שמואל
חוויית הילדות שצרובה עמוק בתוכי? אמא לא בבית. אמא עובדת, אמא עובדת, אמא עובדת. ולא שהייתה אשת קריירה. היא, כלומר הם, שני ההורים שלי, קיבלו את קללת ‘בזיעת אפך’ ברחבות מופלגת, והיא נאלצה להילחם בעמל וביזע על כל שקל שנכנס ונבלע במהירות בבור ההוצאות שלא התמלא לעולם.
לכן החסכים הם שבנו את תמונת העתיד שלי: אצלי בבית יהיה אחרת. לילדים שלי תהיה אמא. אני אדאג לפרנסה, אבל היא – כמו מלכה, תהיה עסוקה בדבר אחד: להיות אמא. היא תעיר את הילדים בנחת, תמתין להם בצהריים, תכין איתם שיעורי בית, תשכיב אותם לישון. היא פשוט תהיה. כך רציתי, וברוך השם כך בדיוק קורה. דרך אגב, כבר בפגישות הבעתי את דעתי בנושא ורותי הסכימה לגמרי. ילדים צריכים אמא, וכמה שיותר. ועכשיו, כששני שלנו רק בת חצי שנה, מספרת רותי שהיא נחנקת בבית והיא חייבת לחזור לעבודה. היא ביררה על מעון קרוב ומתכננת לרשום אליו את שני.
זה נגד כל מה שהחלטנו! הסיוט שלי עומד להתממש! שני עומדת לסבול בדיוק כמו שאני סבלתי! לא מוכן להסכים לזה!
רותי
התמוססתי כששמוליק דיבר בפגישות על האווירה המשפחתית שחשובה לו כל כך. למעשה, ברגע ההוא החלטתי שהוא השידוך שלי. זה התאים להשקפת העולם שלי, התאים למי שהייתי. גם אני רציתי (למה רציתי? עדיין רוצה!) שהמשפחה והילדים יהיו מרכז חיי. אבל מה שלא ידעתי הוא מה שיקרה לי אחרי חצי שנה בבית לבד עם תינוקת. היא מתוקה והיא מקסימה, היא כל עולמי, אבל בשבועות האחרונים אני פשוט יוצאת מדעתי. האמנתי שהטיפול בה יספק אותי – אבל הוא לא. משעמם לי! אני מטפסת על הקירות! צריכה סיפוק וצריכה עניין נוסף חוץ מלהחליף טיטולים ולהשתולל איתה על השטיח. ברגע שאצא לעבוד אפסיק להיות ממורמרת, עצבנית ומתוסכלת, ואהיה אמא טובה באמת: כזאת שתעניק לשני בדיוק את מה שהיא צריכה. חוץ מזה, המסגרות היום מפתחות מאוד את הילדים, אז אולי בכלל זה לטובתה?
השק של שמוליק
אף על פי שחלפו הרבה שנים הפצע של שמוליק עדיין מדמם. שמוליק הקטן עדיין חי ותוסס בתוך שמואל, האב הצעיר. הוא עדיין מחפש את אימו ברחבי הבית, עדיין חש את הכאב הגדול שבחסרונה.
שני התינוקת משקפת את כאבו שלו. ויותר מכך: רותי, האם המסורה, הצמודה לשני, העוטפת ומגינה, חובשת גם את הפצעים שבתוכו שטרם הגלידו. שני תזכה לבסיס אוהב שיבטיח את התפתחותה העתידית, ושמוליק הקטן, גם אליו תישלח יד מנחמת.
השק של רותי
רותי היא אמא טובה, נפלאה. היא נתונה לשני בכל מאודה והיא מקבלת ממנה את הטיפול המסור ביותר. אבל לרותי יש צרכים נוספים, וכשאלו אינם באים על סיפוקם היא מתוסכלת, היא מדוכדכת, אנרגיית החיים שלה דועכת, וכך בלי לרצות כמובן, איכות הטיפול בשני גם היא נפגעת.
רותי מתאמצת להיות האם הטובה ביותר אך תחושותיה הפנימיות אינן בשליטתה. גם אם כנערה הייתה בטוחה שהטיפול בילדיה יספיק כדי להעניק משמעות לחייה, אם היא אינה מרגישה כך, אי אפשר להתעלם ממה שעובר עליה. מובן שאי אפשר לטעון שאינה עומדת בתנאי החוזה שהתחייבה להם בשעתו.
מפגש השקים
שמואל ורותי,
שניכם רוצים את הטוב ביותר עבור שני. זוהי מטרתכם המשותפת ועבור שניכם היא חשובה באותה מידה. אל תיתנו לעמדות השונות שלכם להמעיט בערך העובדה הזאת: שניכם הורים נפלאים ושניכם עושים כל מה שביכולתכם למענה.
רותי לא מפרה חוזה. היא נפגשת לראשונה עם מציאות שלא יכולה הייתה לצפות אותה בעבר. תחושתה הנוכחית היא שהיציאה לעבודה לא רק שלא תפגע בשני אלא להפך, תחזיר לה את שמחת החיים והחיוניות שלה, וממילא תמקסם ותשדרג גם את האימהות שלה.
גם אתה שמואל, בוודאי יודע ומסכים שאמא עצובה וממורמרת, גם אם תהיה צמודה לבתה לאורך כל שעות היום והלילה, לא תעניק לה את הביטחון וההגנה שהיא זקוקה להם. הזיכרונות שלך הם אכן קשים וכואבים, אך נדגיש: אלו הזיכרונות שלך, החוויות שלך. רותי אינה אימך ואתה אינך שני. המודעות והאכפתיות שלך לרווחתה הנפשית של שני, תשומת הלב והדאגה שלך למנוע ממנה את החוויות הקשות שחווית, כבר עושות את ההבדל.
ככל שתצליח להבחין וליצור את ההבדלה בין חייה של שני לחייך שלך, יהיה קל יותר להבין שמדובר בשתי חוויות חיים שונות לחלוטין.
כשתהיו מכוונים שניכם להבין את הצרכים של האחר, לכבד אותם ולבוא לקראתם, אפשר יהיה לחפש פתרונות יצירתיים שיתחשבו בשניכם. רותי יכולה לחפש עבודה במשרה חלקית שתיתן מענה לצרכים שלה אך תפגע פחות באימהות שלה. ייתכן ששמואל יוכל להוריד מעט שעות מעבודתו כדי להיות עם שני וכך להשלים את שעותיה החסרות של רותי.
לסיכום: המתכון הבטוח ביותר לתחושת ביטחון והגנה אצל ילדים הוא שלום הבית של ההורים. ככל שתפגינו רגישות ואכפתיות לצרכים של בן הזוג, אזי אין ספק, גם שני תגדל בעולם שלם ובטוח יותר.
