ממשלת הוראות מעבר

הפתעה, בלבול ותסכול – אלה התחושות במערכת המשפטית בשבועות האחרונים, מאז פרצו רעולי הפנים של המשטרה הצבאית לשדה תימן. החונטה שהתרגלה לנהל את האירוע והורידה את הממשלה על ברכיה אחרי שהכריזה על הרפורמה, מוצאת עצמה במתקפה ציבורית שאיש במערכת המשפט לא צפה.
הבושה החליפה צד. ההפגנות מול בית הפצ"רית במשמרות שאינן פוסקות ופיצוץ הדיונים בבית המשפט העליון כשהורי החללים קמים ומתריסים נגד שופטי העליון, משקפים את האווירה הציבורית – כרמץ שנדלק מחדש והפך ללהבה גדולה. מאז פרוץ אירועי שדה תימן, מערכת המשפט בוערת כמו נמל חודיידה אחרי המתקפה. "לא ציפינו לכזאת מתקפה ציבורית", אמר לי השבוע ידיד, פרקליט ותיק שכבר ראה את כל המהפכות והתהפוכות. "תופעה כזאת לא ראיתי. יש תחושה שהציבור ולא הפוליטיקאים, מסמנים את מערכת המשפט כאם כל חטאת".
הופעת הנפל של גלנט בוועדת חוץ וביטחון שבה טינף על נתניהו תפסה את הכותרות, אבל מפגש לא פחות מעניין היה בין חברי הוועדה לפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר-ירושלמי, זו שאיש לא ידע את שמה עד לקבלת ההחלטה על מעצר הלוחמים. הפצ"רית הגיעה לישיבה מיוחדת של ועדת המשנה בוועדת חוץ וביטחון, כשצמד המילים הגיעה לישיבה, עושה חסד עם הופעתה של מי שנראתה כאילו נגררה לאירוע בעל כורחה.
לו היה הדבר תלוי בה, הפצ"רית הייתה נוהגת כפי שהגיבה היועמ"שית גלי בהרב מיארה לזימון שקיבלה מיו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן. אלא מה? שוועדת המשנה לוועדת חוץ וביטחון, כגוף הביטחוני החשאי ביותר במערכת, לעיתים אף יותר מהקבינט המדיני ביטחוני, אינה ועדת חוקה. ויולי אדלשטיין הממלכתי, שהעביר ביקורת על חלק מתהליכי הרפורמה וחובק על ידי השמאל, אינו שמחה רוטמן שאפשר לסמן מראש כגורם עוין.
הפצ"רית הפכה ממאשימה למואשמת, והתמודדה עם שאלות קשות, שלא הגיעו רק מהאגף הימני, בנוגע לשרשרת מחדלי הפרקליטות הצבאית בהובלתה: המעצר הבריוני של הלוחמים, הטלפונים למחבלים ששוחררו, הדלפת הסרטונים שהבאישו את ריחה של המדינה והודהדו על ידי גדולי האנטישמים בעולם, והמחדל האבטחתי שאפשר לצלמי תקשורת ערבית לתעד את פניהם של הלוחמים, במהלך דיוני הארכת המעצר. על כל אלה ועוד, כך לדברי הח"כים שהשתתפו בדיון, השיבה הפצ"רית בלקוניות, ומסרה תשובות שנראו כאילו נוסחו מראש על ידי יועץ משפטי דאגן במיוחד, או יועצת…
חלק מהחברים נזכרו בשימועים שנערכו לנשיאות האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב, אחרי שהכילו את המתקפות והמהומות בקמפוסים שבאחריותן. "זו הייתה פחות או יותר אותה רמה של מענה", אמר לי אחד החברים. "מתברר שהפצ"רית גיבורה גדולה כשהיא שולחת רעולי פנים לעצור לוחמים, אבל חלשה מאוד כשהיא מופיעה בפנים גלויות ונדרשת להשיב על שאלות קשות".

פצ"ר בגלגל
ההקדמה הזאת, הנוגעת בנקודה בלתי מגזרית בעליל בשבוע של שבר קשה, לא באה להקטין מגודל האירוע של החלטת היועמ"שית על ביטול ההנחה למעונות לילדי האברכים, אלא להסביר – מאין באה אותה החלטה אומללה, שניתנה בימים של חורבן, ערב תשעה באב.

גולן בלי עם. יאיר גולן

בג"ץ כבר אמר את דברו בתקופת ממשלת השינוי, כשביטל הנחיה דומה של ליברמן וקבע שהיא נגועה בחוסר סבירות ופוגעת ב'אינטרס ההסתמכות' של ההורים והמפעילים, שכבר שיבצו את ילדיהם ונערכו לפתיחת שנת הלימודים על בסיס ההוראות הישנות. שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, כשהשיבוצים במעונות כבר נקבעו, בלתי אפשרי להיערך ולמצוא סידור אחר. אבל היועמ"שית בשלה, ממוקדת מטרה. גם אם ההחלטה תעוכב בבג"ץ, את שלה – היא כבר השיגה.
לא צריך להיות מזהה תהליכים כמו המחזיר בשאלה יאיר גולן, כדי לזהות שמדובר בתופעה. בכל פעם שמערכת המשפט מרגישה שהיא נדחקת אל הקיר ומאבדת את אמון הציבור – כמו גולן בלי תמיכת העם – נשלף קלף השוויון בנטל, בווריאציה כזאת או אחרת: פעם בשלילת תקציבים, פעם בהוצאת צווים ופעם בשלילת סובסידיה לנשות אברכים.
מי שעקב אחרי התגובות התקשורתיות זיהה ולא בפעם הראשונה, קולות מהצד הימני, בעיקר מהציונות הדתית, שהצטרפו לחגיגה ותמכו בהחלטה. בצד ההערכה הגדולה למסירות הנפש של בני הציונות הדתית, אי אפשר שלא להתמלא בתסכול בכל פעם מחדש לגודל העיוורון שבו לוקים כמה מהנציגים הפוליטיים והשופרות התקשורתיים של המגזר. מי שפוגעים כיום בחרדים, הם אותם אלה שהכו בעבר בציונות הדתית, במחזוריות שלא תיפסק לעולם כל עוד הכוח יהיה בידיהם. אלמלא שותפות השבט של המגזר החרדי כחלק ממחנה הימין, עזה ויישובי צפון הרצועה היו רק הקדימון ליישובים רבים נוספים שהיו מפונים זה מכבר, שלא לדבר על עצירת הבנייה בערי יהודה ושומרון.
אם יש נושא שהסנטימנט הציבורי שלו מזוהה עם מחנה המרכז-שמאל ולא עם עמדות מחנה הימין-חרדים, זהו עניין הגיוס. שופטי בג"ץ, כמו היועמ"שית, מודעים לכך היטב ושולפים את הקלף בכל פעם שהאווירה הציבורית מופנית נגדם, כג'וקר היחיד בחפיסה.
שר הביטחון יואב גלנט נוקט אותו קו פעולה, והופך את הגיוס לכלי האפקטיבי ביותר, ציבורית, במלחמתו נגד ראש הממשלה נתניהו – שם הוא שואף לניצחון מוחלט. בכל מדינה מתוקנת, שר ביטחון שהיה מחבל בעבודת הממשלה ועולב על בסיס יומי בראש הממשלה, לא היה נותר רגע אחד בתפקיד אלמלא חבילת ההגנה שלה הוא זוכה במערכת התקשורתית והמשפטית.
בשבוע שעבר נכתב כאן על התקדמות משמעותית בדיונים בוועדת חוץ וביטחון, אך גלנט שמודע היטב לתהליכים ושואב את המידע משיחותיו עם הגורמים המקצועיים במשרד הביטחון שמשתתפים בדיונים, מיהר להוציא צווי גיוס לבחורי ישיבות שתורתם אומנותם ולהכריז על הקמת מכינה קדם צבאית חרדית.
היועמ"שית וגלנט – כל אחד מסיבותיו, מצאו את הנוסחה. בשליחת הצווים ללומדי תורה, כמו בשלילת ההנחה במעונות לילדי אברכים, הם מכניסים אצבע בעין לממשלה. בימי אמא רוסיה רווחה האמירה, הכה את היהודים והצל את המולדת. במדינת היהודים 2024 הנוסחה זהה רק בשינוי התרכובת: הכה בחרדים והצל את הפצ"ריה.

יכה יוסי
זוהי רק ההתחלה. השיח הפנימי של היועצים המשפטיים ממוקד מטרה. המשנה ליועמ"שית גיל לימון ויועמ"ש משרד האוצר אסי מסינג בוחנים כל סעיף תקציבי, הטבה או הנחה כדי להנחית את המכה הבאה. כאשר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהצליח להשפיע על דירוג האשראי של ישראל יותר מכל שרי האוצר שקדמו לו גם יחד, שאל את המשנה ליועמ"שית מדוע לא נבחנו ההשלכות שיהיו להחלטה על מצב התעסוקה לפני שניתנה ההוראה, השיב לימון כי האוצר עודכן מראש. הפקידים סיפקו את התשתית, יועמ"ש המשרד נתן את הלגיטימציה ורק השר המכהן לא ידע. על ההתנהלות הבזויה הזאת לבדה, המדינה ראויה בצדק להורדת דירוג.
אין לנו על מי להישען, בממשלת ישראל. לא זו בלבד שהחזרת תקציב הישיבות והכוללים נראית רחוקה מתמיד, אלא שהגזרות העתידיות משכיחות את הראשונות. ראובן וולף ונדיבים נוספים שמעורבים אישית בהעברות הכספים במסגרת 'קרן עולם התורה' מדווחים מניו יורק על העברה חלקה של הפעימה השנייה לישיבות ולכוללים שבסיס תקציבם נגדע. התרומות ממשיכות לזרום, ובתקופת שלושת השבועות נמשך סבב הגיוס במוקדים נוספים בארה"ב, אך גם למקור התקציבי הזה יש מגבלות.
"ההחלטה על ביטול ההנחה במעונות מכבידה יותר מהפסקת תקצוב הישיבות", אמר לי השבוע אחד מראשי הכוללים והסביר מדוע: "מדובר אומנם בסכום של מאתיים מיליון שקל, פחות מתקציב הישיבות והכוללים, אבל לנו מנהלי הכוללים, תמיד הייתה מודעות לכך שאת עיקר התקציב צריך לגייס מכספי נדיבים, ועובדה שגם כיום בהתגייסות גדולי ישראל, הצליחו יחסית לסגור את הפער. כשמדובר במשפחה ברוכת ילדים שמעמיסים עליה באופן פתאומי אלפי שקלים לחודש, אי אפשר לצפות שהאברך או רעייתו יצליחו להשיג תקציב ממקור אחר. הם הרי לא יהפכו לשנוררים ויתחילו לאסוף כספים מבני המשפחה שגם להם אין, ולכן לדעתי, ההחלטה האחרונה, קשה מהראשונה".
בישיבת הממשלה בראשית השבוע, נדמה היה לרגעים כי חלק משרי הליכוד הם אותה גברת בהרב-מיארה, בשינוי אדרת. כפי שהיועמ"שית לוקחת את החרדים כבני ערובה למאבקיה בממשלה, כך לוין ושות' ממנפים את ההתפתחות בגזרת המעונות, כדי לנסות ולרתום את החרדים לסוסים הפוליטיים שיחלצו מהבוץ על עגלת הרפורמה המשפטית התקועה.
לוין שב והעלה בישיבת הממשלה את הצורך בקידום שינוי החקיקה לבחירת שופטים, כביכול זה מה שיביא מזור עכשווי לאימהות החרדיות העובדות בשנת הלימודים הקרובה. התוצאה כמובן תהיה הפוכה: היועמ"שית ובג"ץ רק ינחיתו על גוונו השפוף מכות נוספות בטווח הזמן המיידי.
במרכז סדר היום, עמדה בכלל השאלה הרת הגורל והג'ובים של מינוי נציב שירות המדינה. הממשלה החליטה לבטל החלטה ישנה ולהותיר בידיה את סמכויות מינוי הנציב, בעוד היועמ"שית הנחתה כי התהליך, הלכה למעשה, אמור להיות בשליטתה. ההחלטה שערורייתית כמובן, אך יחסם של השרים לשתי ההחלטות מעיד על כך שהאימהות החרדיות הוצבו בתחתית שרשרת המזון של ממשלת ישראל. בעניין הנציבות, התקבלה החלטה רשמית השוללת את עמדת היועמ"שית, בעוד בסוגיית המעונות, התפזרו השרים ללא החלטה אופרטיבית.
מי שהקריא את עמדת הממשלה הרשמית היה מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, אחד מהבודדים סביב שולחן הממשלה המעז להתעמת עם היועמ"שית ולהוציא חוות דעת סותרות. בסוגיית המעונות סיכם פוקס כי "הממשלה תדרוש לקבל מהיועצת נימוקים משפטיים ברורים המתבססים על חוק או על פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון שלא בדרך של גזרה שווה".
כאשר על שתי כפות המאזניים מונחים הג'ובים המפנקים למקורבים שהנציב אחראי לאישור מינויים, אל מול הג'ובים דלי השכר של אלפי נשים חרדיות, אין ספק לאיזו מהסוגיות יש משקל סגולי גבוה יותר. יש הנחיית יועמ"שית שמצדיקה החלטה, ויש הוראה שלכל היותר טעונה בדיקה.

קושיית הנציב

הסנקציות על המתיישבים מלחיצות יותר. נתניהו במפגש עם ראשי הרשויות ביהודה ושומרון

כדי לחזק את הבייס, נתניהו מוצא זמן להיפגש, גם תוך כדי מלחמה. בחמישי שעבר נפגש בלשכתו לשיחה ממושכת עם ראשי היישובים ביהודה ושומרון, כשהחרדי היחיד במפגש היה ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין. במוקד הפגישה העמיד נתניהו את נושא הסנקציות שמטילים האמריקאים והאירופים על כמה מתושבי ההתנחלויות שסומנו על ידי ארגוני השמאל.
מדוע לא כונסה ישיבה דומה כדי לטכס עצה בסוגיית המעונות שבוערת כל כך לאלפי משפחות חרדיות? שאלתי, ונעניתי בתגובה כי לנתניהו נודע על ההחלטה רק בראשית השבוע לאחר שהיועמ"שית הוציאה את חוות דעתה. ומכאן למסקנה: הלחץ שהפעילו ראשי הרשויות ביהודה ושומרון כדי למצוא פתרון לכמה מתיישבים שהוטלו עליהם סנקציות גדול מהלחץ שהופעל על נתניהו עד כה, כדי למצוא פתרון לנשים החרדיות העובדות.
להאשים את עצמנו במה שמעוללת לנו היועמ"שית, גובל בתסמונת בן המשפחה המוכה. החד-צדדיות של הגברת, ההירתמות לקחת כמה צעדים קדימה, המרוץ לשליחת הצווים תוך גיוס שר הביטחון הלעומתי כעושה דברה, הטרפוד המכוון של יוזמות החקיקה כפי שמעיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון אדלשטיין, כל אלה ועוד מעידים היטב על מי מוטלת האשמה ומהם המניעים שמובילים לשורת ההחלטות האנטי-חרדיות.
בהרב-מיארה מסומנת לא אחת בתקשורת הימין כמי שפועלת בשליחותו של הממנה, אבל אפילו מהגורם הממנה, גדעון סער, שמעתי לאחרונה כי דעתו כמשפטן היא, שאין לשלול תקציבים מבחורי ישיבות ואברכי כוללים שלא קיבלו צווי גיוס בפועל.
אפרופו שר המשפטים לשעבר סער: דומה שהתואר שר הביטחון העתידי נמנע ממנו לעת עתה, בעיקר בגלל הססנותו של נתניהו והימנעותו מלקבל החלטה, גם אחרי שגלנט כינה את הניצחון המוחלט "קשקוש", עלב בראש הממשלה בהופעתו בוועדת חוץ וביטחון וסיפק כותרות "ששירתו את הנרטיב של האויב" כפי שהגיב נתניהו, וכיכבו בערוצי התקשורת הערביים כעדות לחולשתה של ישראל.
לשואלים מדוע מתמהמהת ההחלפה השיב נתניהו לאחרונה כי לסער אין די והותר ניסיון ביטחוני, אף על פי שהאיש היה שותף סוד כמעט בכל ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. לכולם ברור שהביטחון במקרה הזה, מתחיל בבית, בתוך התא המשפחתי, והחלפת גלנט בסער, אם תתרחש לבסוף – תתחיל שם.
לחרדים נותר רק להצטער על כך שביבי טרם מצא את העוז להחליף את גלנט בסער ובכך לצוד שלוש ציפורים במכה. גם להחליש את כוחו העולה – ולא רק להר הבית – של בן גביר, גם להושיב במשרד הביטחון שר שיאפשר להעביר חוק גיוס בהסכמה וגם להחזיר לממשלה אישיות היודעת לדבר עם היועמ"שית, "ככה שהיא תבין", כפי שנהג לומר בשעתו אריק שרון.
בהרב-מיארה היא האשמה, אך לנציגים החרדים יש אשם תורם, לא בהחלטה שהונחתה גם עליהם אלא בכך שהיה ביכולתם להיערך לתגובה מבעוד מועד. אייכלר הציע השבוע, להעביר חקיקה מהירה המסדירה את ההנחה בהתאם לצורכי האם העובדת, ללא תלות באב. ההצעה בהחלט ראויה ואף פמיניסטית במהותה, אך מדוע ולמה הונחה על השולחן רק אחרי פרסום ההחלטה, ולא לפני חודש ימים, כמכת מנע לצעד שהיועצת המשפטית הכריזה בפומבי שבכוונתה לנקוט, כמו להבדיל, איראן על המתקפה?

החיים עצמם
הכותרות הראשיות בארבעת הביטאונים ביום פתיחת בין הזמנים פרקו תסכול על בן גביר, ותקפו בצדק את עלייתו להר הבית המנוגדת להלכה בהתאם לקביעת כל גדולי הדורות ופוגעת בביטחון המדינה לפי עמדת הצמרת הביטחונית והמדינית כולה.
אך לא פחות חשובה היא השאלה ששואלים עצמם אלפי הורים בפתיחת בין הזמנים שהחל באווירת בין המצרים, היא גשמית ולא רוחנית: היכן נשאיר את הפעוטות והילדים בשנת הלימודים הקרובה? ואיך נצליח להתקיים עם תוספת הוצאות של אלפי שקלים?
'יהדות התורה' אמורה הייתה להתכנס אתמול (רביעי) לישיבת חירום, אחרי שהשפעות הצום יפוגו ואפשר יהיה להתכנס לישיבה, על בסיס קפה עלית עם הרבה קצף – על בן גביר כמובן. היחיד שנפגש עד כה עם היועצת המשפטית לממשלה זהו שר העבודה יואב בן צור, וגם זה אחרי מרדף בן שבועות שבמהלכם מי שאמורה להעניק ייעוץ לממשלה, כלל לא הגיבה לפניותיו התכופות של שר בישראל.
את ההנחיה להפסיק את הסבסוד העבירה היועמ"שית במכתב תגובה ששלחה לשר העבודה, וזה מצידו שיגר השבוע מכתב נוסף שבו הוא מבקש בגיבוי הצוות המקצועי במשרד, לעכב את ההחלטה – תוך שהוא מתבסס על הפתח שנתנה היועמ"שית למשרד, להציג תשתית מקצועית התומכת בקביעתה של הוראת מעבר קצרה.
דחיינותם אומנותם. אם לא דיחוי לבני הישיבות, אולי לכל הפחות להנחיית היועמ"שית. בן צור מבקש להחיל את ההנחיה החל משנת הלימודים התשפ"ו, ולכל הפחות לאפשר תקופת מעבר שלא תפחת מחמישה חודשים, כך שההנחיה תוחל בפועל החל מפברואר 2025.
אי אפשר להמתין גם הפעם למוצא פיה של היועמ"שית, שהחלטותיה ידועות מראש. הייאוש אינו תוכנית עבודה ומוטב מאוחר מלעולם לא. את הלחץ על הקואליציה יש להפעיל כאן ועכשיו, להעברת חוק גיוס ותקנות חדשות שיאפשרו את תקצוב לומדי התורה וסבסוד המעונות.
"מותר להם להגיד כל מה שעולה ברוחם העיקר שנפיל את ממשלת הימין", התרעם יו"ר ועדת הכספים משה גפני. אכן, מיותר להגיש את הלחי השנייה ובכך לממש את מאווייהם עם הפלת הממשלה, אך מהקואליציה המקרטעת יש לדרוש לעשות כל שלאל ידה.
מאז הקמתה, החרדים שותפים ב'ממשלת הוראות מעבר', שבה הלגיטימיות של כלל צורכי המגזר הוצאה מהחוק ונתמכת בהוראות שעה. במובן הזה הגיעה העת לומר: עד כאן. את מה שאפשר להציל בכלי החקיקה, יש לבצע כאן ועכשיו, גם בעיצומה של הפגרה.