מלחמה וסלאם

חילוצו העצמוני של פרחאן קאדי ושיחת הטלפון המפרגנת לאבו יאיר, ראש הממשלה הישראלי – דווקא מהחטוף הערבי, העלו חיוך ראשון של קורת רוח בבין הזמנים המתוח ביותר בתולדות ישראל. הביבי-מאניה דיפרסיה אופפת אותנו זה אחד עשר חודשים ברציפות, ורק במוצ"ש האחרון, נראה היה שפניה של ישראל להסלמה שתקבור את החטופים עמוק במנהרה.
מותניה הצרים של ישראל מאפשרים לישון בדרומה של המדינה ולזהות מתקפות בצפונה. ב-4:20 בלילה שבין שבת לראשון הקשה לשינה ממילא, התעוררתי בביתי ברחובות מרעש של עשרות מטוסים ביעף נמוך שהמריאו משדה התעופה הצבאי הסמוך, תל נוף.
אחרי שנים רבות של מגורים בסמוך לשדה התעופה, לומדים לזהות בהתאם לעוצמת הרעש האווירי את סוג הכלים, כיוון הטיסה וכמות החימוש. ככל שהמטוס עמוס יותר בטילים, כך הרעש בעת ההמראה והיעף הנמוך – חזק יותר.

פרגון בערבית כקונטרה לביקורת בעברית. פרחאן משוחח עם נתניהו צילום: פלאש 90

רק בישראל מודל 2024, כותרת מאיימת על פרוץ מלחמה בצפון במתקפה סימולטניות של מאה מטוסים, מוחלפת בתוך פחות מיממה בכותרת צעקנית לא פחות על חזרת הרפורמה המשפטית למרכז הבמה.
בן גביר השליך את רימון ההלם לזירה כשהודיע על קידום קצין המשטרה מאיר סויסה שהואשם בהשלכת רימון על מפגיני השמאל, מדרגת רב-פקד לסגן-ניצב, על אפה וחמתה של היועצת המשפטית לממשלה שפסלה את המינוי.
אחריו בא השר יריב לוין, שעשה קולות של מי שנשכב על הרימון בגופו, בניסיון אחרון למנוע את חידוש הקרב המשפטי. הצעת הפשרה שהעביר שר המשפטים לנשיא העליון בפועל עוזי פוגלמן, לבחירת השופט אלרון לנשיא לשנה אחת בלבד, ולמינוי שלושה שופטים בהסכמה, נדחתה מהצד השני על הסף בטון ובסגנון של צד המרגיש שהשליטה ממילא בידיו.
לוין אומנם הואשם בכך שאצה לו הדרך, אך בתמימות יתרה הוא מעולם לא נחשד. שר המשפטים ידע מראש כי מערכת המשפט תדחה את הצעתו, אך בכך שהציע להתפשר ונדחה, העניק לעצמו לגיטימיות מחודשת במחנה הימין, לחזור ולקדם את הרפורמה המשפטית.
בצד החרדי שניסה לקיים דיאלוג עם היועמ"שית, פכרו השבוע ידיים: "הרפורמה תקעה לנו את הגיוס בפעימה הראשונה, ובסבב הזה תמנע גם הסדרה של המעונות".
החלטת היועמ"שית לעכב בשלושה חודשים בלבד את ביטול ההנחה במעונות לילדי אברכים היא לעג לרש. תגובתה העוינת של בהרב-מיארה בשבוע שבו חודש המאבק על הרפורמה הייתה צפויה, כפי שפסק הדין שפסל את מינוי דרעי למחרת מסיבת העיתונאים של לוין, היה כתוב בשעתו על הקיר.
בקשת שר העבודה בן צור מהיועמ"שית לאפשר לו ייצוג עצמאי בבג"ץ בעתירה נגד החלטתה בנושא המעונות, הייתה המהלך המתבקש בנסיבות שנוצרו. אך האמת חייבת להיאמר: גם לפני שלוין חידש את הקרב על הרפורמה, לא היו ציפיות גבוהות מדי מהגברת בהרב-מיארה.
במערכה המשפטית כמו בחזית הצבאית, גם המו"מ הקדחתני ביותר, אינו יכול להביא לתוצאה כשלפחות אחד מהצדדים חפץ בהמשך המלחמה.

הסוחר משיקגו
להיטות היתר של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן להביא לפני שבוע לוועידה הדמוקרטית עסקה לסיום המלחמה, נוצלה בשבוע שעבר על ידי נתניהו כמו סוחר ממולח ברחובותיה הקשוחים של שיקגו. נתניהו הסכים להתגמש כמעט בכל הפרמטרים כדי לספק אווירה של התקדמות, אך הפך את השליטה בציר פילדלפי, קו הגבול בין עזה למצרים, לחזות הכל.
כדי להבין את הלך הרוח בצד הישראלי שמצדד, כמעט כדעת יחיד, בעמדת רה"מ נתניהו, ישבתי לשיחה עם שר החקלאות וחבר הקבינט אבי דיכטר, תושב אשקלון הדרומית, ראש השב"כ לשעבר והביטחוניסט הבכיר ביותר במפלגת השלטון, לצידו של שר הביטחון גלנט שכבר מזמן החליף צד.
"אני לא מציע לעסוק בתקשורת במו"מ מה עמדותיה של מדינת ישראל", השיב כששאלתי מהם הקווים האדומים של הקבינט הישראלי. "ברור לחלוטין שהיעד שלנו הוא שכשהמלחמה תסתיים חמאס לא יהיה איום על ישראל, גם לא הג'יהאד האסלאמי, ובעיקר לא היכולת של חמאס לשקם את עצמו בגין העובדה שהשליטה בציר פילדלפי אינה בשליטה ישראלית. היכולת הזו לא תתקיים יותר".
אנחנו רואים התנגדות עיקשת, לא רק של חמאס אלא גם של המצרים, אמרתי.
"על פי ההסכם בין ישראל לבין מצרים עוד מ-1978 ישראל יושבת על ציר פילדלפי. לכן גם המצרים לא יכולים להלין על העובדה שישראל יושבת על הציר".
כמה ימים אחרי שחולצו ששת החטופים ההרוגים שרובם נרצחו על ידי החמאס, שאלתי את דיכטר, אם ציר פילדלפי הוא קו אדום שממנו אין לסגת גם במחיר הותרת החטופים בשבי.
"ברמה הטקטית, לדעתי במסגרת משא ומתן לנושא שחרור החטופים יכולה ישראל לשלוט בציר פילדלפי בלי להיות בו במשך החודש-חודש וחצי שמדובר בעסקה".
ואתה רואה את ישראל חוזרת לציר פילדלפי בתום העסקה, בישורת האחרונה של הבחירות בארה"ב? שאלתי.
"המלחמה תסתיים כשישראל תהיה על ציר פילדלפי", השיב. "ההתנתקות החד צדדית הביאה לכך שהרשות הפלסטינית, בשנתיים שאחרי ההתנתקות בעזה, שלטה בעזה, עד שהעבירה את עזה לידי החמאס בשלושה ימים של הפיכה צבאית ללא שום התנגדות, כולל את ציר פילדלפי. מבחינתנו, הסוגיה הזו הסתיימה. ישראל תחזור להסכם המקורי שלה עם מצרים. שליטתנו בציר אינה במסגרת הסכם בינינו לבין הרשות הפלסטינית, אלא חלק מההסכם בינינו לבין מצרים, ונצטרך לממש אותו".

עם עולם
תיאום התגובה בלבנון עם הממשל האמריקאי, כצו השעה, לא הפחית מחזונו ארוך הטווח של נתניהו, שאינו תלוי בו: להחזיק מעמד עד נובמבר ולנהל מאותה נקודת זמן את המערכה, מול ממשל רפובליקני בראשות טראמפ.
בחיים עצמם, נתניהו יתנהל לפחות עד ינואר, מועד חילופי האישים בבית הלבן, ואולי גם לאחר מכן בהתאם לסקרים, מול ממשל דמוקרטי שרואה בהפסקת המלחמה באזור, מטרה עליונה.
נראה שהאמריקאים מטילים את כל כובד משקלם המדיני, לצד כובד משקלם הצבאי שבא לידי ביטוי בנוכחות הצבאית שלהם באזור, כדי להוביל את ישראל לעסקה כמעט בכל מחיר, אמרתי לדיכטר.
"ארצות הברית היא מעצמה עולמית", השיב, "היא רואה מה בדיוק קורה כאן לא מגובה המטוס אלא מגובה הלוויין. המבט שלה הוא מאיראן במזרח דרך כל המדינות באזור, כשבתווך עיראק, סוריה, לבנון וישראל. היא מסתכלת גם מערבה לעבר מצרים ולוב ואלג'יריה, היא מתבוננת גם דרומה לעבר תימן, והיא רואה את הדברים אחרת".
בצד הימני של המפה, נשמעים קולות שמתרעמים על כך שהאמריקאים יכלו לתמוך בנו יותר, אמרתי.
"לכן צריך להבין שארה"ב זוהי מעצמה שמחזיקה כאן סדר גודל אדיר של כוחות כדי למנוע התלקחות בין-לאומית. ומאחר שגם הרוסים קשורים עם איראן בהסכם של אספקת נשק הדדית, ארצות הברית בהחלט רואה את הדברים כפי שמעצמה צריכה לראות את ההתרחשויות. מהבחינה הזאת, המאמצים שלהם להרגיע את האזור הם יותר מלגיטימיים. ישראל כעובדה, היא המדינה הלא מוסלמית והלא ערבית היחידה כאן באזור, והיא תקועה כמו עצם בתוך הגרוגרת של מדינות ערביות ידידותיות יותר או אויבות. ארצות הברית עושה את שיקול הדעת שלה. היא לא רוצה לראות את תעלת סואץ מתייבשת".
אתה יושב בקבינט, ואנחנו ערים לוויכוח בין ראש הממשלה נתניהו לראשי מערכת הביטחון בשאלה אם לקבל את התנאים שהאמריקאים מנסים להכתיב לנו. האם אתה, כמי שבא מליבת מערכת הביטחון, כראש השב"כ לשעבר, תומך בעמדתו של ראש הממשלה כמעט מול כל המערכת?
"עמדות שונות של דרג מדיני ודרג ביטחוני הן דבר מוכר וידוע, והייתי מוסיף ואומר, אפילו מבורך. בסופו של דבר יש החלטה שצריכה להתקבל על ידי דרג מדיני, והוא משקלל גם את השיקולים הביטחוניים וגם המדיניים ואולי גם שיקולים נוספים, כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר למדינת ישראל ברגע נתון. לכן, אני לא מציע ללכת למונחים של אם נתניהו קשוח יותר או מישהו אחר קשוח פחות. בסופו של דבר ההחלטה שמתקבלת צריכה להיות החלטה שתעשה את הצעדים הטובים ביותר מבחינתה של מדינת ישראל".
האם אתה מרגיש שנתניהו מוביל את זה ממקום נקי? שאלתי – או שבמערך השיקולים, כפי שיריביו מאשימים, עומד לפניו גם העניין הקואליציוני? כי אנחנו שומעים את התגובות של בן גביר ושל סמוטריץ' שמאיימים בהפלת הממשלה אם תתקבל עסקת החטופים במודל שהציג בשעתו נשיא ארצות הברית, ונראה שגם זה משפיע על ההחלטות.
"בסוף ישנה ההתייעצות של כולם, ונקבל את ההחלטה בהצבעה על פי רוב. החברים מתוך הקואליציה שמאיימים – יורים בנשק בלי תחמושת. אין להם שום תחמושת. לכל האיומים האלה, אין נפקות. אלה איומים שמטרתם להיראות טוב בעיני הבייס שלהם כשהם יודעים שההחלטה תעבור בקבינט גם אם יתנגדו, והרי הם ראו זאת בעבר. ולכן אני חושב שבסוגיה הזו טוב יעשו אם יגלו קצת יותר ענייניות בשיקול הדעת שלהם".

ההר עָשֵׁן
כשמדובר בשר לביטחון פנים, הצהרות כמו צרות – באות בצרורות. אי אפשר לדבר על בן גביר בלי להתייחס להצהרות החוזרות ונשנות שלו על שינוי המדיניות בהר הבית, כשהשבוע, עלה מדרגה בדרך להר והכריז על שאיפתו להקים בית כנסת במקום המקדש.

"לשינוי מדיניות בהר הבית עלולות להיות השלכות בינלאומיות והסמכות מסורה לממשלה ולא לשר". דיכטר עם נתניהו, לוין ובן גביר במליאת הכנסת

מעבר לכך שבהיבט ההלכתי ההתנהלות מנוגדת לעמדת כל גדולי הדורות, מעניינת לא פחות התייחסותו של דיכטר כראש השב"כ לשעבר להיבט הביטחוני, בצל אזהרת ראש השב"כ המכהן רונן בר, והמתקפה האישית שספג בתגובה מ'עוצמה יהודית'.
האם אתה מרגיש כמו חבריך בשס וב'יהדות התורה', וכמו גורמים אחרים בקואליציה – ושמענו את שר הביטחון – שבן גביר מסכן בהתנהלותו את ביטחון המדינה?
"אני לא נכנס להיבט ההלכתי שאיני אמון עליו", השיב. "ברמה הביטחונית, עצם העלייה להר הבית הוא לגיטימי, אבל לא ההכרזה על שינוי מדיניות. אף אחד, לא שר ולא גורם אחר, אינו מוסמך לשנות מדיניות. מדיניות בסדר גודל של הר הבית, משנה ממשלה בישראל. להחלטה על שינוי מדיניות בעניין כה רגיש, יש השלכות רחבות מאוד בעולם כולו, לא רק באזור ולא רק בארץ".
ובכל זאת אנו רואים פעם אחר פעם את השר לביטחון פנים מצהיר על שינוי מדיניות וגם מיישם זאת בפועל.
"ההכרזות מיותרות ומזיקות, אבל חד משמעית אין שינוי מדיניות, כי זה לא בסמכותו של בן גביר לשנות מדיניות על הר הבית וראש הממשלה הבהיר זאת. ברמה הביטחונית עמדתי היא שאת הסטטוס קוו צריך לשמר. אסור להניף שום דגל על הר הבית, והסממן הריבוני היחיד הוא נוכחות משטרת ישראל".
דיכטר אומר בקולו את מה שנתניהו מעדיף להוציא כהודעה כתובה מלשכתו כדי שלא להסתבך עם בן גביר יתר על המידה. בקרב התודעתי שבין תמונות ההשתחוויה על ההר לזקיפת הקומה ההלכתית והשמעת האזהרות הביטחוניות, הפרובוקציה של בן גביר מצטלמת ותופסת הרבה יותר מכל כותרת ראשית.
ב'יתד נאמן' אומנם למדו השבוע לכתוב בערבית, בניסיון להשרות אווירת סלאם תוך כדי מלחמה, אך בן גביר הוא שמדבר את השפה ומצליח פעם אחר פעם לכבוש את הכותרות בעיתונות הערבית, למגינת לבם של חבריו לקואליציה, מראש הממשלה ועד אחרון הח"כים החרדים.

שעת נעילה
גם בחלוף שבוע מהנס הגדול שהתרחש בתל אביב, תרחישי האימה של פיגועי ההתאבדות כמו שהיו בראשית שנות התשעים, אינם מרפים. לראשונה זה שנים רבות, הגיע מחבל מתאבד מהגדה לרחובות תל אביב, ורק בחסדי שמיים נחסכו מכולנו מחזות הזוועה ברחובות.
כראש השב"כ לשעבר שחווה את תקופת הפיגועים באינתיפאדה השנייה, איך אתה מסביר את העובדה שדווקא כשצה"ל מנהל פעילות בעצימות גבוהה ביהודה ושומרון, ראינו לפני שבוע, לראשונה זה שנים, ניסיון פיגוע התאבדות בלב תל אביב? לאן נעלם השב"כ? שאלתי את ראש הארגון לשעבר וחבר הקבינט בהווה.
"פיגוע התאבדות הוא מסוג הפיגועים הקשים ביותר שאנחנו מכירים, ואני מכיר את זה על בשרי גם לפני שהייתי ראש השב"כ וגם כשהייתי ראש ההשב"כ וכמובן גם לאחר מכן, אבל בעיקר בתקופה ההיא מ-94' כשהמהנדס יחיא עיאש ומוחמד דף יזמו והתחילו את גל הפיגועים הנורא. בסופו של דבר היכולת שלהם לממש את הפיגועים האלה בלב ערי ישראל, נובעת תמיד מהקלות של חציית הגדר, החומה שבין יהודה ושומרון לבין ישראל. ובסוגיה הזו, גם צה"ל וגם משטרת ישראל וכל מערכת הביטחון חייבים לשנס מותניים. לא ייתכן לאפשר מעבר של אלפי פלסטינים מיהודה ושומרון לישראל כשוהים בלתי חוקיים דרך הגדר, באמצעות פרצות בגדר, מעל החומה ובכל מקום".
אבל זוהי המציאות, ואנו רואים את התיעוד של הפרצות האלה. חלק מהן, אגב, ליד הערים החרדיות ביהודה ושומרון. האם יש דרך להתמודד עם מאות פרצות, כשצה"ל מתוח עד לקצה? האם אפשרי בכלל לעבור מגזרה לגזרה ולחסום את הפרצות, או שמי שרוצה – בסוף גם יחצה? ועל מחבל מתאבד, הרי אי אפשר לאיים בענישה.
"הוא מעניש את עצמו ברגע שהוא מפוצץ את המטען יחד עימו… ובנימה רצינית, הפיגוע שנמנע בשבוע שעבר בתל אביב היה נס, ואנחנו לא יכולים להשתית את הביטחון שלנו על ניסים. ולכן, הסגירה של הגדר והחומה סביב יהודה ושומרון מחויבת להיות הרבה יותר הרמטית. אין מנדט לאף אחד, לא לצה"ל לא למשטרת ישראל, לומר: יש לנו מתיחת כוחות, אנחנו לא יכולים, ומשאירים פרצה שבסוף משמשת גם למחבלים. זה לא בא בחשבון, ומוטלת עלינו החובה להיערך בהתאם כדי שלא נחזור חלילה לאותה תקופה נוראה".
התקופה הנוראה בעיצומה, ואין צורך בטקס ממלכתי או אלטרנטיבי כדי לחוות מלנכוליות תמידית, מדי בוקר, למקרא ולמשמע הכותרות. ערב שבת מברכים לחודש אלול התשפ"ד, אוי, כמה שאנו מתפללים ומייחלים לשנה חדשה שתהא גדושה ברחמי שמיים ולא במידת הדין. איך שר זמר מפורסם, ישראלי-חסידי, שסירב לשיר במופע הזיכרון של הגברת רגב? "ממציא לנו מחילה, לא רק בשעת הנעילה".