הילד שקיבל מהרב מלובלין מתנה שהצילה את חייו והדרך לזכות לבנים טובים
לפני כמה שנים השתתפתי בסעודת סיום הש"ס שנערכה על ידי איש נכבד ובא בימים. בתוך דבריו סיפר האיש מעשה נפלא שקרה לו בעצמו.
בשנות ילדותו, סיפר, הוא התגורר בפולין ולמד בתלמוד תורה מקומי בעיירת מגוריו. בימים ההם היה נהוג שמעת לעת מופיע בחיידר רב נכבד כדי לבחון את התלמידים על משנתם, ולבסוף היה מעניק להם מתנה כלשהי.
והנה הגיע אורח רם מעלה: הגאון הנודע רבי מאיר שפירא זצ"ל, ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד לימוד הדף היומי. רבי מאיר בחן את הילדים, אלא ששכח להביא איתו 'משהו טוב'. התנצל בפני הילדים ואמר להם: "במקום פרס שעֶרְכּוֹ מועט, אתן לכם מתנה לכל החיים!"
בתור מתנה חזר מהר"ם שפירא בפני הילדים על דברי רבנו בעל ה'חינוך' (מצווה תל), שכתב בזו הלשון: "מקובל אני מרבותי ישמרם ק–ל, שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו".
רבי מאיר הוסיף והביא מה שכתב ה'באר היטב' (סימן קפה סק"א) בשם הב"ח, שהאות 'ף' איננה מוזכרת בברכת המזון, כי אות זו מרמזת על שצף וקצף וחרון אף. ומרמזת שמי שזהיר לקרוא ברכת המזון בכוונה ניצול מכל אלו.
והמשיך מהר"ם שפירא לומר לתלמידים: "זו מתנה ראויה! אם תקבלו על עצמכם לברך ברכת המזון בכוונה, מובטחות לכם פרנסה בהרחבה והצלה מכל פגע רע".
נכנסו הדברים היטב לליבו של אותו ילד, בעל המעשה שסיפר את הדברים, ומני אז הקפיד תדיר על ברכת המזון כראוי.
הברכה הפכה להצלה
עברו שנים ופרצה השואה הנוראה, שבה הובילו הרשעים ימ"ש את מיודענו למחנה עבודה. כידוע הנאצים היו עורכים תחילה סלקציה ובוררים את האנשים החזקים בלבד, ואת כל השאר – חלשים, נשים וטף – היו שולחים מייד להרג ולשרפה, הי"ד.
היות שבעל המעשה נראה היה כנער צעיר וחלש, הבין היטב כי אחת גורלו: לצד שמאל רח"ל. מייד נשא תפילה חרישית: "ריבונו של עולם! בירכתי ברכת המזון בכוונה, אנא קיים בי את הבטחת הב"ח והצל אותי משצף ומקצף ומחרון אף!"
ואכן, למרבה הפלא, שלחו אותו לצד ימין.
כעבור זמן מה העמידו אותם שנית בתור, הפעם כדי לסדר לכל אחד את העבודה המתאימה לו. מיודענו ידע היטב שאין בו ידע ויכולת בשום מלאכה, ואף אין בו הכוח לעבוד במלאכות קשות המפרכות את הגוף והנפש כאחד.
שוב התפלל אל הקדוש ברוך הוא לעזרה וישועה בזכות ברכת המזון בכוונה.
בדיוק אז פנה אליו יהודי שעמד סמוך אליו ואמר לו: "אמור נא שהינך מומחה בבישול ואפייה ואתה רוצה לעבוד במטבח של המחנה. גם אני אגיד שהינני טבח מומחה וכך אוכל לעזור לך שם".
בחסדי השם שבתוך האפלה שניהם נתקבלו לעבוד במטבח, וכך היה לבחור היהודי מאכל ומשקה די מחסורו וסיפוקו. גם העבודה לא הייתה קשה מדי באופן יחסי, וגם לא סבל מחרפת רעב. כך נתקיימה בו הבטחת בעל ה'חינוך' שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו.
בור עם פטיש קטן
אבל בכך לא תמו תלאותיו של הבחור.
באחד הימים נכנס קצין מרושע אל המטבח, וכראותו את הבחור היהודי עובד במטבח בתנאים טובים ו'מסודרים' חרה לו הדבר. ברשעותו פנה אליו ואמר: "צא החוצה ותחפור בחצר בור עמוק. אם תעמוד במשימה בתוך שלוש שעות – תוכל להמשיך בעבודתך במטבח. ואם לאו…" הרשע נתן בידו פטיש קטן שאיתו ינסה לעשות משהו.
הבחור שלנו ידע היטב שאין לו שום סיכוי לעמוד במשימה. גם כך כוחותיו הפיזיים דלים, ועם פטיש קטן כזה אין לו סיכוי בכלל. למרות זאת התחנן מעומק ליבו: "אבא שבשמיים, הצילני נא מידי אותו שטן ומשחית ותשלח לי מזונותיי בהרחבה בזכות ברכת המזון".
בעודו עומד ומתפלל עבר שם רכב עם חיילים נאצים ימ"ש שהחלו להתקלס בו, זורקים על ראשו פירות וירקות מכל הבא ליד. כעבור כמה רגעים הגיעו כמה חיילים רוסים, שבויי מלחמה. הם ראו לידו ערימת פירות וירקות וביקשו ממנו מעט מהפירות והירקות כדי להחיות את נפשם.
מייד נצנצה בו תושייה והוא אמר להם: "מי שיושיט יד לחפור את הבור – יקבל מהמזון שברשותי".
כמובן שכולם קפצו על המציאה. הם חפרו בזריזות מרובה, ובתוך שעה קלה כבר היה מוכן הבור כפי דרישת הקצין ימ"ש, והבחור נתן לשבויים את הירקות כפי שהבטיח.
הקצין הנאצי הודה בנס
עוד לפני שעבר הזמן המיועד להשלמת המלאכה הגיע אותו קצין לבדוק את מעשי הבחור. לתדהמתו המלאכה כבר נשלמה! נענה אותו רשע ואמר: "ידעתי שאלוקיכם שומר עליכם ומגן בעדכם, אך לא ידעתי עד כמה…" והחזיר אותו לעבודתו במטבח.
אך רגע, בכך לא תם הסיפור. בתום המלחמה עלה היהודי והתיישב בארץ ישראל, ואף כאן היו מזונותיו מצויים לו תדיר בהרחבה גדולה והשיא את כל צאצאיו בנקל וברווח, הכל מכוח הזהירות בברכת המזון.
סגולה לילדים בריאים
כבר מפורש כן בזוהר הקדוש (חלק ב, ריח.) ונעתיק מקצת מדבריו הקדושים בעניין זה: "וּכְמָּה דְּאִיהוּ מְבָרֵךְ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. הָכִי יָהֲבִין לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. וּבְגִין כָּךְ לָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב כְּלָל, אֶלָּא בְּחֶדְוָה" – "וכמו שהוא מברך בשמחה ובעין טובה כך נותנים לו בשמחה ובעין טובה, ומשום כך לא יימצא עצוב אלא בשמחה".
על פי זה פירש החיד"א את לשון הפסוק (משלי י) "ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה". וכך פירש: ברכת השם, היא ברכת המזון (הברכה היחידה שהיא מצווה מן התורה) – היא תעשיר, אך בתנאי שתאמר בשמחה ולא תוסיף עצב עימה.
עוד מסגולות המצווה הנפלאה הזו של ברכת המזון מובאות בספר 'תולדות מהרי"ל דיסקין' זצ"ל, כי הגיעה לפניו אישה שכל ילדיה נפטרו רח"ל בלידתם. כעת, במר נפשה, ביקשה מרבי יהושע לייב ברכה שתזכה להעמיד דורות בריאים ושלמים.
הורה לה מהרי"ל דיסקין לברך ברכת המזון מתוך סידור. שמעה האישה לקולו, ומני אז זכתה לילדים בריאים חיים וקיימים.
ואילו הרבי הקדוש רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע אמר שברכת המזון מתוך הכתב היא סגולה לבנים ובני בנים חכמים ונבונים ויראי השם.
איך להשפיע על הילדים
מעין זה מסופר על אחד מחסידי הרה"ק בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי"ע, שהתאונן בפניו על ילדו המזלזל בברכת המזון. אמר לו הרבי: "תתחיל אתה לברך בקול רם וכבר תראה שגם בנך ינהג כמוך!"
לכן עלינו לקבל על עצמנו לברך ברכת המזון בכוונה ובשמחה, זה התנאי להצלחה. כדאי שנזכור כי סגולת ברכת המזון להגן מ"שצף וקצף וחרון אף" – מכל הדברים הקשים בחיים. עוד חשוב לזכור שברכת המזון מתוך סידור גדולה מעלתה מאוד, והיא סגולה מיוחדת לבנים חכמים ונבונים.
אנו נמצאים בדור עם כל כך הרבה קשיים. מי הוא שיכול להעיד על עצמו שאינו צריך שמירה מכל שצף ומקצף ומחרון אף? מי אינו זקוק לפרנסה בהרחבה? מי אינו חרד להצלחת ילדיו בתורה ויראת שמיים?
נתחזק כולנו במצווה זו האמורה בפרשת השבוע: "ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך", ונזכה לכל ההבטחות הכרוכות בה.
