בשיחה עם 'משפחה' שהתקיימה ברגעי ההפוגה הקצרים הללו, הסכים ואך להתייחס למצב בשטח. "רק בשבוע שעבר חילצתי נעדרים שאיש לא חשב שימצאו אותם בחיים. זה קרה, ואני שמח".
את השהייה הקצרה מחוץ לזירת האסון ניצל ואך לתפילות ולימוד תורה וגמרא. זהו העיסוק שתופס חלק ניכר מזמנו בימים רגילים, שבהם הוא אינו נקרא לאתרי אסונות כאלו כדי לממש את ניסיונו עתיר השנים. ואך, בן 47, שומר מצוות, נשוי ואב לשבעה ילדים, משמש מנכ"ל ארגון שעוסק בפיתוח ויישוב הגליל שבצפון. הרזומה המבצעי שלו מרשים: בעבר היה שותף במשלחות החילוץ של פיקוד העורף בהאיטי, בפיליפינים, מקסיקו, אסון הסכר בברזיל ורעידת האדמה באלבניה ב-2019. "את הלימוד היומי זנחתי בימים האחרונים, כיוון שאנחנו עוסקים בפיקוח נפש. לא היה לי זמן לעשות כלום מלבד לעסוק בעבודת החילוץ. בקושי התפללתי והנחתי תפילין".
העיסוק בתחום הזה לא מותיר מקום לרגשות. ואך הוא איש קר רוח שראה לא מעט דברים קשים במהלך עבודתו, אבל גם הוא לא יכול היה להישאר שווה נפש לאחר שצפה במחזה המזעזע שבו אביה של סטלה קטרוסי בת השבע, כבאי ואיש כוחות החילוץ וההצלה של מחוז מיאמי דייד, הוציא את גופתה של בתו הקטנה מההריסות לאחר שהמתין באתר תשעה ימים למציאתה.
קטרוסי היא הילדה השלישית שנמצאה בחורבות המגדל שקרס בשכונת סרפסייד במיאמי, והיא שהתה במתחם יחד עם אימה, סבתה ודודתה, שהגיעו לביקור בארצות הברית מארגנטינה. "האבא נכח באתר האסון בזמן שהוציאו אותה, אם כי לא השתתף בחפירה בין ההריסות. יחד עם אחיו, גם הוא כבאי. הם נשארו בזירה והמתינו", מספר ואך.
"גילינו אותו כבר ביום הראשון שהגענו לאתר. הוא היה לבוש אזרחית, ועבד במרץ בלתי נלאה כדי לסייע ככל האפשר, אף שכאמור הוא לא השתתף בחפירות. הצוותים במקום סיפרו לנו כי הוא כבאי שמחפש את בתו בין ההריסות. הוא חיפש בכל מקום אפשרי, ואנחנו ניגשנו אליו וניסינו לדלות ממנו מידע היכן היא הייתה יכולה להיות. בעזרת המידע הזה הצבענו על המקום שבו היא צריכה להיות, מה שקרה באמת".
חילוצה של גופת הילדה התאפשר לאחר שהצוות הישראלי יצר מיפוי תלת-ממדי של החלק בבניין שקרס, ובכך סייע במיקוד החיפושים. המיפוי נעשה בעזרת טכנולוגיות הדמיה גיאוגרפיות של 'ענף אגמים' בפיקוד העורף ויחידת הלוויינים של אגף המודיעין 9900.
הטכנולוגיות הללו מאפשרות לייצר תמונה מלאה ותלת ממדית של הבניין שנחרב. המהלך אִפשר לאמריקנים לבנות מודל של הדירות שנהרסו, באמצעות עמודים וסימונים, כדי לציין את המיקום המדויק שלהן בין ההריסות – וכך כאמור למקד את החיפושים.
"אנחנו נעזרים בשטח האסון בטכנולוגיות החילוץ המתקדמות בעולם, כמו מצלמות זעירות שזוחלות לתוך חללים פנימיים, רחפנים סורקי שטח, חיישני רעשים וכלבי גישוש. האמצעים הוויזואליים התחברו לנתונים שקיבלנו מבני המשפחות על הרגלי השינה בדירות של בני משפחותיהם, הערכות אם רצו לחדר המדרגות או לא, וגם נתונים כמו מה הם לבשו בליל האסון, אם היו על גופם תכשיטים וכיוצא בזה".
חלק מחברי המשלחת תחקרו את משפחות הנעדרים והרכיבו תמונה מדויקת של כל בית – איפה נמצא איזה חדר, לצד מאפיינים ייחודיים שיכולים לסייע באיתורם. באמצעות שקלול של כל הנתונים האלו יכולים המחלצים להבין איפה נמצא כל חדר אחרי הקריסה, והיכן נמצא, באופן משוער, כל אחד מהנעדרים.
"זה כמו קסם אמיתי, כי כל מחלץ שואף לדמיין איך הבניין נראה בעבר בהשוואה לאיך הוא נראה עכשיו, ככה אנחנו יכולים להציל חיים במירוץ הזה", מדגיש סגן מפקד המשלחת, "האמריקאים תקעו שלטים באתר ע"פ המודל – כאן הייתה דירה x, חדר השינה של y.
"ברגע שהיה ברור לנו היכן נמצאת הילדה העברנו את העבודה בשטח לאנשי הכבאות האמריקאיים. במשך למעלה משעה הם עבדו קשה עד שהוציאו אותה. המחזה היה מרטיט כאשר כ-500 כבאים ששהו בזירת האסון עמדו בשתי שורות ישרות שעה שהגופה חולצה מבין ההריסות, כוסתה בשמיכה והושכבה על אלונקה. הם הצדיעו, ובמשך שעה ארוכה עמדו דום לאות הזדהות עם חברם השכול. רק לאחר מכן הם ניגשו אליו, חיבקו אותו והשתתפו בצערו הנורא.
"בשלב הזה ניגשנו אליו גם אנחנו, והאב השבור חיבק אותי והודה לי בצורה לבבית ממש. 'בזכות הטכנולוגיות והפיתוחים שלכם הצלחנו לאתר היכן היא נמצאת. אחרת החיפושים היו נמשכים זמן רב מאוד. לא אשכח לכם את זה כל ימי חיי'.
"אלן קומינסקי, מפקד הכבאים של מחוז מיאמי-דייד, אמר לי: 'קשה לנו בכל פעם שאנחנו מחלצים הרוג מההריסות. היה לנו קשה מאוד כשהוצאנו את הגופה של בתו של חברנו. ככבאים, אנחנו עושים מה שמוטל עלינו. אך זה עדיין גובה מאיתנו מחיר'".
באו לעבוד
הם היו שם כמעט מתחילה. שעות מעטות אחרי הקריסה הגדולה.
"הבקשה מארה"ב התקבלה בשעה חמש אחר הצהריים של יום השבת, יומיים אחרי האסון", מתאר גולן ואך. "בצאת השבת כבר היינו בנתב"ג, בשש בבוקר נחתנו בארה"ב, ובשמונה התייצבנו באתר, מוכנים לתחילת העבודה. תוך שעתיים כבר איתרנו ארבעה לכודים. את השאלה מדוע האמריקנים התקשרו דווקא אלינו, צריך להשאיר להם".
צוות פיקוד העורף הישראלי, יחד עם אלוף הפיקוד אורי גורדין שהגיע בשבוע שעבר לביקור קצר כדי לעקוב מקרוב אחר עבודות החילוץ, עמל ללא הפסקה בזירת האסון. הצוות הישראלי התחלק לשניים: קציני אוכלוסייה שמתשאלים את בני המשפחות על אודות יקיריהם ומיקומם בדירות שקרסו, כדי לזהות את המיקום המשוער שלהם באתר ההרס, ולצד זאת גם מעדכנים אותם פעמיים ביום באשר להתקדמות המבצע; וקצינים נוספים שעוסקים בחילוץ עם הכוחות האמריקניים.
איך קיבלו אתכם האמריקנים?
"בתחילה הדינמיקה הייתה נוקשה ולא נעימה. לא קיבלו את העצות שלנו. הייתה להם תחושה שהנחיתו אותנו על הראש שלהם, ולכן סימַנו לעצמנו כמטרה, שבאנו לעבוד ולא לייעץ. אחרי היום הראשון אמרו שהישראלים עבדו מצוין. הטסנו את העבודה קדימה. אנשים ירדו מהאתר על הברכיים עם דופק מואץ. אבל זו המחויבות שלנו, הישראלים, שאין לה אח ורע בעולם כולו. רק יומיים מאוחר יותר נכנסה לעבודה שיטת המודיעין המשולבת שלנו".
"כיום הצוותים לא זזים בלעדינו אף לא מטר. אפילו כשאני בהחלפת משמרת מתקשרים אלי ושואלים מה לעשות, מה יש בקומה שמונה ומה בקומה ארבע. גם כשאנחנו מחוץ לאתר, אנחנו יודעים מה קורה בכל רגע נתון. התוכנית המדויקת שלנו משמשת את כל הצוותים, ונוצר מצב של קנאה ותחרות בין המשמרות. עד כדי כך שהם מפצירים בנו לגלות דווקא להם את מה שאנחנו יודעים. התקשורת, אגב, העניקה לנו יחס חם ומפרגן כבר מהרגע הראשון, וסיקור רחב מאוד של הפעילות".
העבודה בשטח היא לא פשוטה בכלל, בגלל הכמות הגדולה של הדירות שהיו בבניין.
"מדובר בבניין של 12 קומות ובכל קומה יש 12 דירות", מספר סגן ראש המשלחת הישראלית ומפקד מחוז חיפה בפיקוד העורף אל"מ אלעד אדרי. "הקריסה מאוד מורכבת וחריגה. כל חלקי הבניין קרסו מהמרכז לצדדים ואז הבניין קרס לתוך עצמו – כמו פנקייק, שכבה על שכבה, ערמת הרס מהודקת וקומות שנדחסו זו על זו. הוצאנו משלחת של 15 מומחים מפיקוד העורף, כולם בוגרי משלחות לנפאל ומקומות נוספים.
"הבניין עצמו נמצא כקו ראשון לים. הוא נבנה בתחילת שנות ה-80' "הקריסה אירעה בשעת לילה, ולכן היו הרבה אנשים בבניין", אומר סגן מפקד המשלחת על הנעדרים. "זה אכזרי ממש, הוא קבר תחתיו 159 בני אדם. ארה"ב היא מעצמת חילוץ, יש להם הרבה יכולות, הרבה יחידות חילוץ מאוד מקצועיות ויש פה ארגון מאוד יעיל".
הצוותים של פיקוד העורף מישראל עובדים במשמרות של 12 שעות יחד עם עוד מאות אנשי חילוץ שהגיעו לסרפסייד כדי לסייע במאמץ איתור הנעדרים ופינוי ההריסות. "נותר חלל גדול של אוויר שדרכו זחלו המחלצים במנהרות וקראו לאנשים, אבל לצערי לא מצאנו שום דבר". רק מאוחר יותר יסביר שכשאמר 'זחלו', הכוונה היא אליו עצמו עם עוד כמה חיילים מפיקוד העורף.
לדברי ואך, "בכל יום ערמת ההרס קטֵנה, מה שמצביע על התקדמות בפעילות בשטח". לצוות הישראלי שמנה בעבר 15 אנשים אך התכווץ היום לשבעה בלבד מצטרפים כ-200 מומחים העובדים במשמרות של 12 שעות, שמתחילות בשתים עשרה בבוקר ומסתיימות בשתים עשרה בלילה, יחד עם מאות גורמים נוספים – כבאים, שוטרים, מהנדסים, מומחים סביבתיים ואחרים. שני צוותי כלבנים סורקים את ההריסות, אחד מיומן לאתר ניצולים והשני למציאת גופות.
"אנחנו מצליחים לתרום מהניסיון שצברנו מעשרות הפעולות שהיו לנו בעולם, ומהניסיון שנצבר בפיקוד העורף בצה"ל – ולזרז את עבודות החילוץ", מציין ואך. "צריך להבין שמדובר באתר מהמורכבים ביותר שפגשתי בהם. זו קריסה משמעותית מאוד, הרס משמעותי מאוד של בניין שקורס לתוך עצמו. 50 ומשהו מטר שהפכו ל-7 מטר – שבתוכם מסתתרים עשרות אנשים שגורלם לא ידוע, כאשר 25 גופות כבר חילצנו, ויש כיום 72 נעדרים".
זמן הזהב חלף
אגב, המספר הזה של הלכודים, גם הוא עבר שינויים. בתחילה חשבו הצוותים האמריקנים שיש הרבה יותר נעדרים, אבל אחרי התשאול שערך הצוות הישראלי התברר כי יש הרבה פחות. "העובדה שיש כל כך הרבה נעדרים ונספים נעוצה בעובדה ש-60% מהאנשים בבניין שהו בקומת הבייסמנט, שאי אפשר היה להגיע אליה", טוען ואך.
"האנשים שלנו תחקרו את המשפחות מהראשונה עד האחרונה, עד שהגענו למסקנה שיש פחות נעדרים. הצוותים האמריקנים לא נטו לקבל את ההערכה הזו, ולכן ביקשנו פגישה עם ראשת המחוז, שבמהלכה הצגנו לפניה את הנתונים שלנו, ואת הדרך שהגענו אליהם. בסוף הפגישה היא השתכנעה. ההישג הזה לדעתי הוא לא פחות מדרמטי".
אתם מאמינים שתמצאו אנשים חיים בין ההריסות? שאלתי את ואך, והוא השיב כי הכל אפשרי. "בשבוע שעבר חילצתי בידיי קשישה שהייתה ימים ארוכים מתחת להריסות. אחד מאנשי המשלחת חילץ בעבר לכוד ששהה 12 ימים בהריסות במקום אחר בעולם, ונותר בחיים. אנו לא מאבדים תקווה. פיקוד העורף שולח יותר מ-35 שנה משלחות לכל רחבי העולם, באנו לתרום מהניסיון שצברנו".
ואך לא מתעלם מהעובדה שאיש לא חולץ בחיים מההריסות בימים האחרונים. לצד זה הוא אומר שכאיש חילוץ והצלה הוא מחויב לחפש. לדבריו, לאחר שחלפו חמש היממות הראשונות מרגע הקריסה, שמוגדרות כ'זמן הזהב' לאיתור ניצולים, רק נס יוביל לאיתור אזרחים בחיים. העובדה שאין ניצולים עד כה דווקא במדינה המתקדמת והמנוסה בעולם מבחינת יכולות חילוץ, מעידה על עוצמת הקושי והמורכבות שיצרה הקריסה.
"רבים מהקרבנות והנעדרים הם יהודים, וכן אזרחים מדרום אמריקה. אובדן הילדים הוא קשה מנשוא. כל עוד הדבר אפשרי צוותי החילוץ לא יעזבו אף אחד מאחור. אנחנו לא יודעים מה יש שם. אנחנו לא הולכים לנחש. אנחנו גם לא הולכים לקבל החלטה שמשמעותה בחירה בין חיים ומוות – לסיים באופן שרירותי את החיפושים אחרי אנשים שעשויים להיות חיים מתחת להריסות. אבל עם זאת, קבענו את יום חמישי כיום האחרון שלנו באתר".
אלוף משנה אדרי אומר: "זה האתר המורכב והמסובך ביותר שבו נתקלתי, והייתי כבר בשלוש משלחות לאתרי הרס בחו"ל. ההריסות הגיעו לגובה של כשמונה מטרים. ידענו שהזמן הוא קצוב, ולכן עבדנו עם מנופים וכלים הנדסיים כבדים".
קבלת שבת בצל ההריסות
למרות הזמן שחלף, החוקרים טרם קבעו מה הייתה הסיבה לקריסה הפתאומית, שמסתמנת כאחד מהאסונות הקטלניים ביותר של התמוטטות מבנים בתולדות ארצות הברית. דו"ח הנדסי על הבניין, שהוכן כבר ב-2018, מצא ליקויים מבניים משמעותיים בו – ואלה עומדים עתה במוקד בירורים שייבחנו על ידי בית המשפט.
וכמובן, הסבל הקשה מנשוא של בני המשפחות עומד כל העת מול עיניהם של המחלצים. "הקימו פה מרכז משפחות ובו מאות נציגי המשפחות שנלכדו תחת ההריסות", מספר גולן ואך. "מה שעוברות המשפחות הללו זה גיהינום. לדעת שבני המשפחה קבורים מתחת להריסות באתר הנוראי הזה… הם צפו בפעולות החילוץ וזו הייתה חוויה מאוד קשה. כ-300 אנשים נמצאים במלון סמוך עם גורמי בריאות נפש ואחרים מהעירייה, והם כל הזמן יושבים ומחכים לדעת מה עלה בגורל יקיריהם. מתדרכים אותם פעמיים ביום, בוקר וערב, לגבי כל מידע שיש על פעילות החילוץ".
יש דברים ייחודיים שמצאתם באתר שהייתה להם משמעות לגבי הפינוי?
"כל הזמן אנחנו מוצאים חפצים של האנשים. מדובר בדרכונים, מזכרות, תמונות של ילדים. מצאנו גם סכומים גבוהים של כסף, בהם 200 אלף דולרים. כמובן, ממצאים כאלו מרגשים מאוד אותנו ובעיקר את המשפחות".
היו לך רגעים מרגשים, כאלו שתיקח איתך מהאירוע הקשה הזה?
"היו לי הרבה רגעים קשים, לא בטוח שאפשר לספר על כולם. יש גם רגעים יפים, כמו הזמנים שאנחנו יושבים ביחד, כל צוות המחלצים. יש אצלנו אנשי מילואים בני חמישים לצד חיילים בגיל שירות, והיחסים הרמוניים בין כולם. אבל השבת הראשונה שעשינו יחד עם המשפחות, בצל ההריסות, הייתה מרגשת מאוד. היינו קבוצה מצומצמת של אנשי המשלחת הישראלית ובני המשפחות של הנעדרים היהודים. בכוונה תחילה לא הצטרפנו לתפילה בקהילה היהודית. רצינו להרגיש כמה שיותר קרוב למשפחות.
"לפני קבלת שבת ניהלתי שיחה עם בני המשפחות, והסברתי להם מה הם הולכים לעבור בימים הבאים. 'לצערי הרב, לא תשמעו ממני בשורות טובות ותקווה', אמרתי להם. 'הסיכויים למצוא אנשים בחיים אחרי כל כך הרבה ימים – אפסיים. אבל תשמעו מאיתנו מילים של חיזוק, חיבוק ונחמה'. היה לי חשוב מאוד להעביר להם את המסר הזה, מכיוון שמשום מה מייחסים לנו יכולות שהן על גבול הבלתי אפשרי, ורציתי בכל מאודי שהם יהיו ריאליים מספיק כדי לא להתרסק אחרי תקוות שהתנפצו.
"לאחר מכן הדליקו כולם נרות שבת. היה מרגש לראות איך כל משפחה התייחדה בתפילה למען בן המשפחה הנעדר. אחר כך התפללנו 'קבלת שבת'. אחד שימש חזן, וכולנו הצטרפנו אליו.
"לסעודת ליל שבת הזמנו את המקבילים האמריקנים שלנו. די הופתעתי כשראיתי את מפקד יחידת החילוץ שלהם – בחור ענק וחסון. כשנכנס, כולם עמדו ומחאו לו כפיים, אבל הוא החל לבכות כמו ילד קטן. כשקולו נחנק מדמעות הוא סיפר על המחויבות שיש לו באופן אישי למצוא את הנעדרים עד האחרון שבהם, ושהוא לא מתכוון לחזור הביתה עד שהסיפור הזה ייגמר. תוך כדי דיבור הוא בכה ובכה, ואנחנו התקשינו להכיל את עוצמת הרגעים.
"גם אני מרגיש לאורך כל הדרך שהמחויבות שלנו למשימה הזו היא טוטלית. אנחנו בקושי אוכלים וישנים. מקדישים את כל הזמן להצלת חיים. יש כאן הרבה מעטפת, לוגיסטיקה ומצלמות, אבל יש מעט מאוד אנשים שהמשימה נמצאת על הכתפיים שלהם, וזו משימה כבדה מאוד. אנחנו יודעים שהמראות הקשים שנחשפנו אליהם ימשיכו ללוות אותנו לתמיד".
פעולות החילוץ הופסקו מספר פעמים. היו עוד פעולות שמזווית שלך נראות אולי כטעויות. לו היית המפקד הראשי באתר, היית מקבל החלטות שונות?
"אין נביא בעירו. קל לייעץ מהצד, כשאין לך אחריות. אני גם לא מתבייש לומר שבחלק מהזמן חשבתי שהייתי עושה דברים אחרת. אבל לדעתי בסך הכל ההחלטות שהתקבלו ברוב המקרים היו טובות, ואפילו טובות מאוד בחלק מהפעמים. אני גם בטוח שאם אנשים אחרים היו מגיעים לאחד האירועים שניהלתי בעצמי, גם הם היו יכולים להעביר ביקורת".
את השיחה שלנו קוטעים אנשי צוותי החילוץ שנערכים ליומיים הבאים של החיפושים. יום חמישי (היום) יהיה היום האחרון שהצוות מישראל ישהה במקום, ולגולן ואך נותר עדיין מספיק מה לעשות. "זאת החלטה קשה. החיפושים יכולים עוד להימשך חודשים ארוכים. צריך לדעת מתי לעצור", אומר ואך. "גם בגלל שאין אפשרות סבירה שמישהו נותר בחיים, וגם בשל הסופה 'אלזה' הצפויה לפקוד את האזור".
