יוסי אליטוב ועו"ד אבי בלום
ט' ניסן התשפ"ב
זו הייתה לא פחות מרעידת אדמה. כבר חודש ימים מאז ההתדרדרות הביטחונית וחוסר האונים שבנט גילה, הבינה עידית סילמן שאין לה מה לחפש בתוך ארץ המתים של ימינה. הכל היה ברור לאן הולכים החברים. בנט מחפש אקזיט ביש עתיד או ברשימת מרכז אחרת. שקד תעשה את דרכה בשלב כלשהו, ועידית סילמן הבינה שזה הזמן למעשה מצידה. אחרת היא תישאר קירחת מכל הצדדים.
את הפצצה המרכזית הטיל בנט ביום שבו החליט ללכת שבי אחרי היועצת המדינית שמרית מאיר. בנט התגרש בנפשו מהמצביעים הימניים. העניק אור ירוק למתן כהנא להרוס ולהחריב כל דבר יהודי ויצא למסע של הסכמי שלום עם מדינות ערב, מסע שאמור היה לסלול את דרכו לחיים הפוליטיים החדשים, בין גנץ לבין לפיד. כל החברים בימינה הבינו שהשינוי האזורי מתחיל בלשכה של בנט. הכינוי ״הגדה המערבית״ שהוקרא מהכתב ולא נשלף באקראי, ושתיקתו לנוכח ההתגוללות של מזכיר המדינה האמריקאי נגד ״אלימות המתנחלים״, הוכיחה לחברים בימינה כי מבחינתו של בנט אין דרך חזרה.
מי שעקב אחרי ההתפתלות של סילמן בשבוע האחרון – יכול בדיעבד לזהות רמזים ברורים. זהו לא רק בעלה של סילמן שבריאיון ל'גלי ישראל', אותה תחנה שבנט מחרים, דיבר מפורשות על השקרים של ימינה לבוחריה. גם סביבתה הקרובה אותתה מזה תקופה ארוכה שנקעה נפשה. וזו לא רק סילמן עצמה שדחתה את הפגישה שנועדה לפייס ולפשר בינה לבין שר הבריאות.
סילמן שמתגוררת ברחובות, שולחת את ילדיה למוסדות בהם מתחנכים ילדים מבתים חרד״לים. את הרגע הזה שגרם לה לזרוק את הפצצה ללא הודעה מוקדמת ולומר 'עד כאן', אפשר לזקוף גם לזכות הקמפיין המבריק של סמוטריץ׳ במגזר הציוני דתי. מול מסע של הטייס כהנא בבתי הרבנים, ולמרות כל התופינים שניסה לשגר להם בתמורה לתמיכה ולו באחת מהצעותיו בנושאי דת ומדינה, סמוטריץ׳ גיבש קיר ברזל שדחה כל הצעה. לח״כ שמחנך את ילדיו ביחד עם ציבור דתי לאומי שאינו נמנה על דור הכיפות הסרוגות בגבעת שמואל, היה קשה להסביר לילדיו מדוע הוא נותר בצד האחד של הגדה, בשעה שכל רבני הציונות דתית נותרים בצד השני.
לפני כשבוע ימים ביקרה סילמן עם בעלה במסעדה רחובותית כשרה שנפתחה לאחרונה. מהשולחנות הסמוכים, היא לא קיבלה מבטים עוינים או קריאות בנוסח שהרחוב החרדי מורגל בהם מול יריבים. בציונות הדתית, יש שידרשו לגנאי אך אפשר בהחלט לדרוש זאת לשבח, לא קורעים את החבל. אבל המסר שקיבלה מכל עבר, במסעדה ובתלמוד התורה של הילד, מגוש הימין בכנסת כמו מחברותיה בבית הכנסת, היה אחד: יש לך לאן לחזור, אך חלון ההזדמנויות לא יישאר פתוח לנצח. אם רפורמות כמו הגיור והכשרות – יהפכו מחלום בלהות למציאות, כבר לא תהיה דרך חזרה. סילמן פשוט ביערה את החמץ, לפני שיעבור עליו הפסח.
אי אפשר בלי מילה טובה ליריב לוין מהליכוד, שידע למצוא מסילות שיובילו אל סילמן בשעה שיתר חבריו לא פסקו מלהתגולל על הגברת בכל במה. ברגעים ששורות אלה נכתבות, קשה להעריך כיצד תתפתח הדרמה, כאשר המרוץ לפורש הימני הבא, נמצא בעיצומו. נתניהו העריך תמיד שהאבן הראשונה שתגלגל מהקואליציה, תביא לתופעת המשך של האבנים המתגלגלות. כעת זהו רק המבחן, וההזדמנות האחרונה אולי של נתניהו, להוכיח שתוקפו לא פג והקסם עדיין קיים.
הפגרה והפגר
הקואליציה הזאת נראתה בשלהי מושב החורף הארוך כמו בצק שהחמיץ. ההפסדים במליאה נערמו, והקטטות הפנימיות הדהדו גם מחוץ לאולם מליאת הממשלה. עיניהם של בנט ולפיד היו נשואות לתקופת הפגרה שבה הכנסת מושבתת. הנחת העבודה הייתה שבתקופה הזאת, כשהצורך לשהות במשכן עשרים וארבע שעות יתייתר, הרוחות יירגעו והיחסים ישתפרו לפחות עד למושב הבא.
בפועל קורה ההפך. דווקא מה שקרה בפגרה – גרם לקואליציה הזאת להיראות כמו פגר שריחו נודף, אם להשתמש בטרמינולוגיית העבר של בני גנץ על התככים בקריה.
וכבר לא היה מדובר רק בהתדרדרות מפלגות הקואליציה בסקרים, ובפרט בצלע הימנית, על רקע גל הטרור ששוטף את ערי ישראל. די לספור את הקטטות שהתרחשו רק השבוע בין חבריה הבכירים של הקואליציה, כדי להבין שמשהו מקרטע גם כשהכנסת שובתת. הקלקול מתחיל מלמעלה ומחלחל למטה – ולא להפך.
יושבת-ראש הקואליציה עידית סילמן, שלא נחלה הצלחות כבירות בלשון המעטה במושב האחרון, תקפה כאחרונת הח"כים האופוזיציוניים את שר הבריאות ויו"ר מרצ ניצן הורביץ בעודו שוהה – כמו מחצית הממשלה – על אדמת נֵכר. העילה למתקפה הנוכחית הייתה מכתבו של הורביץ למנהלי בתי החולים שבו קרא לכבד את החלטת בג"ץ ולאפשר הכנסת חמץ לבתי החולים.
"הכתובת בכלל הייתה צריכה להיות בית המשפט העליון", אמר לנו השבוע ברגע של תמימות מהולה בכנות ח"כ יום טוב כלפון, חבר סיעתה של סילמן. אם להיות מדויקים יותר, הרי שהאחראים לגל המינויים האחרון של שופטי בג"ץ, שבמקרה הטוב אפשר לכנותו מאוזן עם נטייה שמאלה – הם בכלל שרי האגף הימני, שר המשפטים ושרת הפנים, החברים בוועדה לבחירת שופטים.
לא בכדי, באותה החלטה משפטית עם ארומה פוליטית שבה אסר בג"ץ על מניעת הכנסת חמץ לבתי החולים, השופט הדתי שישב בהרכב ניל הנדל, סבר בדעת מיעוט כי "עסקינן בקונפליקט חברתי המצריך פתרון חברתי".
אבל הנדל היה הצדיק היחיד ששמר על מצוות חג המצות בסדום – ממש כמו בסיפור המקראי. דעת הרוב קבעה כי הנוהג שנוקטים כל בתי החולים בישראל מקדמת דנא פסול, ויש לבטלו.
שופט בירושלים
מעניין לעקוב אחרי פסק דין החמץ בפסח, שבעטיו ניתנה המכה בפטיש של סילמן. פסק הדין הזה, לידיעת מחשבי קיצין וחשבונות שמים, ניתן ממש בחודש שבו פרצה לחיינו מגפת הקורונה, ערב חג הפסח לפני שנתיים ימים.
שופטי בג"ץ עוזי פוגלמן ועופר גרוסקופף קבעו כי האיסור בפועל על הכנסת החמץ לבתי החולים: "פוגע בזכויות יסוד מן השורה הראשונה לאוטונומיה של הפרט ולחופש מדת, פוגע בכבוד המטופל ובהכרה בזכותו להגדרה עצמית ולמימוש בחירותיו והעדפותיו".
לא רק הפסיקה חפפה לפרוץ מגפת הקורונה. אחד העותרים המרכזיים שדרש לאסור את הנוהג של מניעת הכנסת חמץ לבתי החולים, היה לא אחר ממנכ"ל משרד הבריאות לשעבר בתקופת ממשלת רבין, איש אלמוני יחסית באותה תקופה בשם פרופסור יורם לס. עמדתו של האיש שהתייחס לחמץ כמצה, ובהמשך גם לקורונה כאל שפעת, השפיעה על עמדת שופטי בג"ץ יותר מעמדת מרבית הציבור היהודי במדינה.
כל משפטן בן יומו הסיק מקריאת פסק הדין שהשופטים באו עם האג'נדה מהבית ופסקו לפי השקפת עולמם. "יש לה אג'נדה", אמר בשעתו נשיא העליון דאז אהרן בג"ץ על הפרופסור רות גביזון, שממנה מנע את המינוי המוצדק לעליון.
העובדה שגם במקרה הזה, השופט הדתי שישב בהרכב, ולא נחשב לשמרן קיצוני במיוחד, סבר אחרת לגמרי בדעת מיעוט – הוכיחה שוב עד כמה ההחלטות בענייני דת ומדינה אינן משפטיות אלא אידיאולוגיות, ורק חידדה את גודל ההחמצה בקדנציה הנוכחית, שבה נבחרו שופטים פלורליסטים שינציחו את השקפת עולמם גם בפסיקות עתידיות, למרות העובדה שלאגף השמרני רוב מובהק בכנסת.
"לא מדובר בהתנגשות בין זכויות המחייבת הכרעה לטובת צד אחד", כתב אז הנדל, "אלא במקרה שבו לכל הצדדים יש זכויות בחברה דמוקרטית, ושראוי להסדירו בהסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט ולא בהכרעה שיפוטית".
בטרם הטילה סילמן את הפצצה, מיהרו בקואליציה להתגולל על קואליציית נתניהו דאז, שלא עשתה דבר כדי לתקן את החוק לאחר פסיקת בג"ץ. אם בנושאים מהותיים כמו מתווה הכותל והגיור, שבהם ננקטה סחבת מכוונת, הביקורת על ההימנעות מנקיטת צעדים אקטיביים במקומה עומדת, הרי שבמקרה הזה – אין לביקורת מימין על מה להתבסס.
אפילו ח"כ מוסי רז ממרצ, שאינו חשוד בסנגור על נתניהו ושריו לשעבר, חברי גוש הימין, הביע בשיחה עימנו הביע עמדה מפתיעה שונה מזו של יו"ר מפלגתו – ותמך בנתינת אוטונומיה לבתי חולים בעלי צביון דתי וחרדי, כמו גם לבתי חולים כלליים שבהם יוכשרו מתחמים נפרדים לאוכלי החמץ – הסביר לנו בסוג של קטגור נעשה סנגור, כי בשנתיים מאז התקבלה ההחלטה לא הייתה ממשלה מתפקדת שהיה באפשרותה לשנות את הפסיקה בהליכי חקיקה.
המציאות מורכבת עוד יותר, לאור העובדה שהרבנות הראשית, בהסכמה בקריצה מצד המדינה, פנתה לבג"ץ וביקשה לקיים דיון חוזר בהחלטה. רק שנה אחרי, כשמדינת ישראל הייתה נתונה בעוד מערבולת בלתי פוסקת של בחירות, דחה בג"ץ את הבקשה והותיר על כנה את ההחלטה המקורית.
ח"כ כלפון מ'ימינה' העריך בשיחה עימנו, תכף אחרי הודעתה של סילמן, כי על האירוע הזה לא תקום או תיפול הממשלה. השר מתן כהנא הציע בין גיחה לגיחה לחו״ל לשמש כמתווך בין הצדדים.
אבל עבור סילמן, החמץ בפסח – כמו הניקיונות בערב החג – היה רק התירוץ לבדק בית ושידוד מערכות.
היא ראתה איך אפילו הצעת חוק מהסוג הזה הועלתה השבוע על ידי ח"כ משה ארבל, שהציע להותיר את מרחב שיקול הדעת למנהלי בתי החולים, נדחית וזוכה להתעלמות מצד ימינה. הממשלה הזאת החמיצה, ואת זה הבינה בחודש הגאולה, גם מי שזוהתה עד כה כסלע קיומה של הממשלה.
קפצה מהספינה
כשסילמן התייצבה בוועדה שבראשותה וקראה מהכתב דברים נגד שר הבריאות הפוגע בקודשי ישראל, כאילו הייתה גפני ודרעי ביום לוהט במיוחד, היא נראתה כמי שכבר מכינה את הרקע לתפנית הפוליטית הבאה.
הספינה הזאת נעה וזעה השבוע, בטלטלה שמבשרת על טביעה. באותו יום ממש תקף שר הביטחון בני גנץ את שר החוץ יאיר לפיד – ופגע בו בנקודה הרגישה של הפקרת ביטחון ישראל והתנהלות פזיזה ברחובות העיר העתיקה.
"יפה מחשבה קודמת לסיור", אמר גנץ על הסיור של לפיד ברחובות העיר העתיקה בלילה שבין ראשון לשני, שחולל מהומות במזרח ירושלים. "בלי לרדת לגופו של סיור, בואו לא נעשה דברים מתסיסים שמערערים את היציבות". כך מדבר איש שמאל על ביקור מתסיס של ח"כ איתמר בן גביר, שהפך משום מה למרענן הרשמי של הציבור החרדי, חרף עלייתו להר הבית בניגוד להלכה הנהוגה. כך לא מדבר שר ביטחון על שר חוץ, חברו לקבינט, אלא אם כן השניים מצויים רגע לפני פירוק החבילה או בעיצומה של מערכת בחירות שבה גבולות המותר והאסור בין חברי הגוש פרוצים, כמו הגדר בין ישראל לשטחים.
וכל זה קרה שבוע אחרי ששר החוץ לפיד פעל מאחורי הקלעים לשיבוש הפסגה המתוכננת בין גנץ לעבדאללה מלך ירדן. ובין קפיצה קטנה למולדת בישראל להתססה ברחובות העיר העתיקה, לפיד – כמעט בלי ששמנו לב – שב להתהדר בתואר "ראש הממשלה החליפי" שאותו גנז בתחילת הקדנציה, באקט שגם הוא מלמד על דבר מה שמתרחש מתחת לפני השטח. כך מתנהג מנהיג שרואה בחירות או שינויי שלטון באופק ומבין כי התואר הקרוב ביותר לראש ממשלה שיוצמד לשמו יהיה כנראה: ראש הממשלה החליפי. סילמן קפצה למים, רק אחרי שהבינה שהתזמורת אמנם ממשיכה לנגן, אך הספינה יציבה כמו הטיטניק לפני הטביעה.
משפט שלמה
אי אפשר בלי לסיים בהודעתו הדרמטית של גפני, ממש עם ירידת העיתון לדפוס, על כך שהאופוזיציה צריכה לבחון מיהו המועמד הטוב ביותר שיכול להרכיב ממשלה בכנסת הנוכחית, ללא בחירות.
הבליסטראות כבר נזרקו לעברו, בטרם סיים את המשפט, וגפני הוצג כמי שחושש למקומו במקרה של בחירות, לנוכח פטירת מרן הגר״ח קניבסקי וחילופי ההנהגה בדגל התורה.
הח״כ היחיד שהתבקש לפנות את מקומו בעבר אחרי קריירה עשירה על רקע מצבו הבריאותי, היה אברהם רביץ זצ״ל, והמבקש היה נכדו של מרן הגראי״ל שטיינמן הרב דוד שפירא, שחזר לזירה. כך שהמפטר חי וקיים, אך כלל לא בטוח שהמועמד לפיטורין הוא אכן משה גפני, בעל הוותק והניסיון.
גפני בסך הכל הביט למציאות בעיניים אחרי שלוש שנים של סבל בעקבות דבקותם של החרדים בנתניהו.
גם משפטית, אי אפשר שלא לקרוא נכונה את המפה ולהבין כי מצבו של נתניהו השתנה בשבועיים האחרונים לרעה ולא לטובה. עזבו אתכם לרגע מהמתגוללים אוטומטית על עד המדינה שלמה פילבר שלדידם לא מספק את הסחורה. אם מדובר באכיפה בררנית, ופילבר אישית סבור שכך היה, הרי זהו עניינה של הפרקליטות. על פילבר עצמו בעומדו על הדוכן, מוטלת משימה אחת: לומר את האמת, ורק אותה. ופילבר, חרף העובדה שהוא מנסה לכבס את המילים ולאתרג את נתניהו ככל הניתן, חושף למעשה, כלשונו השבוע בבית המשפט, כי "היה פה הסכם שכל צד נותן משהו ומקבל משהו".
אז נכון שעוד מוקדם להעניק פרשנות סופית לעדותו. החקירה הנגדית של פרקליטי נתניהו ואלוביץ טרם החלה, ובמידה מסוימת, פרשנות בשלב הזה היא כמתן פרשנות במחצית. אבל מה שכן ניתן לומר במחצית, שהתוצאה נכון לעכשיו – היא במובהק לטובת הפרקליטות. ובהנחה שטרם הופרכה, ולפיה פילבר דובר אמת, אי אפשר להאשים את השליח ולבוא דווקא אליו בטענות, עם כל אהבתנו המגזרית לנתניהו, כי בסוף, לא מדובר ב'משפט שלמה' אלא ב'משפטי בנימין'.
ברמה המשפטית, רק לפני כמה שבועות, נתניהו רכב על השד ששחרר 'כלכליסט' מהבקבוק והאמין שתחקיר רוגלות הפגסוס יביא לשידוד מערכות, להקמת ועדת חקירה ולעצירת משפטו. בהמשך כשהתפזרו העבים והתחקיר הפך בחלקו הגדול ל'פלופ', ביבי נשא עיניו לעדותו של פילבר, וגם כאן אפשר כבר לקבוע שאבדה תקוותו.
התעקשותו בסיבוב הראשון מול היועמ"ש אביחי מנדלבליט שלא להסכים לסעיף הקלון, אותתה למערכת הפוליטית שהאיש לא מתכוון להיעלם, וכמו אריה דרעי בשס, בכוונתו להפוך את הקלון לבלון. אבל כעת נראה, שהסדר מקל שכזה אינו בר היתכנות מבחינת נתניהו. במערכת המשפטית העריכו שבהיעדר אופק פוליטי, סביר הרבה יותר להניח, ברוח גערתו בח"כ דודי אמסלם והגיבוי שהעניק לפני שבועות ספורים לנשיאת העליון, שנתניהו יסכים להתגמש בניסיון לעצור את ההליך המשפטי, גם במחיר עזיבת החיים הפוליטיים.
אבל הכל השתנה השבוע באחת, עם הודעת הפרישה הדרמטית של סילמן. כשנתניהו מריח שלטון, שום שיקול או סיכון, לא יצליח להסיט אותו מהדרך. אם החברים הטובים כמו גפני, לא יאלצו אותו לפרוש בעל כורחו, ניאלץ להישאר עם נתניהו לעוד תקופה ארוכה, לטוב ולרע.
גפני שאמר מה שאמר ללא תיאום מוקדם עם חבריו בדגל התורה, מיהר להכחיש את הפרסום הראשון והבהיר כי הוא תומך בנתניהו לראשות הממשלה. עוד לא נולד הח״כ החרדי, שיצא בשלום מקריאת תיגר על מנהיגותו של המלך הבלתי מעורער ברחוב החרדי, המנהיג שקסמו לא פג – גם אחרי שלוש שנות הליכה במדבר. ואם נתניהו יצליח לבסוף להרכיב ממשלה, הקסם האחרון – יהיה הגדול מכל.
