מנשים באוהל תבורך

איך הצליחה אישה אחת להציל חיים של כמה מאות בנות במצב קשה?

ישנה דעה רווחת כאילו צעירים שירדו מהדרך הם חלשי אופי משולי החברה, לא חכמים ולא רגישים. למרבה הצער, האמת הפוכה בתכלית. מדובר בילדים הכי רגישים והכי עמוקים. ויש עוד תכונה טובה שעומדת להם לרועץ: רצון וחיפוש אמת אבסולוטית.
אם אתה ילד עם עומק ורגישות כל כך חזקים, אתה חווה כל קושי בעצימות הרבה יותר גבוהה מכל נער בסביבתך. כל הערה, גערה ועוולה נכנסים חזק פנימה ומותירים צלקת קשה.
זו נקודה שחייבים להבין כשרוצים לעזור ולסייע לאותם נערים. כל עזרה שמעורב בה אפילו גרם של שקר או מניפולציה, תגרום רק לדחייה והתרחקות. רק כנות ומיקוד של 'אני חושב רק על טובתך במאת האחוזים' תתקבל ותיכנס ללב, וגם זה רק לאחר בחינות וניסיונות שהילד יעמיד בהם את מבקש טובתו, כדי לבחון היטב מה הוא רוצה להשיג ממנו.
והפעם, ברשותכם, אני רוצה להתמקד במקרים של צעירות שיצאו מהדרך. לפני הכל יש לחדד את ההבדל בין בנים לבנות שירדו מהדרך. אצל בנות הקושי כפול ומכופל מכמה סיבות.
א. אצל בנות המערכת הרגשית מפותחת ומועצמת הרבה יותר, שזה נפלא כל עוד הכל תקין, אבל כשנוצרים קשיים רגשיים – הם מכפילים את עצמם.
ב. בנות פגיעות יותר, הן תמימות וגם תהליך הנשירה עלול להיות מהיר ומסוכן הרבה יותר ג. הבעיה הכי גדולה היא היעדר מענה למצב. אם אצל בנים יש היצע בלתי נגמר של מסגרות ואפשרויות טיפול, לבנות יש מעט מאוד מסגרות יעילות ומקצועיות.
על מסגרת אחת שכזו אני רוצה לספר:
את הפרויקט הזה הכרתי לא מזמן, הודות למקרה קשה מאוד שראיתי: שילוב קטלני של אינטליגנציה רגשית, כישרון נדיר ובעיקר אופי של לוחמת אמת, שאתגרה את כל המערכות סביבה בבית ובמוסדות החינוך. מגיל קטן כשמשהו לא הסתדר לה עם אמונה ועם השקפה, היא התווכחה והתעקשה. וככל שהתגובות היו עוינות ומאיימות יותר, היא רק נדחפה למרוד ולהילחם. בסוף היא סולקה מהלימודים, גורשה מהבית ואז נפלה לתהום.
כשפגשתי אותה חיפשתי מענה חירום שיוכל לקלוט ולהציל. ואז הגיע אליי השם. "תפנה לגב' יעל אדל הורביץ", המליצו לי. שני צלצולים והגברת מרימה את הטלפון. אני מסביר לה את המקרה וכעבור דקה אני שומע משפט אחד. "כן, שתבוא עכשיו".
תוך כדי שיחה מתברר לי שלפרויקט שלה קוראים 'שירת הלב'. מדובר באישה אחת שבנתה מאפס מערך שלם של דירות חירום לנערות בסיכון. בנות רבות מאוד כבר חלפו אצלה וקיבלו חיים במתנה. כבר אז הבטחתי לעצמי שיום אחד אפנה טור, רק כדי לחזק ולהודות לה ולצוות שלה על עבודת קודש שנעשית בשקט, בלי רעש ופעמונים.
גב' הורביץ היא בת 58, אמא לעשרה ילדים ו-19 נכדים, חוזרת בתשובה בת קיבוץ משגב עם. היא התחתנה והקימה בית ברסלבי ירושלמי, ויכלה להיות אלמונית, אבל הסיפור הזה של הנוער החרדי הנושר הטריף את דעתה.
"ראיתי אותם סביבי במאות. ילדים טובים שמוקפים במערכות ממסדיות ענקיות שגורמות להורים להרגיש חוסר אונים, להיקרע בין הדאגה לילד שלא מסוגל עוד להיות בתלם לבין ההגנה על כבוד המשפחה, על השידוכים וכל השאר. ובאמצע נשאר הילד הנושר, שהפתרונות יהיו להעניש, להרחיק או לתת לו כדורים עד שיחזור בתשובה. לא היה שם מי שיעצור רגע ויבדוק מה קורה עם הנפש והרגש שלהם.
"ואני", היא ממשיכה, "לא אישה של לראות בעיות ולצקצק בלשון. ואם כל מה שיש לי כרגע הוא בית עמוס ילדים, אז זו תהיה המסגרת גם לכל אותם נערים שאין להם בית. וכך היה. הבית הפרטי שלי הפך למוסד". מהילדים שלה היא ביקשה לפנות את החדרים לאלו שבאמת אין להם בית.
"לפני שמונה שנים, אחרי שחיתנתי כבר שניים מילדיי, קפצתי למים ופתחתי דירת חירום לבנות מגיל 18 עד 26". היום היא מנהלת שבע דירות כאלו, ובקרוב יוקם עוד מרכז חברתי תעסוקתי גדול שמטרתו להכשיר את ה'בנות שלה' לחזרה לחיים עצמיים מחוץ לדירה.
כל דירה כזו מנוהלת בקפידה על ידי צוות מקצועי שעוטף את הבנות ברגישות ואהבה. כל מקרה שמגיע אליה קשה ועצוב מקודמו. הנערות מחזיקות בתוך נפשן סודות שמעולם לא יצאו החוצה, וכאן ההזדמנות הראשונה שלהן לגלות שיש מקום שהן יכולות להפקיד את האוצרות הכמוסים ביותר, בלי חשש ודאגה.
בכל פעם מחדש מרגש לגלות יוזמות כאלו. איש אחד, ובמקרה הזה אישה אחת, שאכפת להם כל כך מנשמות קדושות של בנות ישראל, ובלי לחשוב פעמיים קמים ועושים מעשה קדוש.
השבוע חל היארצייט של רבנו הרמ"ק, בעל ה'תומר דבורה', ספר קודש, אבן יסוד לאהבת ישראל. יש הרבה סגולות למי שלומד בספר הזה, אך אני אומר שהסגולה הכי גדולה שיש בו היא הטוב שהוא מוציא מכל יהודי שלומד בו. ולכן בחרתי לסיים בקטע אחד מתוך הספר, שצריך לתלות בכל אתר ואתר:
"ירגיל להכניס אהבת בני אדם בליבו, ואפילו לרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בליבו אהבת בני אדם כולם, ואפילו הרשעים יאהב אותם בליבו ויאמר 'מי ייתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום', כמאמר אוהב נאמן: 'ומי יתן כל עם השם נביאים' וגו'. ובמה יאהב? בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם, ולא יסתכל בנגעיהם אלא במידות הטובות אשר בהם".
את הדברים האלו כותב הרמ"ק על רשעים, קל וחומר על בנים ובנות יקרים שהם בגדר אנוסים. חובה עלינו לראות בהם את הטוב, להבין איזו נשמה גדולה וכאובה נמצאת מאחורי הדמות הזאת שיכולה אולי להוציא אותנו מהכלים, אבל אם רק נדע ונבין שכל מה שאנחנו רואים הוא צעקה שבאה מעמקי הלב – 'הבו לי אמת', נזכה להציל ולראות מהם אור גדול.
גב' הורביץ מלמדת אותנו שזה באמת עובד.